[א] יכוין בברכות וכו'. כתב בדרכי משה שצריך ליזהר שלא לדלג שום תיבה כאילו מונה מעות, וכן לא יבליעם אלא צריך להוציא מפיו, עד כאן. וכתב ארחות חיים דלאו דוקא תיבה דהוא הדין אות אחת הן מאותיות הנכתבות הן מאותיות הנמשכות מהתנועות גדולות, עד כאן. כתב בספר צידה לדרך דף י' דאף על פי שאמרו חז"ל מצוות אין צריכות כוונה היינו במצוות המעשיות כמו סוכה וכיוצא בה אבל תפילה עיקרה בלב, ובעבור שלב האדם הומה אחר ההבל סדרו לנו לאומרו בפה ולשמרה בלב הלא תראו שתיקנו בסוף יהיו לרצון והגיון לבי וכו'. ואם לבו במחשבות והוא כעוף המצפצף הלא יבוש האדם לאמור ליוצרו כך. וזהו אמר אסף נכספה גם כלתה נפשי לחצרות ה', וסמך ליה גם צפור מצאה בית, ואין ענין לשון זה לזה. אלא שמרמז שאם אינו מכוין הוי כצפור המצפצף כתב בספר ווי העמודים תיקנתי תיקון בקהילה קדושה ורנקבורט שימצאו אסופות אסופות שילמדו התפילות מכל השנה ופיוטים וסליחות בפירוש המילות לפחות:

[ב] כשיזכיר השם יכוין וכו'. ומבואר בבחיי פרשת אמור שקודם שיזכיר השם יכוין כן. כתב בתשובת מהר"מ מלובלין סימן פ"ג קריאת השם הנכבד הוא שב"א תחת הא', חול"ם על הד'. וקמץ תחת הנו"ן. וגם סוד שמי לעלם שנקודתו של לעולם כך, ואף במקום שנכתב בשם א"ד כגון א"ד שפתי תפתח השב"א היא העיקר ובה צריך להתנענע אות א' ולא בפת"ח כלל וכלל, עד כאן. שוב מצאתי בספר ארחות חיים שהעיד שראה בתשובה למהר"ר שבתי הסופר ז"ל שחזר מהר"מ מתשובה הנזכר לעיל ופסק ליזהר לקרות האל"ף בחט"ף פת"ח והוא כמו שב"א ופת"ח אך לא יאריך בשום אחד מהם. ולא כאלו שקורין בשב"א לבד או בפת"ח לבד. ושכן כתבו בעל ספר עמק מלך ובעל של"ה ובעל ברכת הזבח. כתבו חכמי האמת דלעולם יכוין כלול הוי"ה עם א"ד בשילוב כזה יאה"דונהי. ביום יכוין כן בתחילה אותיות הוי"ה שהוא דוכרא. ובלילה תחילת אותיות א"ד שהוא נוקבא:

[ג] ויהיה. כי מצינו וא"ו במקום יו"ד: