[א] ותתן לנו ה' אלקינו באהבה וכו'. מאהבת ה' אתכם וגו' (אבודרהם), ולפי זה יש לתרץ קושיית הלבוש דפעם שנית מרמז על קבלת ישראל באהבה לכן ראוי לפסוק על כל פנים כיש אומרים בשבת וכן משמע באבודרהם ודלא כפ"מ שכתב שלא לומר באהבה גבי ותתן שזה נגד מנהגי מהר"א טירנא ואבודרהם שכתבו לאומרו:

[ב] [לבוש] וכפה עליהם וכו'. בתוס' שבת דף פ' דקיבלו מאהבה וכפיות הר כגיגית לא הוי אלא שמא יחזרו כשיראה האש הגדולה:

[ג] יעלה ויבוא וכו'. אם נאמר ישמע הייתי אומר ישמע פעם אחת אבל לא יפקד פעם אחרת לכן אמר יפקד ועדיין הייתי אומר יפקד פעמיים אבל לא לעולם לכך נאמר ויזכר לעולם:

[ד] והשיאנו וכו'. כתב בר' דוד אבודרהם יש מפרשים מלשון נשיא כלומר רוממתינו וגדלתינו, ויש מפרשים שהוא מלשון כיצד משיאין משואת כלומר והאר פניך ועננו, ויש מפרשים מלשון ישא פרעה כלומר יעלה זכרונינו לפניך לטובה ויש מפרשים מלשון ואשא אתכם על כנפי נשרים מתפלל לשם כדרך משל שיגיע העת שיצוה לעננים שישאנה בכל מועד לירושלים והנכון מלשון משאת שענינו דורן כלומר שלח לנו דורן ברכת מועדיך. עוד כתב וישמחו בך ישראל מקדשי שמך ויש קורין אוהבי שמך וטעות הוא מפני שצריך לומר מעין החתימה סמוך לחתימה, עד כאן, ובזה מיושב קצת דברי ר' דוד אבודרהם שכתבתי בסימן תס"ח ס"ק י"ג:

[ה] שהוא יודע וכו'. משמע דאם אינו יודע שהוא יום טוב חוזר (תשובת ר' אליהו מזרחי), אבל מגן אברהם כתב דרוב פוסקים סבירא להו אף שלא ידע שהוא יום טוב יצא כיון שנזכר וחתם כדין, עד כאן, ועיין ריש סימן ר"ט ביארתיו וכתבתי מה שקשה מהכא להתם:

[ו] [לבוש] את יום השבת וכו'. יש אומרים על דרך צחות מנוח עם הארץ היה רצה לומר מי שאומר את יום המנוח ולא את יום השבת ולאו שפיר עבדי אחר שרש"י פרק ב' דביצה כתב כן וכן שגור בפי כל, וכן שמעתי לכל הרבנים (פ"מ), ואני אוסיף שכן כתב הרמב"ם בסוף ספר אהבה וטור ואבודרה"ם ושולחן ערוך, ותימא על מה שכתב חק יעקב בשם הרמב"ם להיפך, ומכל מקום נוסחתינו ביום השבת אין לנו לשנות שנזכר כנסחא זו באגודה ובכלבו ורש"י באלפסי שם ומנהגים מהרא"ש:

[ז] מקדש השבת וכו'. ואם שכח ולא סיים של שבת רק מקדש ישראל והזמנים אין צריך לחזור (כנסת הגדולה). ומה שכתב וישראל בוי"ו יש פוסקים בלא וי"ו וכן יש נוסחאות ושני נוסחאות יש לה לסמוך על גדולי פוסקים:

[ח] [לבוש] שלא להזכירו וכו'. וכן כתב מהרי"ל סימן ג' ובדרשותיו וכן הסכימו רש"ל וכנסת הגדולה וב"ח ומגן אברהם, וכן נראה לי עיקר אף שהט"ז האריך בראיותיו להזכירו נראה לי לדחות דעיקר יסודו משום דהקשה על ראיית מהרי"ל מביצה דף י"ז וקדושת היום באמצע דמשמע אבל לא קדושת שבת, והקשה הא גבי מוסף נמי נאמר בש"ס קדושת היום באמצע ואפילו הכי מזכירין שבת באמצע, עד כאן. ותמיהני עליו דהמעיין במהרי"ל יראה שאין ראיותיו כלל, מדקתני הש"ס וקדושת היום באמצע רק דמייתי מלשון רש"י שלא הזכיר אלא ותתן לנו את יום המנוח הזה ולא הזכיר נמי הא דמזכירין באמצע עיין שם, ומה שמביא ראיה מדמזכירין במוסף יש לומר דיעלה ויבוא שאני דלא שייך חזרה יעלה ויבוא לענין שבת כמו שכתב מהרי"ל שם, וכן משמע הלבוש, והשתא ניחא לי מה שתמה בדרישה דמהרי"ל סותר עצמו כמו שכתב הלכות יום כיפור דמזכיר השליח ציבור באתה הבדלת, עד כאן, דלא קשה מידי דיעלה ויבוא שאני כדאמרן וכן יש לפרש דברי הלבוש סימן תרע"ג סעיף ג' עיין שם ודו"ק:

[ט] ואין השליח ציבור וכו'. אף שאין יין בעיר אלא בבית הכנסת לא (מגן אברהם):

[י] ואמר יעלה ויבוא וכו'. משמע אפילו לא חתם בשל יום טוב יצא ואם כן אם חתם מקדש ישראל והזמנים אפילו לא הזכיר יום טוב באמצע יצא (מגן אברהם), וצריך עיון, ועיין בסימן רס"ח ס"ק ז' גם הקשיתי דברי מגן אברהם אהדדי. עוד כתב משמע מפסחים דף קי"ז דאם חתם ביום טוב או בשבת מקדש ישראל יצא ודוקא בתפלה אבל בקידוש לא, עד כאן. וחק יעקב כתב עליו דאינו מוכרח דיש לומר דהש"ס לשון קצרה נקט, עד כאן. גם נראה לי טעם דהש"ס קאי על שבת בלא יום טוב ועל יום טוב בלא שבת ואם כן אי אפשר לומר הזמנים דלא משום שבת לכך קתני סתם מקדש ישראל להורות דמסיימין בכל אחד לפי עניינו בשבת מקדש ישראל ושבת וביום טוב מקדש ישראל והזמנים, וראיה לזה דשלושה פעמים דקתני גבי יום טוב לבד קתני מקדש ישראל והזמנים ושני פעמים דגבי שבת או יום טוב לא קתני רק מקדש השבת אלא על כרחך מטעמא דכתיבנא:

[יא] [לבוש] במה מדליקין וכו'. נתבאר לעיל סוף סימן ע"ד: