[א] ואם החמץ קשה וכו'. במגן אברהם החמיר דאף בחיטים צריך לפרר דהיינו שיחתוך כל אחד לשלושה חלקים ושכן דעת הרמב"ם וחק יעקב דחה דבריו, ולעניות דעתי עיקר כמגן אברהם שכן מוכח לי ברמב"ם פירוש המשנה ריש פרק כל שעה, ועוד שכן מצאתי ברי"ף שם זה לשונו חיטים של חמץ בעי שחיקה והדר מטיל לים, עד כאן, ואף דמשמע בב"ח שאינו מרי"ף מכל מקום הוא הגהה מגדול אחד, מיהו דוקא בחיטים יבשים. כתב מגן אברהם חמץ קשה שמשליך לבית הכסא אין צריך פירור וליכא למיחש שיאכלנו כלב או חזיר כיון שאינו נותן לפניו לאכול ואם יש לו מים מכונסין שיש בהם דגים אסור להשליך לתוכו דהא נהנה ממנו:

[ב] מותר ליהנות וכו'. אבל בבית יוסף מבואר דטוב לעשות בפני עצמו מדורה שלא יקילו בו, וכן כתב בב"ח שכן נוהגין, רש"ל קיבל כך מרבותיו לשרוף החמץ מהושענות:

[ג] אותו הפת וכו'. אפילו גרף גחלים רק בישל בחומו של תנור אסור דהנאה כל שהוא מיהו הוי ואם כן אפילו היו מונחים עצים אחרים על האש והניח החמץ גם כן עליהם דהוה ליה זה וזה גורם אפילו הכי אסור ואפילו על ידי ביטול אסור כן כתב מגן אברהם, ומכל מקום התרתי במעשה שהסיקו לאפות מצות בפסח ונתנו גם בקעת אחת מלוכלך בבצק חמץ וכמעט שנשרף העצים ונגמרו המצות שאלו מה לעשות שהמצות יחמיצו קודם שיסיקנו תנור אחר והתרתי לגרוף כל הגחלים ולהסיק בעצים משחא ועצים קטנים כדי שישרוף מהר מטעם דמסתמא שבצק מלוכלך זה אין שייך חום שבח בפת אפילו משהו שנשרף מיד בשריפת העצים וכיון דלדעת השולחן ערוך ביורה דיעה סימן מ"ב והרבה פוסקים מתירין לגמרי בגרף גחלים ואפילו הכי בחומו סמכתי להתיר בזה:

[ד] [לבוש] ונראה לי שיוליך וכו'. אבל הש"ך יו"ד סימן ק"י פסק דאין לו תקנה בזה וכן פסק מגן אברהם, ואפילו למכור לכותים חוץ מדמי איסור שם אוסר, וחק יעקב מתיר בזה ויש להקל בהפסד מרובה, וכעין אבוקה כנגדה שיש להתיר אפילו באין הפסד:

[ה] [לבוש] יש להחמיר וכו'. אפילו אם כבר בישלו שם אסור כדלעיל בגחלים לאחר שכבו ומכל מקום מותר לכסות דם שחיטה דמצוות לאו ליהנות ניתנו וכן השלהבת אסור ולא דמי לעבודה זרה בסימן קמ"ב דבדילי מיניה (חק יעקב):