[א] ברוך שאמר וכו'. וסימן ראשו כתם פז פירוש ברכה ראשונה תהיה פ"ז תיבות וצריך לאומרו בניגון ונעימה. כתב בספר היכלות ששבח זה תיקנוה אנשי כנסת הגדולה על פתקא שנפל מן השמים ומצאוה כתוב בה, עד כאן. כתב תולעת יעקב שקיבלו שצריך לאומרו מעומד ללמוד שהוא כנגד צורה עליונה, הדא הוא דכתיב שרפים עומדים ממעל לו, וכן כתב הב"ח ריש סימן נ"ג וכן נוהגים כדלקמן סוף הסימן. כתב לחם חמודות דף י"ט דבנוסחאות ראשונות הוא ונמליכך ונזכיר שמך מלכנו, ואחר כך הוגה ונזכיר שמך ונמליכך מלכנו כדי לחבר לשון מלוכה למלכנו, אבל נוסחא ראשונה נכון שיש ארבע שבחים ביחד ונגדלך ונשבחך ונפארך ונמליכך והם ממש כנגד ארבעה שמות המרכבה העליונה. כתב בשולחן ערוך מהר"י לוריא הבריות יאמר בשב"א וחיר"ק וחול"ם ביו"ד, וצריך לומר בפה עמו כי הוא כמנין פ"ז תיבות, גם צריך לומר בתשבחות בחיר"ק בתי"ו ויאחוז בשני ציצית שלפניו בשעת אמירת ברוך שאמר. כתב אבודרהם שאין לומר האל אב הרחמן אלא אב הרחמן דהא אמרינן אלהינו, עד כאן, והכי קיימא לן בברכה שאחר המגילה הרב את ריבנו. ונראה לי דמשום הכי יש לומר ברוך עושה מעשה בראשית, דתיבת מעשה משלים למנין פ"ז תחת תיבת האל. אבל במטה משה כתב בשם מהר"ם דלהכי אין אומרים מעשה שלא להוסיף על מנין פ"ז עיין שם, וכיון דחסרים לנו תיבת אחת יש לנו להשלים בתיבת מעשה נראה לי:

[ב] קודם וכו'. אבל אם סיים עם החזן לא יענה מיהו בישתבח ודכוותייהו אם סיים עם השליח ציבור עונה אמן. והוא הדין אם החזן סיים הברכה אחרת והוא אמר ברכה אחרת עונה:

[ג] בדיבור וכו'. אבל לשון פסקי תוס' שלא לדבר עד דמסיים שמונה עשרה וכשיש נפילת אפים לא ידבר עד אחר נפילת אפים, וכשמתפלל עם הציבור אין לדבר עד שמסיים עלינו. ודוקא בבית הכנסת עראי, אבל בבית הכנסת קבוע אסור לדבר שיחה בטילה לעולם, עד כאן. ובשל"ה ובראשית חכמה האריכו מגודל העונש המדבר בבית הכנסת:

[ד] ובאמצע המזמור וכו'. וכן בין הפסוקים הסמוכים זה לזה אפילו אינם מזמור שלם דינם כבאמצע הפרק דהיינו מהודו לה' קראו עד אמן, והלל לה' תנו עוז וכו' עד ברוך אלהים אל נקמות ה' עד על גאים, נפשינו חכתה לה' עד כאשר יחלנו לך, יהי שם עד על השמים כבודו, ברוך ה' אלהים עד אמן ואמן, ויברך דוד עד לשם תפארתך, אתה הוא ה' לבדך עד במים עזים, ויושע עד ה' ימלוך. ואין להפסיק כלל בין ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד, כמו שאין להפסיק בין ה' אלהיכם לאמת כן משמע בפסקי תוס'. כתב בית יוסף בשם אבודרהם אם יזדמן לו שצריך להפסיק יאמר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ויאמרו כל העם אמן והלל לה' וברוך ה' לעולם אמן ואמן וברוך ה' מציון וברוך ה' אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו את כל הארץ אמן ואמן, ואחר שדיבר יחזור לומר אלו הפסוקים ויגמור ממקום שפסק, עד כאן. וכתב כנסת הגדולה זה לשונו נכתב בצדו זו קולא יתירה לדעתי באמאי שלא כתביה הפוסקים, עד כאן. נראה שהבין דמותר להפסיק כשאומרים כן אף בדבר רשות אפילו שלא מפני היראה או כבוד. ולא נהירא דמיירי בענין דמותר להפסיק, ואפילו הכי אומרים הפסוקים, וכן משמע בלבוש ובלחם חמודות שאביא, ואני ראיתי שכן כתב הכלבו והרשב"ץ סימן ר"ד. כתב הלבוש ומטעם זה קבעו הפסוקים האלה אחר כל הנשמה וכו' שברוב פעמים כשמפסיקין מפסיקין שם, עד כאן. והקשה עליו לחם חמודות דף ל"ט דהא אינו רשאי להפסיק אלא כשיזדמן מפני היראה או כבוד ולכל דבר המזדמן אין לו מקום ועת קבוע. לכן נראה לי שהטעם שהוקבעו בזמירות כדי שיהיה רגילים וידעו בפי כל לאומרם לכשיצטרך ותיקנוה קודם ויברך הואיל ומדברים בלשון ברכות, עד כאן. ואני תמה הא כתב הטעם באבודרהם זה לשונו שאלו הכתובים מצינו אותם כתובים בסוף ספר תילים, ולכן תיקנו לאומרים בהשלמת תילים אחר כל הנשמה וכו', עד כאן, וכן כתב מגן אברהם והאריך עוד בטעמים עיין שם. כתב הלבוש שאין לומר מי ימלל גבורות קודם הזמירות דהוי כמחרף אחר כך שרוצה אבל אחר סיום הזמירות מותר, וכן כתב מטה משה בשם רש"ל. ויאמרו בגוים ה' מלך הב' רפוי והמ"ם ולמ"ד בקמץ וישעך תתן היו"ד בסגו"ל:

[ה] להפסיק וכו'. ומכל מקום לא יפסיק יותר שלא יהא נראה כסוף פסוק. ויפסיק בין כי ובין כל, וידגיש כ"ף של כל, כן כתב של"ה דף (רנ"ב) [רי"ג ע"ב] בשם דרך חיים. עוד כתב שיפסיק מעט בין רחמיך רבים בין ה' בין ה' ימלוך, בין ה' בין וישמרך מכל רע, בין ה' בין ישמר צאתך בין תהילת ה' בין ידבר פי. בפסוק יודוך עמים אלהים יש פסיק בין עמים לאלהים, שאם לא יפסיק נראה כאומר שהעמים הם אלהים, עד כאן. ירושלמי צריך להתיז כי לעולם דלא לשתמע כל העולם, וכן סמ"ך של חסדו צריך להתיז דלא לשתמע בשי"ן חשדו לשון חשד. וכתב לחם חמודות לאו למימרא שידגוש הסמ"ך בדג"ש חזק ותיעשה השו"א נח שלא כמשפט שאין לשנות התנועות כלל, עד כאן. נפשינו חכתה ידגיש החי"ת דלא לשתמע חס ושלום הכתה חס ושלום של"ה. ודע דמזמור הודו לה' קראו הוא מדברי הימים סימן ט"ז ואף דהוא נמי בתהילים מכל מקום יש ביניהם שינוי קצת במקצת מלות כמו שכתב אבודרהם הלכות שבת. צריך לומר לך אתן ארץ כנען בלא את, יעלוץ השדה בצדי"ק ולא בזי"ן, ויאמרו כל העם הוי"ו בפת"ח והיו"ד בדג"ש, עוד וישעך תתן לנו היו"ד בסגו"ל. והא דאמרינן הודו לה' קראו פירוש לפי שדוד תיקנו לפני הארון לומר בבוקר בתמיד של שחר עד באם אל תרעו ובתמיד של בין הערבים מן שירו לה' עד והלל לה', וכתב לחם חמודות מטעם זה נהג מורי מהר"י לחזור ולומר שירו לה' קודם תפילת מנחה, עד כאן. ומסתמא לא היה אומרו אלא עד והלל לה' כמו שכתב הלבוש, ולכך תמיהני על מגן אברהם בסוף סימן רל"ז שכתב בשמו לומר עד והוא רחום:

[ו] צריך לחזור וכו'. משמע קצת דרק פסוק פותח צריך לחזור ולאומרו, דלא כמשמעות הלבוש, גם לשון רבינו יונה שהביא בית יוסף שהוא מקור דין זה אפשר לפרש כן וצריך עיון. ולא דמי לפסוק ראשון דקריאת שמע דהתם כתיב והיו דפסול למפרע כמו שיתבאר בסימן ס"ג סעיף ד' בס"ד, ועיין לקמן ריש סימן ק"א, וצריך עיון:

[ז] לפי שהוא וכו' סוף וכו'. ומהרי"ל כתב הטעם משום דמפסוק ויהי באשמורת הבוקר עד ה' ימלוך יש שם י"ח אזכרות של שם ד' אותיות וד' פעמים י"ח עולה ע"ב אותיות נגד שם ע"ב, ובפסוקי דזמרה מתחילין מויושע ונחסרו ארבע שמות דקודם ויושע לכך כופלין ה' ימלוך ומוסיפין עוד פסוק כי לה' המלוכה וגו' להשלים המנין, והחמישי אינו מן המנין רק מפרש ביום ההוא יהיה ה' אחד. כתב בכתבי האר"י טוב לומר עם השירה פסוק כי בא סוס פרעה וגו'. כתב הלבוש מי כמוך נאדר הכ"ף של כמוך דגושה דאם לא כן נמצא מחרף כאומר ה' מיכה שהוא האיש שגנב השם ועשה העגל שנאמר ועבר בים צרה, עד כאן לשונו. ואם תאמר למה מזכיר כ"ף דמי כמוך נאדר ולא מי כמוך באלים יש לומר שזה אינו סמוך לשם. וכן כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך הכ"ף רפוי שזה לא נאמר על הים, ידמו כאבן הכ"ף דגוש שלא יהא נשמע כאומר ידמוך אבן חס ושלום, וכן עם זו גאלת הג' דגושה כו', כי גם גאה גאה הגימ"ל דגושה ואלו שיצאו מן הכלל שהם דגושים אחר אותיות יהו"א נ"ח בלא מבטל כן כתב רד"ק בספר הדקדוק. כתב אבודרהם יהללוך סלה הסמ"ך בדגש, שככה לו הלמ"ד בדג"ש, הודו על ארץ ושמים בחולם בין הדל"ת והוי"ו אחרונה, הכנעני החתי וכו' ג' ראשונים בלא וי"ו ג' אחרונים בוי"ו. כתב בסידור ר' שבתי סופר יעלזו שו"א ראשונה נחה והשניה נעה כמשפט ב' שוא"ן זה אחר זה, פיפיות הפ"ה ברפה מלכיהם הכ"ף ברפה וכן כל מלכיהם, דכוותיה גדלו הגימ"ל בשור"ק בצלצלי שמע קמ"ץ מפני אתנחתא ופירשו כמו שמע בסגו"ל. ישראל אבינו אבינו קאי על ישראל רצה לומר יעקב אבינו:

[ח] כשמגיע לואתה הוא אלהינו. כן כתב רמ"א בשם רבינו יונה סוף פרק אין עומדין ועיינתי שם לא נזכר מזה אלא מלך לבדך אנחנו מודים בנשמת וכן כתבו הבית יוסף ושולחן ערוך ולבוש לקמן סימן קי"ג. וצריך לומר דסבירא ליה דמסתמא דין אחד להם, ולחם חמודות דף מ"ג לא ראה דברי רמ"א אלו עיין שם. כתב של"ה דף רנ"ד קיבלתי ממורי מהר"ש להשתחוות בעלינו כשאומרים ואנחנו כורעים ומשתחוים דאם לא כן הוחזק כפרן, וכן באשמורת כשנוהגין לומר באו נשתחווה ונכרעה וכו' נשתחוה אל היכל קדשך, ואין להקשות מוכל קומה לפניך תשתחוה דשם אינו אומר על עצמו, מה שאין כן הכא אומר נשתחוה, והא דאין משתחוין לאנחנו מודים לך נראה לי דלשון מודים שאני ועיין בשל"ה שם ובט"ז סימן קי"ג:

[ט] ונוהגין לעמוד וכו'. בשולחן ערוך מהר"י לוריא כתב דיעמוד מויברך דוד עד אתה ה' האלהים. כתב כוונת האר"י שהיה עומד כשהגיע הציבור לה' מלך ה' מלך ה' ימלוך, אף שלא הגיע לשם אך הוא היה אומר סדר הזמירות במקום שהיה אומר. כתב אבודרהם יש באלו מזמורים רמז לעשרה מאמרות ברוך שאמר נגד בראשית ברא, מזמור לתודה נגד יהי אור שאליו כולם צריכין להודות, יהי כבוד כתיב ה' בשמים הכין כסאו נגד יהי רקיע בתוך המים שכבודו של מקום שהבדיל כסאו למעלה, אשרי יושבי נגד יקוו המים שאם לא כן לא היה לבריות מקום לישב בו, הללו נפשי וכתיב בו נותן לחם לרעבים כנגד מאמר חמישי תדשא הארץ מזריע, הללו טוב זמרה כו' מונה מספר לכוכבים וכו' נגד יהי מאורות ברקיע, הללו את ה' וכו' החיה וכל בהמה וכו' נגד ישרצו המים שרץ נפש חיה, הללו שירו לה' שיר חדש נגד תוצא הארץ נפש חיה למינה וזו היא חסידות גדולה שאין רצונו שיזקק מין לשאינו מינו, הללו אל בקדשו כל הנשמה וכו' נגד נעשה אדם, ויברך דוד וכו' ואתה מושל בכל נגד פרו ורבו וכבשוה שהשליט את האדם על הכל ואמרינן דמכל מקום אתה מושל בכל:

[י] בנחת וכו'. במטה משה מביא מעשה בשם אור זרוע שבא מת ביום שני לקבורתו ובראשו כתר של עשבים מגן עדן כדי לבטל ריח רע של עולם הזה, ואמרו לו והלא אתה אדם קל, אמר להם רק בזכות שהייתי אומר ברכות בקול נעים בבית הכנסת הביאוני לגן עדן ומכבדים אותי, ושמעתי בשם ר' יהודה החסיד דבימות החורף שהוא קר גדול מוטב שילכו לביתם אותם שאינם מלובשים בטוב ואל יקצר בשבחות של הקב"ה לכן יש לאומרם בניגון ובנעימה. כתב הלבוש שנהגו לומר קודם תהילה לדוד פסוק אשרי יושבי משום דילפינן מיניה שצריך לישב שעה אחת קודם שיתפלל, גם פסוק אשרי העם וכו' כלומר שנותנין שבח שזכינו להלל, עד כאן, וזה דלא (כר"ש) כרש"ל בתשובות סימן (י"ד) ס"ד שכתב שאין לאומרו, וכן לחם חמודות דף ל"ח הסכים וכתב דאין לשנות מנהגנו עיין שם, בתניא מצאתי טעם טוב שאומרים בתחילה שלוש פעמים אשרי כנגד שלוש פעמים שאומרים תהילה לדוד בכל יום. כתב הרוקח באשרי תר"מ אותיות כנגד תרי"ג מצוות וכ"ז אותיות התורה. כתב של"ה התהלות יש ווי"ן באמצע חוץ מפסוק חנון ורחום וכו', ופסוק קרוב ה' וכו' סימן לך באשרי ח"ק א"ל, ח' מחנון, ק' מקרוב, הרי ח"ק, א' מארך ל' מלכל, הרי א"ל, לומר לך חק אל הוא לאומרו בכל יום ועיין לקמן ריש סימן קל"ב:

[יא] בנגינה וכו'. לשון רש"ל בתשובת סימן ס"ד ראוי לקוראו ולמשוך אותו ולנגן, עד כאן. עוד כתב דיש אומרים שלא לאומרו בערב תשעה באב וטעות גדול הוא, עד כאן, וכן כתב מטה משה סימן תשי"א שנוהגין בין בערב תשעה באב בין בתשעה באב:

[יב] בשבת וכו'. לקמן במנהגים סימן י"ח כתב דיש אומרים שיש לומר אותו ולהתחיל הריעו ואין נוהגין כן. כתב במנהגים דאף ביום טוב אומרים מזמור שיר ליום השבת דיום טוב מיקרי שבת וכן כתב לחם חמודות דף ל"ח והוסיף עוד טעם דאין הכוונה שיהא כנגד מה שהיו אומרים הלוים ביום זה אלא סדר שבתות וזמירות הוא אומר, וסיים דהמשנים לומר מזמור שיר ליום השבת טעות גמור הוא: