[א] [לבוש] ולקוץ עצים וכו'. ולקוץ דקל משום דצריך לנסורת הסכימו הפוסקים דאסור. ולענין בקיעת עצים התלושין כתב רש"ל פרק המביא דנהגו המדקדקים לתקן הכל קודם יום טוב ואם לא עשה אסור לבקוע אפילו לבשל דגים דחוששינן לטירחא יתירה שהרי יכול לבערו כך בלא בקוע אבל במקום דעצים יקרים דהפסד מרובה הוא יש להקל, עד כאן, וביד מותר בכל ענין: סעיף א

[ב] אבל לא יערים וכו'. והטעם בבית יוסף דרמב"ם יחידאה הוא דמתיר הערמה זו דהרי"ף לא הזכיר כלל דין דהערמה מטעם דסבירא ליה שאוסר, עד כאן, ואני תמה דאדרבה מדלא סיים הרי"ף ובלבד שלא יערים ובלשון הברייתא משמע דסבירא ליה דמותר, ויותר תימא איך לא הרגיש הבית יוסף מה שכתב הרי"ף פרק תולין ברייתא דמותר בהערמה, ונראה דלכך לא הוצרך להזכירו הרי"ף עוד בפרק מי שהפך, ונראה נמי דמש"ס זה למד הרמב"ם דמתיר ובאמת קשה מזה על הראב"ד וסייעתו דאוסרים, ונראה לי דסוגיא זו פליג על סוגיא דפרק מי שהפך, עוד יש לומר דמקשן לא ידע מברייתא דאוסר והתרצן משני ליה אפילו לפי דבריו, ומכל מקום ברור דהרי"ף דמביא ש"ס דתולין סבירא ליה כרמב"ם וכן פסק הראב"ן. גם צריך עיון על בית יוסף סימן של"ה שכתב דרמב"ם מתיר דוקא דיעבד הא כאן מתיר לכתחילה והכא והתם פלוגתא דרבנן ור' יהודה הוא, שוב מצאתי שגם מגן אברהם שם פירש כן דברי רמב"ם:

[ג] לעקור פשתן וכו'. אף שאין צריך לכל הגבעול מותר לעקור כולו ומכל מקום לא יעקור יותר גבעולים ממה שצריך (מגן אברהם) וכן פסק הפרישה ודלא כבית יוסף:

[ד] [לבוש] דהוי דבר האבוד וכו'. כן כתב הבית יוסף וצריך עיון דבמקור הדין בתרומת הדשן סימן קנ"ג משמע דאפילו אין דבר אבד שרי כיון שהוא מלאכה הדיוט ואינו טורח:

[ה] [לבוש] אפילו בפרהסיא וכו'. פירוש אפילו אומניהן דאסור בסוף סימן זה דגים שאני ומגן אברהם נוטה לאיסור אף בדגים וכן משמע בר"ן משנה פרק מי שהפך: