[א] ולא מיחו יוצאים וכו'. אפילו לא הודיעם עד שחשיכה ונראה דאחר חשיכה כל שלא מיחו מיד ששמעו אי אפשר להם למחות אחר כך אבל כששמעו קודם חשיכה אף שמיחו מיד יכולין לחזור ולרצות קודם חשיכה והוא הדין כשלא מיחה מיד אפשר דיכול למחות אחר כך כל שהיה קודם חשיכה:

[ב] קטן וכו'. גם השולחן ערוך סתם ומשמע אפילו אב בעיר ואזיל לטעמיה בבית יוסף דהרא"ש וטור לחודיהו פסקו דבאב בעיר אינו גריר אחר אם אבל אני ראיתי בעבודת הקודש דף ל"ו ור' יהונתן ורבינו ירוחם וריא"ז ושלטי גיבורים שפסקו כהרא"ש וכן מוכח מתוס' דף פ"ב ד"ה עד וכו' וכן מוכח סוגיא דשמעתא דגם לר' יוחנן וריש לקיש אמרינן עד שש ועד בכלל ודו"ק ודלא כבית יוסף ועוד שמצאתי בכסף משנה פרק ו' דסוכה שפסק בפשיטותין ופירש כן דברי רמב"ם ואף שיש תימא דסותר, ומה שכתב בבית יוסף כאן דרמב"ם חולק מכל מקום הוא ראיה גדולה לפסוק כהרא"ש ועוד הספר כסף משנה נודע שחיבר אחר ספר בית יוסף, מיהו כל שאין יותר מארבע שנים שלימות אף שאב בעיר נגרר אחר אם יתר משבע אם הוא חריף ובריא אינו מגרר ואם יתר מחמשה אף שהיה חולה או שאינו חריף אינו נגרר כיון שאב בעיר, וכן משמע בעבודת הקודש ור"י ושלטי גיבורים שם. ונראה לי דכל זה כשלא זכתה אם לקטן בעירוב אבל כשזכתה לו אף שאב מערב עליו גריר אחריה אף בבן שש כן נראה לי דלא פליג תירוצא של ר' יוחנו וריש לקיש על ר' יהושע בזה ודו"ק:

[ג] יוצא וכו'. אף דאין מערבין אלא לדבר מצוה וקטן לאו בר מצוה הוא מכל מקום כיון דאי אפשר להניחו יוצא עמה, אי נמי בקטן נמי שייך מצוה כדי לחנכו (תוס' ואגודה שם), ונראה לי דתירוץ בתרא לא פליג, אלא בא להוסיף דאף שאפשר לה להניחו בקל מכל מקום כשהוא בר הבנה דשייך ביה חינוך יוצא, אבל כשאי אפשר לה להניחו אף שאינו בר חינוך יוצא עיין סימן שמ"ג:

[ד] ואין צריך וכו'. אבל באב יש לחוש שיערב עליו (עבודת הקודש):