[א] ונטל וכו'. דוקא בפנינו ודוקא כשלא נתערבו הציבורים, תוס' דף ט', ובספרי ליורה דעה סימן ק"י נתבארו דינים אלו לכן קיצרתי:

[ב] [לבוש] ולא סגי בביטול וכו'. כתב גיסי בספר חק יעקב דהב"ח כתב דעיקר כטור דהיכי שביטל אף בככר גדול תלינן להקל, עד כאן, ועיינתי בב"ח שלא כתב כן אלא בציבור אחד של חמץ ובבתים בדוקים דבלא ביטל אף בשאלו בזה אחר זה צריך בדיקה אבל בזה עיקר כלבוש:

[ג] [לבוש] בכל ענין וכו'. משמע אף שלא ביטל וכמו שמתירין בפירש בסימן ק"י אף בספק נבילה דאורייתא והוא הדין דמותר לאכול בתוך הפסח חתיכה שפירש כמו התם ודוחק לחלק בזה:

[ד] וציבור אחד וכו'. והוא הדין שני ציבורין אחד חמץ ואחד מצה:

[ה] [לבוש] אין שום אחד וכו'. ודעת הב"ח דבלא ביטל צריך בדיקה:

[ו] צריך וכו'. אפילו ביטלו:

[ז] [לבוש] ובהניח וכו'. אף דבשולחן ערוך כתב שני דעות בזה, ונראה ללבוש עיקר סברא זו כדמשמע בסימן תצ"ז סעיף י"ג וכן בלבוש ישן מצאתי שסיים ועיין לקמן סימן תצ"ז:

[ח] [לבוש] ושמא עכבר וכו'. כמדומה שלא עיין בתוס' דף י' שכתב בקשורים אין לתלות בעכברים אלא בקטנים:

[ט] אלא אחר האחד וכו'. אבל בהניח תשע ומצא עשר צריך לבדוק אחר כולם:

[י] [לבוש] אם ביטל וכו'. זה כדעת הטור, אבל השולחן ערוך סתם כרמב"ם דאף בביטל צריך בדיקה, וכתב מגן אברהם דלא דמי למצא ככר דלעיל סוף סעיף ב' דהתם לא חזינן ריעותא, אבל הכא מונח במקום אחר, עד כאן. וגיסי הקשה דהתם גם כן נטלה עכבר ממקום זה וגררה לבית והכא גם כן החשש שנטלה העכבר וכתב דאישתמיטתיה תוס' דף י' שהקשו כן ותירצו דמיירי הכא באין ידוע כמה ככרות הניח. וכהאי גוונא מתוקמא לשון הרמב"ם שהוא כלשון הש"ס, עד כאן. ולעניות דעתי ליישב דברי מגן אברהם דשינוי גדול יש בלשון הרמב"ם שכתב פרק ב' הניח החמץ בזויות זו ומצא בזויות אחר, עד כאן. משמע להדיא דמצאו כמו שהוא מה שאין כן לשון הש"ס הניח בזויות זו ומצאו בזויות אחר. והנה הראב"ד פסק כרבי שמעון בן גמליאל להקל דבכל ענין (אצ"ל) [אין צריך] בדיקה וכן כתב המגיד בשם יש פוסקים וזה נראה כוונת פרי חדש סעיף ג' עיין שם. וגיסי השיג עליו והנראה לעניות דעתי כתבתי ומכל מקום לדינא קיימא לן כלבוש. ואגב אעורר מה דתמוה לי בראב"ד שם שכתב בבדק ומצא קיימא לן לקולא כרבי שמעון בן גמליאל דפליג אדרבי, עד כאן. הא אדרבא בש"ס שם רבי שמעון בן גמליאל מחמיר תבדוק כל השדה כולה:

[יא] [לבוש] ואדם אחר וכו'. בש"ס לא קאמר הכי אלא דאמרינן שהניח עצמו בזויות אחרת ושכח: