[א] משל יד לשל ראש וכו'. פירוש שעשה לה ארבעה בתים והכניס כל פרשיות בבית אחד דאי לאו הכי פסולה דהא אם אין חריצין ניכר פסולה כן כתב כסף משנה פרק ג' [מהלכות תפילין] וספר תורה. שמעתי בשם זקני הגאון זצ"ל, דמותר להפך רצועה של תפילין וליתן הקצה שלמטה למעלה בבתים, והביא ראיה מפירוש רש"י פרשת ויצא, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו עשאן הקב"ה אבן אחת והא עדיין הקנאה לאיזה צד יונח האבן אלא שאין קפידא בזה, ועיין לעיל סימן י' (סכ"ט) [ס"ק י"ד] מה שכתבתי בעשיית טלית דלא משמע קצת הכי. שוב נדפס ספר מגן אברהם וראיתי שכתב דאם נפסק רצועה של יד סמוך לקשר ורוצה להפך ראש האחר למעלה ולעשות בו קשר של יד והחתיכה שהיה בו הקשר יקשור למטה אסור דמורידו מקדושתו, ואם אין הרצועה ארוכה כל כך אזי לא יעשה כל כך כריכות סביב היד, עד כאן:

[ב] וצר ביה וכו'. זה לשון לחם חמודות דף צ"ט הלבוש נשתבש בכאן שכתב דצריך הזמנה למיצר בה תפילין לעולם וצר ביה אדעתא דהכי, וליתא דאפילו צר ביה סתם אסור, עד כאן. וכן בנחלת צבי האריך להשיג על הלבוש, וכתבתי באליהו זוטא. ולעניות דעתי לא מיירי הלבוש שאמר בפירוש שצר ביה אדעתא למיצר ביה לעולם דבזה אסור אף בלא הזמנה כלל כמו שכתבו בית יוסף ולבוש גופיה ביו"ד ריש סימן שס"ד גבי קבר מת. אלא מה שכתב הלבוש אדעתא דהכי רצה לומר שצר ביה בסתם והוא מסתמא אדעתא דהכי שהזמינו כבר, לאפוקי אם קודם שצר ביה חוזר מתנאי הראשון, כן נראה לי, ועתה נדפס תשובת חות יאיר וראיתי בסימן נ"ט שכיוון לדברי. עוד כתבתי באליהו זוטא מהו אם לא חזר מתנאי הראשון, אפילו צר ביה דרך עראי מוכח בנימוקי יוסף סוף פרק נגמר הדין דאסור, וחות יאיר שם כתב דמוכח ביו"ד סימן שס"ד דאם אזמניה לעולם אפילו צר ביה רק עד זמן מה אסור. עוד כתב דדוקא בסודר שמוכן להשתמש כל דבר חול הוא דבעינן הזמנה לעולם מה שאין כן אם עשה כיסו להניח תפילין או אמר לאומן עשה לי כיס של תפילין הוי הזמנה בלי דיבורו ואין צריך לחשוב במחשבה לעולם. כתב בשלטי גיבורים פרק מי שמת, סודר של תפילין אם עשה בו שום תיקון לצורך תפילין הרי זו הזמנה, ואם קשר בו תפילין לפי שעה אסור אבל אם לא עשה בו שום תיקון אלא הזמנה בלבד אין זו הזמנה ואף שקשר בו תפילין לפי שעה מותר, עד כאן:

[ג] שרי וכו'. הני מילי כשנטל התפילין, אבל בעוד שהתפילין עליהם אסור כן כתב נימוקי יוסף שם. כתב מגן אברהם נראה לי דקטן שצר בו תפילין אסור, ופשוט דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ואם גנבו בגד ועשאו ממנה כיס תפילין קניא בשינוי מעשה, עד כאן. כתב בתשובת שער אפרים כיס שצר בו מעות אסור למיצר בו תפילין ואם עושה למטה במקום הנחת תפילין בתוך הכיס מדבר חדש מותר, עד כאן. ועיין לקמן סימן קמ"ד וסוף סימן קנ"ג מזה:

[ד] וקלף המעובד וכו'. לשון נימוקי יוסף שם עור הקציצה וקלף, עד כאן, ומשמע דעור המעובד לרצועות מותר להשתמש בו חול אף בלא התנה וכן כתב תשובת צמח צדק סימן צ"א משום שאינן אלא תשמישי קדושה:

[ה] מילתא וכו'. שלא להורידה כל כך לדבר של חול מיהו אם התנו בתחילה צריך עיון (לבוש) ודקדק בלשונו להורידה כל כך לדבר של חול, אבל לקדושה קצת מותר, והיינו טעמא שמותר לעשות מתפילין של ראש של יד אף שהזמנתו לגוף הקדושה. כתב הב"ח צריך עיון האיך נוהגין לכתוב גיטין על קלף מתוקן לספר תורה תפילין ומזוזות כמו שכתב רמ"א באבן העזר סימן קכ"ד הא גט הוא דבר חול, וצריך לומר דאתני מעיקרא מיירי, עד כאן. וט"ז הקשה עליו דהוה ליה להזכיר שיתנה לכן פירש דמסתמא הוי כהתנה ועולת תמיד תירץ דבגט איכא קצת קדושה כיון דמותר לטלטלו בשבת, וסיים לדינא צריך עיון. ולי נראה דדברי רמ"א באבן העזר יש לפרשו נמי דאסור לכתוב גט על קלף המעובד לספר תורה, והא דכתב יש לכתבו על קלף דמתוקן לספר תורה ותפילין היינו רצה לומר דצריך תיקון הקלף לגט כמו לספר תורה ותפילין. והיינו דסיים אבל לא בעינן עיבוד לשמו ורצה לומר דלענין לשמה לא בעינן כמו בספר תורה ודו"ק:

[ו] ומה שכתב הלבוש צריך עיון אם וכו' זה לשון לחם חמודות דף צ"ט ולי בעוניי אינו יודע מהיכי תיתי דלא מהני עד כאן לשונו. וכן פסק בתשובת צמח צדק בפשיטות להתיר, וכן מבואר מדברי ב"ח שהבאתי וגדולה מזה כתב הט"ז דאף שלא התנה מסתמא דעתו כך כיון שנהגו להשתמש בדבר הרשות, עד כאן. וטוב להחמיר להתנות, ומכל מקום אם התחיל לכתוב על הקלף או נייר אסור לכתוב עליו דברי חול וכן כתב מגן אברהם, ועיין לעיל סימן ל"ב סעיף ח':