[א] [לבוש] דבל יראה וכו' ליכא וכו'. קשה ממה שכתב הלבוש סימן תל"ג סעיף ו' הרי כל זמן וכו' בבל יראה וכו', ויש ליישב. והנה בספר חק יעקב ריש סימן תמ"ג כתב דברש"י בבא קמא דף כ"ט ע"ב מבואר להדיא דממש עובר בבל יראה בלילה, וכן משמע למעיין במגיד פרק ג', אבל ביום עד לילה אינו עובר בל יראה כדכתיב שבעת ימים בל יראה ובל ימצא, ועוד דלדבריו תיקשי דברי רש"י אהדדי שהרי פירש מהרש"א במשנה דף י' דרש"י סבירא ליה דאין עובר בל יראה עד שתחשך, ומזה תשובה למה שפירש הקונטרס אחרון דשער אפרים דברי תוס' פרק כל שעה אי משכח משש עד שתחשך, דאם כן עובר בל יראה, ובאמת אינו עובר כלל כדפירשתי אלא תוס' שם מיירי בתוך הפסח כמו שכתבתי בתשובתי, ובלאו הכי אי אפשר לפרש תוס' הכי דאם כן לא משני התרצן בדף מ"ו כלום דילמא משכחת לבתר איסורא וכו', ומה שתירץ התרצן סבר דפריך על קודם איסורא וכו' הוא שלא בהשגחה דאם כן עדיין נשאר קושיית המקשן, גם מה שכתב בפירוש רש"י דף ד' ד"ה כיון וכו' דמיירי קודם פסח דאי תוך הפסח הא כבר פירש רש"י לעיל עד כאן, אין צורך להשיב בזה כמו שיבואר למעיין, ועוד דלדידיה נמי דפירש דברי רש"י דלעיל נמי קודם פסח נמי תיקשי:

[ב] [לבוש] מכל מקום איסור עשה דתשביתו וכו'. צריך עיון בפסחים דף כ"ח קאמר דר' שמעון דסבירא ליה דאין איסור לאו רק עשה אין איסור בהנאה מן התורה, ואם כן הלבוש דפסק דאין איסור לאו ופסק נמי אחר כך דאסור בהנאה מן התורה הוא דלא כמאן. שוב עיינתי דלעולם סבירא ליה כר' יהודה דאיסור לאו יש באכילה משש ולמעלה, וכמו שכתב בסימן תמ"ז סעיף ב' ולכך אסור בהנאה מן התורה, אלא בשהייה בביתו ואינו אוכל מודה ר' יהודה דאין איסור לאו בל יראה רק עשה דתשביתו, וכן משמע ברמב"ם בסימנים ריש הלכות פסח ודו"ק, ובהגה"ה שערי אפרים סימן ג' הבין דכל שאינו עובר בל יראה מותר בהנאה, ותמה על בית יוסף סימן תמ"ג עיין שם שהאריך ולא ירד לכל זה, ובתשובתם שם שכתבתי מטעם אחר שאין ראיותיו כלום:

