[א] או חלון. ואז מותר לטלטל אפילו דרך פתחים קטנים (בית יוסף):

[ב] [לבוש] כמאן דמלי וכו'. לפי שמשתמשין בכלים גדולים ורואין במלאים כלים (ר' יהונתן ורשב"א):

[ג] שבין בית לעליה וכו'. אבל חלונות שבין שתי עליות ושבין שני חדרים צריכין שיהא בתוך עשר כמו בין שתי חצרות (עבודת הקודש), וצריך עיון דבעירובין דף ע"ו דקאמר תרגמה אחצרות משמע דבעליות וחדרים דינו כבתים וכן משמעות הפוסקים דכל שכן מקורה דינו כבתים:

[ד] ארבע על ארבע וכו'. ואפילו הוא ארוך הרבה צריך שיהא ברוחבו ארבע ואם החלון עגול צריך שיהא בהקיפו שיבסר נכי חומשא ויהיה ארבע חומשים ומשהו תוך עשר כדי שיהיה המרובע תוך עשר (מגן אברהם), אבל בשלטי גיבורים בשם ריא"ז פרק חלון כתב ארבעה טפחים ומשהו ובכנסת הגדולה האריך לפרש דברי הרשב"א שהניח המגיד פרק ג' דעירובין בצריך עיון ולא הרגיש בשלטי גיבורים הנזכר לעיל וצריך עיון ועיין בספר אדם וחוה דף פ"ח:

[ה] סריגה וכו'. שהסריגות ממעטין לענין שבת אף על פי שאין ממעטין לענין חזקות (עבודת הקודש דף כ'):

[ו] אסור וכו' אף בכלים וכו'. דאם ישתמש בו הוה ליה כחצירו ויאסר חבירו להעלות עליו כלי הבית:

[ז] והוא שלא וכו'. כגון שנפרץ מכל צד משהו או פס ארבעה בצד אחד ואם נפרץ ביותר מעשר אמות אפילו נשאר עשרים אמות חשיב כחצר אחר:

[ח] שאז כובדו וכו'. ולא עוד אלא חתיכת עץ כבדות המונחת סמוך לכותל ממעטות לפי שכבדן קבען אף של חבירו בקרקע ולא בטלן שם לפי שאין דרך לטלטלו (עבודת הקודש), ועיין סימן ש"ע ס"ק ב' מחיצה של קשין גבוה עשרה שבין שני חצירות והסולמות סמוכין עליו אף שהסולמות בעצמן חזקים הואיל וסמוכין על הקש אם ישלובו תפול המחיצה אינן ממעטין היו סולמות זה כנגד זה וסמוכין זה על זה או על עמודין של אבן ולא על המחיצה ממעטין שהרי כף הרגל עולה בהן (שם :

[ט] גבוה שבעה ומשהו במשך ארבע וכו'. פירוש במשך הכותל, ועיין סעיף ט':

[י] בין לערב וכו'. אם עושה עוד סולם גם לצד השניה:

[יא] ספסל וכו'. ולשון השולחן ערוך ספל וכן הוא בעירובין וכן כתב הרשב"א ורבינו ירוחם כלומר אגן:

[יב] כנגד המיעוט וכו'. קשה מאי שנא מאיצטבא דלעיל דמשתמש בכל הכותל והב"ח מחקו באמת והט"ז פירש דלאפוקי דלא מיקרי פתח לעירוב עם השני קאמר כיון שאין בצד השני ספל:

[יג] בטיט וכו'. שאין יכול ליטלו בשבת אלא אם כן עושה מלאכה האסורה לו בשבת שצריך לעקרו במר כיוצא בו ואם לאו אינו ממעט אפילו ייחדו לכך חוששין שמא יצטרך בשבת ויטלטלנו וכל שניטל בשבת אינו ממעט (עבודת הקודש דף כ"א), ועיין סימן שצ"ד ס"ק ג':

[יד] ויש בעליונה ארבע וכו'. והוא הדין כשאין ארבע רק שיש בעודף העליונה כדי להצטרף ולהשלים ארבע לתחתונה דהוי כאצטבא עקומה עבודת הקודש שם, וכן משמע ברמב"ם פרק ג' ועיין עוד בעבודת הקודש בשיטה זו, ובכל זה כן הדין בשליבות דסולם בסעיף ח':

[טו] [לבוש] אם אין. בשליבה אחת ד':

[טז] להתיר לו תשמיש וכו'. אבל לא לערב יחד אלא אם כן מגיע לראש הכותל עיין סעיף ח' ט' (נחלת צבי ומגן אברהם), אבל הב"ח כתב דפשוט דמותר נמי לערב יחד כשחצר אחד עשה גם כן תיקון כנגדו כזה, ואולי מיירי הב"ח כשמגיע, ונראה לי כשהסולם מגיע לראש הכותל סגי כמו שכתב סעיף י"ד:

[יז] [לבוש] הכותל עשרה טפחים וכו'. יש טעות סופר וצריך לומר עשרים טפחים:

[יח] שביניהם בקש וכו'. כעין חווקים מזה לזה (רש"י):

[יט] מהני וכו'. דכף הרגל עולה בסולם וראויין הקשין לאחוז היד בהן:

[כ] והרא"ש וכו'. והרשב"א בעבודת הקודש והמגיד פרק ג' הסכימו לסברא ראשונה:

[כא] דאילן וכו'. קשה דבריש סימן של"ו אוסר אף ביבש, ויש לומר דהרא"ש באמת מתיר שם כשאין ענפים, עוד יש לומר דאיסור דיבש שם אינה עיקר איסור רק חששא רחוקה כמבואר שם:

[כב] ורחב ארבעה וכו'. וארוך הוא ומפסיק על כל פני החצר (ר' יהונתן) פירש לאפוקי אם רחב ארבעה טפחים אין חריץ דלא גרע מנתן נסר סעיף י"ז וכן בנסתם שם והוא הדין רחב עשר אמות אבל נסתם יותר או כולו לא הוי כפתח ואין מערבין שנים, וכן כשאין החריץ רחב ארבעה כתב בהגהת הרי"ף דאין מערבין שנים דיכול לעבור עליו כעין גשר ועיין סימן שע"ג וממילא דהוא הדין בנתן נסר לאורך כל החריץ בסעיף י"ד:

[כג] אפילו סתמא וכו'. דחריץ למטיימיה קאי מה שאין כן בסוכה סימן תרל"ג סעיף ד' גמרא דף ע"ט:

[כד] ויש אומרים וכו'. הקשה הנחלת צבי ומגן אברהם מסימן של"ג דמותר להסתפק מאוצר, ועוד קשה דאי מתרמי אורחים מותר לפנותו ולמה ימעט ועל כן דחו יש אומרים מהלכה, ולעניות דעתי לא קשה מידי דהא כתבתי בס"ק ח' דאף מה דמותר לטלטל מכל מקום כיון שאין דרכן לטלטל ממעט והוא הדין פירות מבטלה ואין מטלטלין אם לא לצורך גדול, ומה שהקשה מעירובין דף פ"ד יש לומר דנקט פירות טבלים והוא הדין מתוקנים כשאין דעתו להסתפק ממנו, ועוד דליש אומרים מתורץ קושיית תוס' עירובין דף ע"ח ד"ה אפילו וכו' ושדחקו מאוד התוס' ובשבת דף ק' ולבסוף מסיק בקושיא וליש אומרים לא קשה מידי דפירות באמת מבטלים מחיצות וממעט. כתב עבודת הקודש דף כ"א תבן וקש סרוח שאין ראוי למאכל בהמה דינו כעפר:

[כה] במשך ארבעה וכו'. אבל הוא במשך יותר מעשר אמות או על פני כל החצר אין מערבין בו ועיין ס"ק כ"א:

[כו] נתמעט בחול וכו'. אבל נתמעט בשבת כיון דהותרה הותרה (ב"ח) וכן מצאתי ברמזים פרק חלון וכן מבואר בש"ס דף ע"ט ע"ב ודברי הט"ז בזה תמוהין ואין להאריך:

[כז] וצריכין לערב יחד וכו'. פירוש כשנתמעט על כל החצר או יותר מעשר אמות אבל בפחות רצו מערבין שנים:

[כח] [לבוש] שאין זה בכותל ממש וכו'. משמע בכותל ממש שנתמעט רצו מערבין בו עיין סעיף ח' וכן הבין בלחם משנה פרק ג' דברי הרמב"ם והקשה מאי שנא חריץ עומק עשר שנתמעט ונדחק שם, ואני תמה הא כתב הרמב"ם שם דין ג' כותל או מתבן פחות מעשרה טפחים אין מערבין שנים אלמא דכותל ומתבן שוין הם דמה לי בבנה מתחילה פחות מעשרה או נתמעט וכן משמע במגיד שם דשוין הן:

[כט] ולהרא"ש אפילו בחול אסור וכו'. כן כתבו הטור ושולחן ערוך, וצריך עיון דמשמע דכל שכן דאסור בשבת ומהרא"ש גופיה פרק חלון משמע דמותר בשבת דאין בזה איסור מוקצה גם משום שמא ימעט ליכא למיחש כיון דהותרה הותרה ואף דלרש"י צריך לומר דמכל מקום לכתחילה לא יגרום מכל מקום מהרא"ש מבואר דלא סבירא ליה כן וכן משמע מרבינו ירוחם דף פ"ט: