[א] לטייל וכו'. ומארץ ישראל לחוץ לארץ אסור לתקן עיין סימן תקל"א סוף סעיף ד' (מגן אברהם):

[ב] לסרוק וכו'. אפילו באשטרי"גלא שלנו דאסור ביום טוב שמשיר ודאי נימין (מרדכי):

[ג] אין מרביעין וכו'. פירוש אין אוחזין הבהמה להביא עליה זכר אבל בחול מותר אפילו כמכחול בשפופרת דלא מהרהר בעבודתו טרוד וכן משמע בש"ס ופוסקים ולהכניסם לדיר ורובעין מעצמן אף בחול המועד מותר. כתב בית יוסף אף על גב דר' יהודה פליג ואמר בהמה שתבעה מרביעין עליה זכר בשביל שלא תצנן הרי"ף והרא"ש שלא הזכירו אלא דברי תנא קמא בלבד ודלא כדמשמע מדברי הגהות אשירי דהלכה כר' יהודה עד כאן לשונו, והב"ח השיג עליו דכולי עלמא סבירא ליה דהלכה כתנא קמא והגהות אשירי לא הביא דברי ר' יהודה אלא משום דין דמכניסין לדיר, עד כאן, ולא נהירא דאם כן אמאי מיירי רישא חמורה שתבעה מרביעין וכו' ויותר תימא שלא ראה באגודה ור"ן פרק מי שהפך דפסקו להדיא דמותר בחמורה דהוו דבר אבד, ומשמע דסבירא ליה לתנא קמא לא פליג אר' יהודה דר' יהודה מיירי בחמורה דוקא ולתנא קמא מיירי בשאר בהמות דלא שייך בהן שיצטנן ולא הוי דבר אבד והבית יוסף שהעתיק בדברי ר' יהודה בהמה שתבעה ולא דק דבהדיא קאמר חמורה שתבעה במועד קטן דף י"ב וכמו שכתב הגהות אשירי וכן בכנסת הגדולה ראיתי דמייתי דברי ר' יהודה, גם מבית יוסף ניכר שלא ראה לפוסקים הנזכרים לעיל לכן נראה לי להקל כהגהות אשירי:

[ד] בתוך שלושה וכו'. אפילו לא ישבה עדיין עליהם שלושה ימים שראוי למכור הביצים מכל מקום שרי מפני הפסד מועט (מגן אברהם), משמע דסבירא ליה מלאכת חול המועד דרבנן כמו שכתב הטור עיין סימן תק"ל:

[ה] [לבוש] אחר שלושה ימים וכו'. הלא מפני דבר האבוד מותר לעשות אפילו מלאכה גמורה, ותירץ בשלטי גיבורים כשפרח צימרה ממנה לא מהני החזירה, וט"ז פירש בטירחא יתירה אף דבר האבד אסור וכן מבואר בלבוש בסימן תקל"ז סוף סעיף א' בהג"ה, וקשה אם כן למה מותר בחבית גדולה בריש סימן תקל"ח:

[ו] [לבוש] שאין מושיבין וכו'. פירוש אפילו תוך שלושה לבריחה וכן משמע מבית יוסף (רמ"א):