[א] [לבוש] ואפילו מערב יום טוב וכו'. דקדק לכתוב נוהגים אבל מדינא נראה לי עיקר כפסק הבית יוסף דאפילו כל גופו בבת אחת מותר דהא המתירים הם גאונים ורי"ף ורמב"ם וסמ"ג וסמ"ק ומגיד ור"ן ועוד שראיתי רבינו ירוחם תלמיד הרא"ש דעתו נוטה להתיר נגד רבו וכן בשבלי הלקט דף ל"ד הביא כל דעות והסכים להתיר וכן ריא"ז בשלטי גיבורים, גם אני תמה על מה שכתב בית יוסף דאגור כתב בשם תשובת רשב"א לאסור הא ראיתי בעבודת הקודש לרשב"א דף מ"ג שמתיר להדיא, ועיינתי באגור גופיה סימן תר"פ כתב הרשב"א שנהגו לאסור ולא רצה להתיר עד כאן לשונו, ונראה דדעתו להתיר אלא דהשאילה היה במקום שנהגו לאסור לא רצה להתיר לשנות להם מנהגם, ומכל מקום מבואר דהרשב"א מתיר וכן באגור גופיה הביא במסקנתו דברי שבלי הלקט הנזכר לעיל להתיר, ועוד אני אומר דמשמע בר"ן פרק כירה בד"ה איתמר וכו' ובד"ה ולעיין וכו' דלרחוץ אבר אבר לכולי עלמא מותר בחמין שהוחמו מערב יום טוב ובדוחק יש לפרש דבריו בעניין אחר ודו"ק וכן בכלבו דף ס'. כתב שבלי הלקט בירושלמי פרק ב' דביצה מתיר כל גופו אבר אבר, עד כאן, וכן ראיתי בירושלמי גופיה שם ובפרק כירה להתיר והשתא אפרש דעת המתירין דוקא חוץ למרחץ אבל במרחץ [לא] ואפילו חוץ למרחץ כתב הר"ן דוקא להשתטף אבל לא לרחוץ מיהו אם הוחמו וכו' משמע דאף לאוסרין לעיל מותר בתינוק וכן מבואר באגודה וכן משמע במרדכי דלא כמגן אברהם וכל שכן שמותר בחמין שהוחמו מערב יום טוב ובהכי מוקי לה הבית יוסף בשם המרדכי, ובספר עולת שבת כתב דהבית יוסף לא הבין דברי מרדכי לכן קשה עליו, עד כאן, והוא טעה דמה שכתב הבית יוסף וצריך עיון וכו' הוא לשון המרדכי עצמו והבית יוסף לא מקשה כלום, ומה שכתב המרדכי בשם ירושלמי נראה לי דמיירי בגדול ולא בתינוק ובלאו הכי דברי מרדכי צריכים עיון:

[ב] [לבוש] דומיא דממלא וכו'. כן כתב בכלבו דף ס' וקשה מה הוצרך לדמות לבשר הא בסוף סימן תק"ג ממלא חבית של מים אף שאין צריך אלא לקיתון אחד והוא מש"ס מיהו בכלבו יש לומר דלכך מדמה לבשר להורות דמותר להוסיף אבל במים צריך ליתן בפעם אחת, וכן מצאתי בדרישה דכיון דצריך לרחיצה מותר להוסיף וכלבו שכתב דכולה חד טירחא סותר לזה וכן מגן אברהם פסק בפשיטות דאסור להוסיף ולא הרגיש בכל הנזכר לעיל, גם יש לומר טעמא כיון דהוספה אינה אלא דרבנן כמו שכתב עולת שבת סימן תק"ג לא החמירו ברחיצה וצריך עיון. כתב מגן אברהם האידנא דאף בחול פעמים אין רוחצין אותו שתים או שלושה ימים אף ביום טוב אסור לרחצו, עד כאן, ולעת הצורך יש להקל:

[ג] להחם מים וכו'. אפילו אינו ראוי לשתיה (רבינו ירוחם), שהדבר הזה צריך לכל נפש והרי הוא בכלל מה שאמר הכתוב אשר יאכל לכל נפש (עבודת הקודש), ובמרדכי וברוקח והלבוש כתבו שהתירו מתוך והוא מר"ן:

[ד] על ידי ישראל וכו'. אבל על ידי כותי מותר וכשקור גדול כל כך שמאכלים השמנים נקרשים מותר אף בישראל דהוי צורך אוכל נפש (מגן אברהם):

[ה] [לבוש] מפני וכו'. זה קאי על להריח אבל לגמר אינו אוכל נפש כלל דלאו הנאת הגוף הוא כדפירש רש"י בביצה דף כ"ב. כלי של ברזל מלא נקבים ומעשנים אותה מערב יום טוב ופוקקין הנקבים ולמחר פותחין הנקבים ונמצא הבית מתגמר מאליו ושרי אפילו בשבת (ש"ס וים של שלמה):

[ו] למתקן וכו'. אפילו טובים לאכילה אלא שרוצה למתקן יותר שרי דזה נמי צורך אוכל נפש כמו שכתב הלבוש טעמא, ומה שכתב מגן אברהם טעם דמשום כיבוי ליכא שסופו מבעירו וכו' לא נהירא דזה אינו אלא לרי"ף אבל לשאר פוסקים הוי כיבוי גמור כמבואר בשבת דף קל"ד ובמאור ופוסקים סוף פרק ב' דביצה ועיין סימן תק"י ס"ק ו', גם קשיא לי על מה שכתב בית יוסף בשם הר"ן וכיון שכיבוי אין כאן הבערה אין כאן אמאי הא כיבוי בגחלים והבערה הוא שמבעיר הבשמים וכן פירשו רש"י ותוס' ביצה דף כ"ג דעל גבי חרס כיבוי ליכא הבערה איכא וכן משמע בר"ן גופיה קודם זה:

[ז] ואסור לסחוף וכו'. ראיתי בקצת קהילות ששופכין שמן של ריח שקורין שפינגר"ד לתוך המים ביום טוב לצורך נטילת ידי הכהנים לדוכן ואיסורו קא עבדי דמולידין ריח במים ואפילו שופכין בערב יום טוב מכל מקום מולידין ריח ביום טוב על ידי הכהנים וזה ניחא להו ומכוונים לכך (ט"ז) וכן משמע מגן אברהם, ולעניות דעתי כיון דשמן עצמו מעורב במים לא הוי מוליד ריח דשאני סחופי כסא שאין שם אלא ריחא ולא ממשא, אף שסברא זו ברורה בעיני מכל מקום אביא ראיה מסימן רי"ז סעיף ג' שאין מברכין על כלי מוגמר לפי שאין עיקר אלא ריח ואם יש תמצית בשמים במים מברכין דלא פליגי בסימן רי"ו סעיף ו' אלא בשסיננו הבשמים לגמרי ממים ואף בזה העליתי שם לברך גם כששופכין על ידי כהנים המים עצמם, גם מלילה ביד מתירין לכולי עלמא בסימן שכ"ב סעיף ה' ולא אמרינן דמוליד ריח בידים ואם נאמר דאין מתכוין ליד הא להניח אתרוג בבגד אוסר הרוקח ורמ"א בסימן תרנ"ח אלא כדאמרן ועיין סימן תרנ"ח סעיף ב' עוד:

[ח] דמוליד. ואסור מדרבנן שהמוליד דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה (רש"י):