[א] ואפילו חיטים וכו'. עיין סימן שי"א סעיף ח' ושל"ו סעיף ו':

[ב] [לבוש] ויש אומרים וכו'. כן כתב רמ"א אלא שכתב יש אומרים בלא וי"ו ומשמע דאפשר דגם הסברא ראשונה מודה לזה:

[ג] [לבוש] אבל במחוברים וכו'. והוא הדין נולד (כנסת הגדולה), וכן משמע בסימן תקי"ז:

[ד] דבר שנתקלקל וכו'. כגון גרוגרת וצימוקין שהיו חזו בין השמשות ונתקלקלו היום שנפלו עליהם גשמים וחזר וניתקן על ידי ששזפתן השמש:

[ה] [לבוש] מיגו דאתקצאי וכו'. דוקא דברים שגמרו בידי שמים כגון גרוגרת דאין נגמרים אלא על ידי חמה אבל דבר שנגמר ביד אדם כגון תמרים שנותן עליהם מים בערב שבת דאין ראוי עד ליל שבת כשלקחו טעם היין מותר ועיין בית יוסף:

[ו] [לבוש] ועוד אפשר וכו'. כן כתב תרומת הדשן סימן ס"ז וצריך עיון מנגיעה דמת בסימן שי"א סעיף ז' שהוא לצורך המת ועיין ברטנורה פרק שואל משנה ה' וצריך עיון, ולדינא משמע בסימן ש"ח סעיף ה' דאף שנגיעה לצורך מוקצה מותר וכן כתב מגן אברהם ריש סימן תקי"ג ועיין סוף סימן רס"ה:

[ז] [לבוש] בין לצורך גופו וכו'. דומיא דנר שכבה שכתבתי בסימן רע"ט שדעת כל הפוסקים שאפילו לצורך וכו' אסור ודלא כהגהות אשירי שהתיר (בית יוסף), וצריך עיון דלעיל כתב בית יוסף בשם הגהות אשירי בנר דאסור ועיין מה שכתבתי ס"ק ה' שם ועל הפרישה שהעתיק לשון בית יוסף דלא כהגהות אשירי שהתיר בנר שכבה לצורך גופו על כרחך תימא יותר [שכתב] שיש עליו אפילו לא היה עליו בין השמשות, ומיירי בהניח עובד כוכבים או תינוק לדעת ישראל דאי בשכח מנער ועיין סימן ש"ט סעיף ד':

[ח] מיהו לצורך וכו'. כן כתב בית יוסף ומגן אברהם חולק דאסור אפילו לצורך גופו וכן כתב הפרישה דדמי למוקצה מחמת חסרון כיס דמקפיד עליה ועיין ריש סימן ש"ח וקשה לו על בית יוסף גופיה סוף סימן ש"ט שכתב על מה שכתב התשב"ץ דאם יש כיס בקוטא שלו אסור ללבוש בשבת, עד כאן, זה לשונו אפשר דאפילו באין בתוכו מעות מיירי ועל פי דעת ר"ת במטה שיחדה למעות על כרחך הוא כשלובש הוי כצורך גופו ומקומו כמו שכתב הלבוש ולכן בכיס התפור ויותר קשה על מה שכתב מגן אברהם בס"ק ו' דבכיס מותר להניח דבר בתוכו וליטול ממנו דלצורך מקומו מותר אף להרא"ש כיון דלא קפיד עלה ועיין ב"ח סעיף ח' רס"ו שהיה דעת התשב"ץ דמלבוש טפל למעות עיין שם, וכמדומה דאשתמיט ליה בית יוסף סוף סימן ש"ט, ולדינא נראה לי כללא דמילתא הן מטה או כיס אף שמיחד למעות כל שאין מקפיד עליו להניח בו דבר אחר מותר לצורך גופו ומקומו:

[ט] [לבוש] או יטלטל וכו'. זה הוסיף מנפשיה דבבית יוסף ורמ"א לא הזכיר אלא שמא יצא בו ואם כן לדידן דלית לן רשות הרבים אפשר להקל לצורך ופשוט דאם אפשר לנער המעות ינערו דהא איירי בשבת:

[י] מותר לטלטל וכו'. ואם אפשר בניעור ינער המעות ממנו. כתב מגן אברהם אפילו הניח מעות בתוכו בכוונה מותר לטלטל ומכל מקום אסור להכניס ידו בכיס דנעשה בסיס וכל זה בכיס התפור בתוך הבגד אבל כיס מלא מעות קשור בבגד אסור לטלטל הבגד כיון דהכיס הוא כלי בפני עצמו והוא הדין כשיש מעות בתיבה בתוך השולחן אסור לטלטל השולחן אלא אם כן יש עליו גם כן דבר המותר, עד כאן, וצריך עיון ועיין סימן רע"ז ס"ק ח':

[יא] הואיל ואין וכו'. כלומר דהכיס אינה תפורה לארכה בבגד אלא כיס לבד תפור והיא כולה תלויה אבל אם הכיס תפור כולו לאורכו בבגד נעשה בסיס ואסור במניח בכוונה ובשבת צריך לנער. כתב תשב"ץ סימן נ"ד שכח מעות בכנף חלוקו יתיר חלוקו ויניחם ליפול לארץ:

[יב] מבעוד יום וכו'. לאפוקי אם הוסק בשבת עיין סימן תצ"ח סעיף ט"ו, ואם נתערב אפר שהוסק בשבת באפר של אתמול בטל ברוב ודוקא שלא היה ניכר קודם שנתערב (מגן אברהם), פירוש דאם ניכר הוי דבר שיש לו מתירין ולא בטל. חשוב וכו'. אף שלכל העולם הוא חשוב אם אינו חשוב לדידיה לא איקרי חשוב וכן איפכא עיין סוף סימן ש"ח:

[יג] [לבוש] ואפילו אם היה וכו'. ולפי מה שכתבתי בשם התוס' בסימן ש"ט סעיף ג' אזל זה (מגן אברהם), ואפשר דתוספות מיירי ללקוט מכלי אבל כשמנער צריך לעשות באפשר כדמשמע בש"ס ריש פרק הנוטל:

[יד] מנער וכו'. ואם איכא הפסד בניעור אין צריך לנער כמו שכתב בסימן ש"ט:

[טו] [לבוש] ואינו וכו'. צריך עיון לי על רמ"א ולבוש דבסימן של"ד סעיף ט"ז כתבו מחלוקת בזה (מלבושי יום טוב), ונראה לי דלקמן בדליקה הקילו יותר ושם נתבאר, עוד הקשה עולת שבת למה כתב רמ"א דין זה דהא כל שכן הוא דאפילו נטל האיסור ממנו אסור בטילטול כיון דאיתקצאי לבין השמשות, עד כאן, ולא קשה מידי דזה עדיף משום דבר היתר שהוא עיקר ועוד צריך להשמיענו לאפוקי מהמתירין לקמן כדאמרן. כתב הט"ז אם בשבת הניח עליו דבר האיסור הואיל ולא איתקצאי בין השמשות מותר להניח עליו דבר ההיתר ולטלטלו: