[א] [לבוש] הרי היא מוקצה וכו'. פירוש נולד מן המוקצה כמו שכתבו הגהות אשירי ועבודת הקודש ואם כן אף ליש אומרים בסימן תצ"ה דמוקצה מותר אסור בזה דכנולד הוא ודלא כמגן אברהם, ודעת שיירי כנסת הגדולה וט"ז דרשב"א מתיר אפילו עומדת לחליבה ואשתמיטתיה ספר עבודת הקודש, ודוקא כשמקפידים שלא יאכלו החלב כמות שהיא אלא מניחין אותה לקבץ הרבה לעשות גבינות (ט"ז):

[ב] [לבוש] פרוסה קטנה וכו'. ואף גדולה כל שלא בא לתקן האוכל והלבוש הוסיף קטנה ונראה דגרע (מלבושי יום טוב), ולעניות דעתי יפה כיוון הלבוש שראיתי בריב"ש סימן קכ"א וזה לשונו אפילו מעט המשקה הבא לאוכל לאו אוכל הוא אלא אם כן מתערב באוכל או נותן בו טעם או שהיה הפת צריך ליפותו ולהחליקו ואם כן בזאת החליבה שעושין אלו בנתינת מעט פת בכלי אין הפת צריך לכל זה החלב ואין כל החלב מתערב באותו פת ואפילו טעם אינו נותן בו דהא שבע ליה במעט חלב היוצא ראשון עליו על כן האוכל יהא דוקא מה שאוכל בו ביום:

[ג] בהמה שלו וכו'. מלבושי יום טוב ונחלת צבי השיגו דרשב"א שהביא בית יוסף מיירי בהמות ישראל אבל של כותים מותר אף לנהגו איסור בישראל, עד כאן, ולעניות דעתי יפה כיוון הלבוש על פי מה שכתב השיירי כנסת הגדולה באריכות עיין שם וקיצרתי. והנה כל האחרונים האריכו בדין זה לכן אמרתי להעלות בקצרה מה שנראה לעניות דעתי. בהמת ישראל העומדת לאכילה וחלבה כותים אפילו לקדירה שאין בה אוכלין מותר לישראל לאוכלו אבל לשתותו אסור וכן משמע בהגהות מיימוני בבית יוסף, אך צריך עיון דהא אי עשה ישראל כן לקדירה שאין בה אוכלין אסור משום נולד ויש לומר כשאין עומדת לאכילה אסור משום נולד ואפילו בבהמות כותים דנולד אסור בשל כותים כמו שכתב בשיירי כנסת הגדולה ור"ן בסימן תקי"ג ותקי"ז דלא כלבוש ואפילו ביום טוב שני מיהו כשנחלב בראשון מותר בשני אך בשני יום טוב של ראש השנה אסור והוא הדין אם ראש השנה חמישי וששי שאסורה אף בשבת שאחריו ואם נחלב בשבת אפילו לאוכלין ובהמה העומדת לאכילה אסור ביום טוב שאחריו אבל ביום שני שרי, ולמגן אברהם שיטה אחרת והנראה לעניות דעתי כתבתי. מצטער מחמת רעבון מותר לינק מן הבהמה בפיהו ביום טוב עיין סימן שכ"ח סעיף ל"ג לסחוט אוכל מפסולת אסור ביום טוב (מגן אברהם):