[א] לומר לטבח וכו'. וזה לשון עבודת הקודש דף מ' אין פוסקין דמים לבהמה לכתחילה לומר בהמה זו שוה כך וכך ואני נוטל רביע או שליש:

[ב] אלא מחלק וכו'. דוקא בלא גורל כמו שכתב בסוף סעיף ב' ובסימן תקי"ז סעיף ג' ועיין סוף סימן שכ"ב. מצאתי כתוב בגליון ר' מזיס על קלף אפילו להשליך סכין ואיזה צד יפנה החידוד אסור, עד כאן, וכשמחלקין אסור לומר אני בסלע ואתה בשתים דאין מזכירים שם דמים (רמב"ם). כתב עבודת הקודש ויראה שאין נמנין אף מנין בני אדם על בהמה זו שזה כמעשה חול אבל נמנו עליה מערב יום טוב יכולין להוסיף למחר ולמנות עמהם עוד חמישה:

[ג] ומביא וכו'. והוא הדין שיוכל לילך לטבח ישראל או כותי ולומר לו תן לי רגל או חצי וכיוצא בזה בלא זכירת מקח וממכר ופוסק דמים ולמחר פורע לו מעות כמו שיוכל (תניא), ונראה ממתניתין [ביצה] דף כ"ה דלכתחילה עדיף לפסוק דמים בערב יום טוב וכן משמע בשבלי הלקט ותניא ועבודת הקודש ולא כב"ח:

[ד] זו כזו וכו'. אבל אסור לומר מה שאתה נוטל בעד זו למחר אתן לך בעד זו דהוי סכום מקח (מגן אברהם בשם שבלי הלקט):

[ה] ויש אומרים וכו'. כתב עולת שבת אבל שלטי גיבורים כתב להתיר למכור לכותים וכו', עד כאן, ולא דק דשלטי גיבורים פרק אין צדין העתיק מטור סוף סימן תצ"ז וכן פסקו השולחן ערוך ולבוש ואם כן תיקשי דבריהם אהדדי, אלא צריך לומר דהתם בטריפה כמו שסיים הלבוש באחוריים והכא בבשר כשר, ולדעת מגן אברהם משמע דאף בבשר כשר מותר רק דיש אומרים אסרו בכותים כשאומר הריני שותף כיון דאין רגיל להשתתף עם כותים הוי כמקח וממכר, וגם בזה הקשה על הגהות אשירי אכן באמת בכל שאר פוסקים לא נזכר חילוק בין ישראל לכותים, גם נראה לי דסברא להתיר אף בכותים כיון שמוכרין לישראל משום איבה כמילדת סימן ש"ל סעיף ב' ועיין סימן תצ"ז ס"ק כ"א:

[ו] [לבוש] האחוריים וכו'. ונראה לי דאם יש לשומרו אחר יום טוב שלא יסרח אסור למכור לכותי טריפה או אחוריים ואם נשחטה מערב יום טוב בכל ענין אסור כמו שכתב סימן תצ"ט סעיף ג' אלא אם כן נשחט סמוך ליום טוב שלא היה אפשר למכור קודם יום טוב (מגן אברהם סוף סימן תצ"ט), ועיין סימן תצ"ט ס"ק ז' דמסופק בסמוך ליום טוב וצריך לומר דמכירה קיל יותר:

[ז] לשקול וכו'. משמע בש"ס אפילו אינו שוקל במשקל אלא בכלי או בקופץ שיודע משקלו אפילו הכי אסור (עולת שבת), ולעניות דעתי מוכח בברטנורה פרק ג' וים של שלמה דאף שאין יודע משקלו אלא שלמחר יראה כמה שוקל נמי אסור. כתב מגן אברהם אפילו אינו מדקדק רק פוחת מעט או הוסיף מעט אסור ולא דמי לסימן קכ"ג במדה:

[ח] אפילו בביתו וכו'. הנה הבית יוסף ומהר"י אבוהב וכל אחרונים האריכו לתרץ מה שהקשה הטור על הרשב"א שפסק להתיר בביתו ולכך מפקפקים בדין זה, ולעניות דעתי ברור דמה שכתב הטור ומיהו משמע דאסור בביתו הוא סיום דברי רשב"א עצמו ואם כן גם הרשב"א אוסר בביתו ותדע שהרי פתח ולכאורה נראה וכו', ויותר תימא על כל גדולים הנזכרים לעיל שראיתי בספר עבודת הקודש דף מ' שאוסר בביתו אלא כדאמרן והניחו לי מקום:

[ט] ליתנו בכף וכו'. משמע דמותר לכסות בו כלי דאין איסור אלא להניח בתוכו דנראה כמשקל וכן משמע מש"ס [ביצה] דף כ"ח דקאמר והוא דתליא בתריטא ופסקוה הרמב"ם פרק ד' וכל הפוסקים ולכן תמיהני ממה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה שם דאפילו לכסות בו כלי אסור וצריך עיון:

[י] תלויה במקום וכו'. אבל אם תלוי במקום אחר מותר לשום בתוכו המשקל לשומרו מן העכברים ר' ירוחם [דף] ל' משמע דלשום בתוכו לשקול בכל מקום אסור:

[יא] מנה כנגד וכו'. פירוש שהיה לו שקול ליטרא בשר ושוקל כנגדו. כתב עולת שבת משמע בשאין מכוין למשקל אלא שדעתו להשוות המנות מותר מיהו מהא דפריך הש"ס אי כרבנן וכו' וצריך עיון, עד כאן, ובאמת מש"ס אין ראיה דפריך דהיה שוקל מנה וכו', ומכל מקום לדינא אין להקל וכן משמע קצת בעבודת הקודש:

[יב] שלוקח וכו'. פירשו הב"ח ואחרונים דוקא ביד לחוד אבל ליקח בשר ביד אחד ומשקל ביד שני אסור אף שאינו אומן, מיהו ברש"י בר"ן ושבלי הלקט ותניא ורבינו ירוחם מבואר דמותר ומר"ש דקדק [ומה שדקדק] הב"ח מתוספתא וטור דנקטו בידו נראה משום סיפא דאומן אפילו בידו אסור, ועוד דאין להניח מה שמפורש בפוסקים מקמי משמעות:

[יג] וטבח אומן וכו'. פירש שיודע לכוין לשער בצמצום אסור, ומשמע בים של שלמה דוקא למכור אסור אבל בביתו מותר וכן נראה דהא הרשב"א מתיר לשקול ממש בביתו (מגן אברהם), וכבר כתבתי דליתא דרשב"א אוסר. גם מה שכתב בשם ים של שלמה היינו דלמד בים של שלמה פרק אין צדין סימן י"ח ממה שכתב דוקא אומן אבל בביתו שוקל וכו', ולעניות דעתי מה שכתב בביתו רצה לומר שאינו אומן דמסתמא מי שאינו [אומן] אינו מוכר ואומן מסתמא מוכר ותדע דהא סיום בים של שלמה שם הוא בהדיא בטור ולא מצינו בטור רק חילוק דהדיוט ואומן ועוד בסימנים שם כתב ים של שלמה אחר דינים הנזכרים לעיל וכל זה אסור אפילו בביתו:

[יד] חותך כדרכו וכו'. ונראה לי דמותר לומר תן לי ליטרא בשר דאין מכווין למשקל אלא לומר לו כמה צריך כמו שכתב סימן שכ"ג (מגן אברהם), וצריך עיון דאם כן מאי פריך הש"ס [ביצה] דף כ"ח היכי עביד, וצריך לומר דפריך בקיאין בחתיכות אך ראיתי בלחם משנה פרק ג' דביצה במתניתין לא יאמר שקול לי בדינר לכאורה משמע דוקא דמזכיר סכום מעות אבל שקול לי ליטרא בשר שרי ומשכחת בטבח כותי אבל כי דייק משמע דתרתי קתני לא יאמר משקול וכן בדינר, עד כאן:

[טו] סימן וכו'. לשלחה לביתו כדי שלא יחליפו אותה. כתב מהרי"ל אין לכתוב לסמן הבשר ביום טוב. גרסינן בביצה דף כ"ח טבח אומן אסור לשקול במים ופירש רש"י וכל הפוסקים כלי שיש בו שנתות ובעליית המים הוא מכווין משקלו ובספר שבלי הלקט מצאתי פירוש אחר זה לשונו ממלאין מים בגיגית וכלי אחד צף אל פני המים ונותנין באותו כלי בשר ולפי כובד משקל הבשר הכלי שוקע במים והכלי מסומן מבחוץ עד כאן ליטרא אחת או שתים לפי מה שהוא שוקע, עד כאן, וכן כתב בספר תניא וסיים דבהאי גוונא מפורש במעשה דבן סירא כשאמר נבוכדנצר ליתן לו משקל ראם זהב ואמר לו באיזה פלס ומאזנים יעלה הראם והשיב לו בן סירה להכניס הראם בתוך ספינה גדולה וכפי מה ששוקעת במים עם הראם כך שוקעים במים עם הזהב. והנה בספר צידה לדרך כתב דאפילו הדיוט אסור לשקול במים וצריך עיון שהוא נגד ש"ס הנזכר לעיל, שוב ראיתי ברי"ף ורא"ש דלא גרסי אומן בש"ס וכן מסתבר דכיון שיש סימן אם כן כל מי שיודע הסימן הוי כאומן:

[טז] הראש וכו'. מיירי כשרוצה לאכול העור דאי לאו הכי טירחא שלא לצורך הוא (עולת שבת), ואינו נכון כדמוכח מפורש שהבאתי בסימן תצ"ט ס"ק ג', ונראה לי דמליגת הראש והרגלים קיל יותר מהפשטה:

[יז] באור וכו'. והוא הדין שמותר לטמנו ברמץ (מגן אברהם):

[יח] בבת אחת וכו'. יען שיש לי תמיה בזה על גדולי ראשונים צריך אני להאריך בביצה דף י"א אמר שמואל מולח אדם כמה חתיכות בבת אחת ואף שאין צריך אלא לחתיכה אחת רב אדא מערים ומלח גרמא גרמא, ותמה בית יוסף על הרמב"ם וטור שלא הביאו אלא דברי שמואל ותירץ בשם המגיד דסבירא ליה שהם חולקים ששמואל לא התיר אלא בבת אחת ורב אדא התיר בזו אחר זו והרשב"א פסק כרב אדא עד כאן לשונו, ובזה תבין מה שכתב הלבוש ואפילו אם אינו יכול למולחו בבת אחת יכולין להערים והיינו שפסק כרשב"א וכן משמע ברבינו ירוחם שהביא בית יוסף, ותמיהני הא בתשובת הרשב"א סימן תרפ"א כתב להיפך דרב אדא לא שרי בבת אחת כיון דאפשר דרך הערמה ואם כן לשמואל דמתיר בבת אחת כל שכן דמתיר בהערמה ואם כן מיושבים דברי רמב"ם וטור נכון דכיון שמביאים דברי שמואל לא הוצרכו להביא דברי רב אדא, ועד שרבתה התמיה על המגיד אומר אני שיש טעות סופר ודבריו מהופכין וצריך לומר ששמואל התיר אפילו בבת אחת ורב אדא לא התיר אלא בזה אחר זה, והשתא ניחא מה שתמהו הב"ח וט"ז הא מתירין הרמב"ם וטור בסימן תצ"ט הערמה גבי מולח על העור עיין שם דבאמת מתירין כדפירשתי, מיהו בלאו הכי נראה לי דלא קשה מידי דיש לומר דמיירי לעיל כשצריך לכל הבשר רק הערמה הוא שמולח על העור, והשתא לרשב"א דפסק כרב אדא אוסר בבת אחת וכן מצאתי בתשובת הריב"ש סימן רנ"ד להדיא, והשתא זכיתי להבין דברי רמ"א דשולחן ערוך כתב מותר למלוח כמה חתיכות בבת אחת ונראה לי שרמ"א השיג בשכלו הפירוש שפירשתי ואם כן לשולחן ערוך כל שכן דמותר בהערמה לכך כתב עלה ויש אומרים דלא שרי להערים רק קודם וכו', ומגן אברהם תמה על רמ"א ונדחק לפרשו מה שאין עולה כלל למעיין ומה שפירשתי הוא ברור ונראה לי עיקר בשיטת הרמב"ם כמו שכתב בשולחן ערוך:

[יט] למולחו מערב יום טוב. וכן הסכימו אחרונים רק בדגים יש חילוק בין מינים המתקלקלים אם שוהין במלח דהם מותרין, ויש מינין דמעלה טפי כששוהין במלח דהם אסורין, ומכל מקום יכול לבשלם ולתת מלח לתוך התבשיל (ט"ז), וכל זה בלא הערמה אבל על ידי הערמה אסור כשנשחט מערב יום טוב וכן משמע בב"ח רק שמתיר כשמולח בבת אחת אף שאין צריך אלא לאחת, אף שנשחט מערב יום טוב וכן משמעות הלבוש, ואזלי לטעמייהו דהערמה גרע אבל לפי מה שהעליתי גם בבת אחת אסור. כתב מגן אברהם ואם הוא ביום שלישי מותר להדיחו כדי שלא יאסור (מגן אברהם), ועיין סימן שכ"א סעיף כ':

[כ] [לבוש] מיהו יש אומרים וכו'. הב"ח האריך להשיג דתוס' דף י"א בשם (הרא"ש) [ה"ר שמואל] לא סבירא ליה טעם דהתירו הערמה זו סופן משום תחילתן אבל למה שפירש רש"י בדף י"ז דטעמא דאתי למימנע לא ישחוט אם כן אפילו אחר אכילה מותר כן הוא כלל דבריו בקיצור והט"ז האריך לתמוה על הב"ח מפירוש רש"י הנזכר לעיל ולא דק דברור כדפירשתי, ומגן אברהם הסכים לב"ח במקום שיש ודאי הפסד שיסריח אך צריך עיון דהא גם תוספות דף י"ז כתבו כפירוש רש"י כסתם דף י"א הביאו דברי ה"ר שמואל, ובאמת עלה בידי פירוש אחר בתוס' שהתחילו וכן רגילין העולם שמערימין ואוכלין מעט מן התרנגולת, עד כאן, ונראה לי דמיירי לצלות או לבשל עוף על סמך שיאכל מעט וכן משמע בהגהות אשירי, ואם כן על זה שפיר כתבו תוס' ומיהו ה"ר שמואל וכו' דוקא קודם אכילה אבל אחר אכילה דלא שייך בזה דמימנע משמחת יום טוב דהא כבר אכל ואינו אלא הערמה אבל דין דרב אדא דמלח בהערמה מטעם דמימנע ולא שחט מותר אף לאחר אכילה וכן בתשובת הרשב"א סימן תרפ"א מוכח לי דרב אדא מותר אף לאחר אכילה וזה נכון בפירוש תוס' וכל גדולי ראשונים ואחרונים לא ירדו לזה אך ברבינו ירוחם ורוקח סימן ו' וסמ"ק ותשובת מהרי"ל סימן ע"ג משמע דעל רב אדא גופיה אמר ה"ר שמואל, ומסתפינא לומר שגדולים אלו הנזכרים לעיל לא הבינו פירוש ה"ר שמואל כראוי גם לא מסתבר לי לומר דהא לא סבירא ליה טעם דמימנע דבכל הפוסקים ראיתי טעם זה, לכן נראה לי דעל כל פנים אין להקל אחר אכילה בהערמה אם לא במקום שיש ודאי הפסד כדלעיל:

[כא] וטוב לשנות וכו'. משמע דאם אי אפשר לשנות מותר בלא שינוי (מגן אברהם), וממה שכתב הלבוש ומיהו על ידי שינוי וכו' אינו מדוקדק, ובאחוריים אוסר רש"ל לנקר אף על ידי שינוי כשנשחט מערב יום טוב ובמקום שיש דוחק בבשר יש להתיר ואחרונים האריכו בזה: