[א] [לבוש] בכל טיפוח וכו'. משמע דוקא בטיפוח וריקוד מקילין ולא בקשקוש זוג ושאר דברים וכן אפשר לפרש דברי רמ"א וכן כתב הט"ז ליו"ד סימן רפ"ב ועיין לעיל ריש סימן של"ח ואפילו בטיפוח וריקוד שלא במקום מצוה כתב בים של שלמה דאין להתיר אלא משום הנח להם:

[ב] אין דנין וכו'. אין מסדרין טענות בשבת וכו' אין לבטל התמיד אם לא לקבול על טענת בתולים או על טענת הקהל (אחרונים). ירושלמי בכל מושבותיכם מכאן לבתי דינים שלא יהא דנין בשבת (ספר החנוך פרשת ויקהל), ולמגן אברהם אישתמיט זה והטעם בספר חינוך שרצה השם יתברך לכבד יום זה שימצאו בו מנוחה הכל גם החוטאים וחייבים משל למלך גדול שקרא בני המדינה יום אחד לסעודה וכו':

[ג] ולא מפרישין וכו'. שזה דומה למקדיש אותן פירות שהפריש ועוד מהני שהוא כמתקן ואם הפריש דינו כמבשל בשבת בסימן שי"ח ובין כך ובין כך תיקן את הפירות (רמב"ם פרק כ"ג), ועיין סימן שכ"ב ס"ק י"ב, לכתחילה יש ליזהר ביותר כי כמה עבירות באין מזה (מגן אברהם):

[ד] לא יבוא וכו'. כתב עולת שבת ונראה לדעת רמ"א דהתיר להכניס בתולה לחופה בשבת למי שאין לו אשה ובנים הוא הדין דמותר לו ליבעל אלמנה בשבת וצריך עיון למעשה כיון דאיכא סכנה כמו שכתב במהרי"ל, עד כאן. ואינו נכון דרמ"א ולבוש לא התירו בחופה אלא משום דגדול כבוד הבריות ומשום הפסד הסעודה וכמו שכתב בתשובת רמ"א סימן קכ"ה ועיין סימן תקכ"ד:

[ה] [לבוש] מיחדין וכו'. דוקא אחר החופה דקודם החופה גם לא מהני גם אסור לארוס וארוסה להתיחד (משאת בנימין). עוד שם דרק יחוד כדי בעילה גמורה בעינן אבל לא יבעול עוד שם דיש קהילות נוהגין ליחד אפילו בחור הנושא אלמנה משום דיש מפקפקין דחופה שלנו אינו קונה אפילו בבתולה וכן נכון, עד כאן, וזה מיירי במקום שבועלים בשבת תחילה בסימן ר"פ. כתב במהרי"ל אם חל טבילת אלמנה בליל שבת לא תטבול גם כן במוצאי שבת ותמתין עד ליל שני ובחלקת מחוקק סימן ס' מתיר לטבול ולבעול משום דאפילו מסרה האב לשלוחי הבעל קנה ואין דבריו נראין כמבואר במשאת בנימין שם וכן מגן אברהם השיג עליו. ונראה דאם חל טבילתה במוצאי שבת מותרת וכן הורה הגאון זקיני זכרונו לברכה, ולכנסה בערב שבת כשהיא טמאה נמי מותר דהא אין בא עליה בשבת:

[ו] להשיט וכו'. דוקא בנהר אבל בכלי מותר כמו שנתבאר בסעיף ב' (ב"ח):

[ז] קשורה וכו'. וצריך שיהא קשר בראשו האחד בספינה ובשני ביבשה (בנימין זאב). אחד היה לו חוב גדול אצל כותי ונודע שהוא חולה אסור להשכיר לו ספינה קטנה ללכת אצלו דלא ברי היזיקא דשמא לא ימות או יצוה לפרוע (ר"י לוי ל"ב), ומגן אברהם כתב דאפילו ברי היזיקא אסור דהא אפילו לדבר מצוה אסור בסימן תקי"ג סעיף ו':