[א] למקום פטור וכו'. וריטב"א כתב דיעשה פיה ברשות היחיד והוי חורי רשות היחיד:

[ב] [לבוש] כגון שארוך וכו'. והוא הדין תמונת אחרת כל שיש בה כדי לרבעה ארבע על ארבע (בית יוסף). מעזיבה רכה סמוכת בתוך ארבעה טפחים (בית יוסף ור' יהונתן), אבל בעבודת הקודש דף י"ו זה לשונו עליה הבנוי בין שתי דיוטות והיא פתוחה זו לזו אם הדיוטות זו כנגד זו מצטרפין לא היה זו כנגד זו אלא זו גבוה וזו נמוך אין מצטרפין, עד כאן, משמע אף שרחוקות זו מזו מצטרפין:

[ג] אינה צריכה וכו'. עיין סוף סימן זה דיש חולקין בביב והוא הדין הכא כמו שכתב בית יוסף ואחרונים מיהו:

[ד] [לבוש] אפילו של אבנים וכו'. ואם תאמר הרי ביורה דעה סוף סימן ע' מסתפק אם קרקע הוי ככלי שאינו מנוקב הכא הקילו (מגן אברהם), ולעניות דעתי לא קשה מידי דהתם אין הספק אלא אי מקרי דבר חלק שהדם זב מיד ואינו עומד כמו דף חלק ברהטני סימן ס"ט:

[ה] [לבוש] שם. ואין חילוק כלל בין דבר בלוע:

[ו] ולרמב"ם וכו'. ורשב"א ורוב פוסקים הסכימו לסברא ראשונה אלא שופך חוץ לביב בחצר (עבודת הקודש):

[ז] בין כרמלית וכו'. ולא דמי לספינה בסימן שנ"ה סעיף א' דלא שייך כלל ברשות הרבים (בית יוסף). ועולת שבת תמה למה אסר הכא בזמן הזה דלא שייך כלל רשות הרבים ותירץ מגן אברהם דמכל מקום שייך בעיר גדולה שיש ששים רבוא, ועוד נראה לי דיש רשות הרבים רק לאו גמורה כמו שנתבאר סימן שמ"ה ס"ק ועיין שלטי גיבורים פרק הזורק ותשובת הרשב"א סימן תת"ן, עוד מצאתי בעבודת הקודש שם חילוק אחר דבספינה אין חשש לקילקול הספינה מה שאין כן בחצר דחושש לקילקול החצר וישפוך ביד מחצר לכרמלית ומשמע דהוא הדין בבית: