[א] [לבוש] שהרי טעם וכו'. ולי נראה דאין צורך לכך דאם דולג האמצעי ליכא למיחש רק להנכנסים אבל אם היה דולג השלישי איכא למיחש ליוצאים בסוף קריאת לוי שמשייר שני פסוקים, ולהנכנסים בתחילת קריאה דסברי דחד מתרי קמאי לא קרא אלא שני פסוקים דהא לא אשתייר להם רק חמשה פסוקים (מטה משה):

[ב] [לבוש] דמאן דעייל וכו'. כן כתב בית יוסף בשם שבלי הלקט, ותמה הט"ז דבמגילה דף כ"ב קיימא לן כיש אומרים דלא סבירא ליה הך סברא, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דשאני התם דאפשר לקרות שלושה פעמים דבשני וחמישי הכל מעניינו של יום כדאיתא בש"ס ופירוש רש"י שם מה שאין כן הכא דאי אפשר בענין אחר לא חיישינן לנכנסים וכן משמע להדיא בתניא:

[ג] [לבוש] אך קשה וכו'. זה הקשה הר"ן והאריך לתרצו ומה שהאריך בט"ז אינו עולה לסוגית הש"ס ומגן אברהם תירץ דגבי כהן ישאלו למה לא נקרא יותר כיון שיש לו עוד ריוח אבל הכא לא ישאלו שיאמרו שלא קרא יותר כדי שישאר לרביעי שלושה פסוקים:

[ד] [לבוש] שמא יש לומר וכו'. כתב מלבושי יום טוב ואין נראה לי דאם כן כי פרכינן בגמרא ובראשי חדשיכם הוי חמשה היכי נעביד נקרי תרי וחד מהך אין מתחילין פחות משלושה פסוקים תיפוק ליה שאין לחלק פרשת היום, אבל נראה לי משום דבתר הכי תניא פרשה שיש בה חמשה פסוקים קורא ביחיד אם כן הוי תרתי חדא דאין מתחילין בפחות משלושה פסוקים ושנית לא יקרא ביחיד, עד כאן. והנה בתחילה איישב מה שהקשה על הלבוש דלא ראה בר"ן שכתב הוא הדין דהוה מצי למימר דלא סגי בשני פסוקים שהרי הרביעי לא יוכל לקרות אלא שני פסוקים לבדם אלא משום פרכיה דלעיל פריך הכי, עד כאן, ואם כן הוא הדין דלכך לא קאמר טעם דאין לחלק פרשת היום, ועוד נראה לעניות דעתי כוונת הלבוש בבירור דאין לחלק פרשת היום הוא כיון שאינו אלא חמשה פסוקים ולא נעשה האיסור דאין מתחילין וכו' בפרשת היום גופיה אלא מוטב לעשותו בפרשה אחרת ואם כן הוכרח הגמרא ליתן טעם דאין מתחילין, גם מה שתירץ הוא דהוי תרתי ליתא דהא דקורא ביחיד הוא משום שאין מתחילין ואין משיירין:

[ה] תפילת מוסף וכו'. יש אומרים זכרון לעולם היו ויש אומרים יהיה ויש אומרים לכולנו ואין לשנות שום מנהג (מגן אברהם). צריך לומר ומנחתם ונסכיהם (מלבושי יום טוב). רש"ל היה אומר ואת מוסף בוי"ו וכן בכל תפילות מוסף היה אומר ואת (תשובה סימן ס"ד). אם התפלל תפילות יוצר במקום מוסף אף שהזכיר יעלה ויבוא צריך לחזור ולהתפלל (רדב"ז רס"א). כתב ר' דוד אבודרהם זמן כפרה לכל תולדותם ששעיר ראש חודש מכפר על טומאת מקדש וקדשיו, ויש אומרים דעולת ראש חודש באה לכפר על תולדות ימי החודש וזהו שאומר אחר כך תשועת נפשם מיד שונא דהיינו יצר הרע ועיין סימן תכ"ב ס"ק י"ד:

[ו] [לבוש] ולי נראה וכו'. בסוף סימן כ"ה נתבאר זה יש מקומות אומרים ברכי נפשי את ה' מפני שכתב בו עשה ירח למועדים ויצירת בראשית, ביש נוסחאות כתב בשנת עיבור ולכפרת פשע ושמעתי טעם דיש שתים עשרה לשונות נגד לטובה ולברכה וכו' נגד שתים עשרה חודש לכך אומרים עוד ולכפרת פשע נגד עיבור, ואני לא מצאתי נוסחא זו באבודרהם ושום מקום, גם טעם שתים עשרה לשונות הנזכר לעיל לא ראיתי ובאמת בכל חודש צריכין לכולן ועיין סימן תכ"ב סעיף ב', ולנוסחא זו ראוי לאומרו בכל חדשי אותו שנה כמו שאומרים שתים עשרה לשונות בכל חודש וכן משמע לישנא דנוסחא בשנת עיבור ולא נקט בחודש עיבור.