[ג] [לבוש] ונאסר גם כן בהנאה וכו'. ואם לוקין על ההנאה עיין בבאר שבע דף צ"ט באריכות, אבל ראיתי בשלטי גיבורים פרק כל שעה דהמוכר לכותים או שהאכילן לכלבו לוקה, עד כאן, וכן משמע בביאורי רש"ל לסמ"ג דף ס"א. כתב הרמב"ם פרק א' אינה לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא אם כן קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה בו מעשה אבל אם היה לו חמץ קודם פסח ובא פסח ולא ביערו אף שעבר על שני לאוין אינו לוקה מן התורה מפני שלא עשה בה מעשה, עד כאן, פירוש או חמצו רצה לומר שהחמיצו בפסח וקאמר אמאי בעינן שיקנה או שיחמיץ כדי שיעשה וכו', כתבתי זה משום שראיתי בשיירי כנסת הגדולה שהאריך בשאלה שבאה למהר"ש אבוה"ב וחכמים גדולים במי שביטל בשעה ששית ולא ביערו אם לוקה בפסח משום בל יראה, ומסיק דלוקה דכיון דחכמים אסרוה בהנאה משעה ו' והפקירוהו הפקר בית דין הפקר ולא מהני ביטול, עד כאן. הא לא עשה מעשה ואף דבסוף הרגיש בזה וכתב אם התרו בו ועשה מעשה, וגם זה תמוה דכיון שנשאר משישית מה שייך בו מעשה דכבר היה חמץ דאי חמצו עכשיו בפסח לכולי עלמא לוקה. שוב עיינתי בסמ"ג לאוין ע"ח זה לשונו, כדי שיעשה בו עיסה עד כאן לשונו, ונראה לפרשו שהוא חמץ מקודם אלא שחמצו ביותר כדי שיעשו בו עיסה, אך רש"ל בביאוריו כתב שהוא טעות סופר וזה לשונו כדי שיעשה בו מעשה, ופירש בו כמו שכתב ברמב"ם, אך בכלבו כתב כדי שיעשה בו מעשה עיסה וצריך עיון:

[ד] [לבוש] ויש אומרים וכו'. האחרונים הסכימו לסברא הראשונה להחמיר מכל מקום בדיעבד לענין מכירה לכותים מיקל בנחלת צבי סימן תמ"ג עד שעה אחת קודם חצות וכן פסק מגן אברהם, אך בט"ז משמע דמחמיר אפילו בדיעבד ואין דבריו נראין. והשעות אלו כתב הב"ח דמתחילין מעמוד השחר עד צאת הכוכבים ועיין תשובת בית יעקב. כתב מהרי"ל משכימין לבית הכנסת בערב פסח כדי שיגמור סעודה קודם ארבע, עד כאן. מת בערב פסח מסיק מגן אברהם בסימן תמ"ג להוציאו אחר אכילה ואם התחילו להוציאו אין מפסיקין וקוברין אותו ואם לא יוכלו אחר כך לאכול יאכלו מצה עשירה או בשר ודגים, ועיין סוף סימן תקכ"ו מה שהקשיתי מזה, ובמקום דנהגו בכל יום להפסיק בין הוצאה לקבורה כמו באשכנז כמו שכתב בחק יעקב יעשו כן בערב פסח:

[ה] בתחילת ליל וכו'. במנהגים ובמהרי"ל הלכות תענית בכורים, דמצות הבדיקה הוא בלילה ממש, ופירושיה נראה לי לאפוקי בין השמשות אבל באמת המצוה תיכף בהתחלת הלילה אחר צאת הכוכבים ואף שיש עדיין קצת אור יום וכן משמע במהרי"ל ריש הלכות בדיקת חמץ ותשובת מהרי"ו סימן קצ"ג כן נראה לי וכן פסק הראב"ד בבית יוסף, ודלא כב"ח שהשיג על מהרי"ל ומנהגים ונמשך אחריו עולת שבת ומגן אברהם ס"ק ה' וכתב שלא ראה לדברי ראב"ד שבבית יוסף וליתא. גם נראה לי שהב"ח הבין דברי ראב"ד דמצריך לבדוק בין השמשות, ולעניות דעתי אי אפשר לומר כן אף דבמתניתין תנא אור לארבע עשר מכל מקום הא שמואל תנא דף ג' ליל ארבע עשר ודאי ליל ממש קאמר, ולדידי ניחא דיש לומר דסמך שמואל על זריזין מקדימין ויבדקו תחלת הלילה, ותנא דמתניתין תנא לישנא מעליא אור לארבע עשר ורמז נמי סמוך לאור יום ודו"ק, וכן משמע בספר תמים דעים לראב"ד גופיה סימן רמ"ה, וכבר הסכים עמי בספר חק יעקב, ואף דרמב"ם פרק ב' וסמ"ג אוסרים ללמוד בין השמשות היינו כמו שכתבתי טעמא שמא ימשוך וימנע מבדיקות חמץ בתחלת זמנה, ומשמע דתחלת זמנה הוא אחר בין השמשות ותיכף תחלת הלילה וכן משמע בטור ושולחן ערוך, ועוד דמפירוש רש"י משמע דאין איסור ללמוד בין השמשות, וכן משמע במהרי"ל שם וכן משמע בכלבו שהעתיק לשון הרמב"ם והסמ"ג סוף י"ג גם טעם שמא ימשוך וכו' ותימא על הב"ח שכלבו אוסר בין השמשות כרמב"ם, העולה לדינא להחמיר שלא ללמוד מבין השמשות ושלא לבדוק חמץ עד אחר צאת הכוכבים ואז יבדוק ובל תאחר:

[ו] ולא יאכל וכו'. דוקא סעודה אבל טעימה כגון פירות או פת כביצה שרי:

[ז] [לבוש] בתחילת הלילה וכו'. כבר כתבתי שיש להחמיר כרמב"ם וסמ"ג דאף בין השמשות אסור, וכן פסקו הב"ח ומגן אברהם וכן משמע במגיד וכסף משנה ולחם משנה שם ודעת חק יעקב שלא לאסור קודם זמנה וראייתו ממה שכתב הב"ח ומגן אברהם בשם ר"י דמה דקאמר בש"ס אדם קורא ושונה ואחר כך קורא מיירי קודם זמן קריאת שמע, עד כאן. ולעניות דעתי לאו ראיה דהא כתב הב"ח עוד שני תירוצים אחד דמיירי שקורא בבית המדרש, שני דההיא אינה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה אבל לימוד גמור אסור וכן בר"י גופיה הלכות ברכות משמע הכי, ועוד דבסוף סימן זה כתבתי דהכא החמירו יותר. גם מה שכתב דאחר העיון אפשר לפרש גם הרמב"ם דמותר קודם זמנה, עד כאן. תשובה לדבריו למעיין במגיד וכסף משנה ולחם חמודות גם ממה שכתב שמא ימשוך וכו':

[ח] [לבוש] שמא יטרוד וכו'. ובבית הכנסת מותר ללמוד דהא צריך לילך לביתו אבל לא יעסוק בפלפול דאתי לאמשוכי. כתב הנחלת צבי נראה לי שאם אמר לחבירו שיזכור לו הבדיקה כשתחשוך מותר ללמוד עיין סימן ע"ה. מי שלא התפלל מעריב יש להתפלל קודם הבדיקה ואין חילוק בין יכול להתפלל בציבור או לא, וכן משמע בחק יעקב דהרגילים להתפלל מעריב בעוד יום שיתפללו קודם הבדיקה:

[ט] [לבוש] אפילו התחיל ללמוד וכו'. דעת כל האחרונים דהוא הדין התחיל לאכול ומלאכה, וחק יעקב האריך וחילק דוקא גבי לימוד כיון דאין סוף לתורה חיישינן שמא ימשוך אבל במלאכה ואכילה אין מפסיקין, ולעניות דעתי להחמיר כאחרונים הנזכרים לעיל, ועוד תימא דהא בש"ס לא נזכר אלא איסור לימוד בלבד וכתב אגודה ומגיד וכלבו ושאר פוסקים דלמדינן איסור אכילה ושאר דברים במכל שכן מלימוד, ואפשר דסבירא ליה דלכתחילה לימוד עדיף ולהפסקה אכילה ומלאכה עדיף והוא דחוק, ואכתי תיקשי מנא ליה ללמוד זה מזה. ומה שהקשה אחרונים בסימן רל"ב במנחה בקריאת שמע דאין מפסיקין כבר תירצו דהכא חמיר לאפרושי מאיסור כרת, ודעת הלבוש נראה דלתרץ זה סיים שעשו חז"ל חיזוק וכו', רצה לומר כיון שהוא פעם אחד בשנה ולא רגילי בה עשו חיזוק לדבר בזה יותר משל תורה ולא דמי ללולב בסוף סימן תרנ"ב שהוא דאורייתא אלא דמשמע שם דאף בחול המועד סוכות אין מפסיק שהוא דרבנן ויש ליישב: