[א] עוברת וכו'. עיין סימן תרפ"ו סעיף ב' שיפרעו יום אחר (מלבושי יום טוב):

[ב] ברחיצה וכו'. ועכשיו המנהג ברחיצה לאיסור (ב"ח) מפני כבוד שבת מותר ואיזה יחיד שמרגיש בעצמו שיוכל לעמוד בזה טוב לו שיפסיק באכילה מבעוד יום בכל ארבע צומות (של"ה דף קל"ט), ובשאר דברים כתב של"ה דבעל נפש יחמיר כמו בתשעה באב חוץ מחליצת מנעל שלא יהא כחוכא וטלולא, עד כאן, ומכל מקום בליל טבילה לא יפרוש מאשתו. הקשה ט"ז בתוס' מגילה דף ה' ד"ה ורחץ כו' דילמא לא רצו וכו' ומכל מקום רחיצה מותר בדינא, ועיין שם בתירוצו, ולעניות דעתי דאם כן נלמוד מרבי דמחויב להתענות כיון דרק רחץ ולא אכל לכן תירצו תוס' דמסתמא קיבלוהו:

[ג] אם חלו בשבת וכו'. חוץ מעשרה בטבת שאינו חל לעולם בשבת ואפילו היה חל לא היו יכולין לדחותו ליום ראשון מפני שנאמר בו בעצם היום הזה כמו ביום כיפור (אבודרהם), וכתב הבית יוסף ולא ידעתי מנין לו זה ובכנסת הגדולה כתב דבספר תקון יש שכר כתב בשם תשובת הגאונים כאבודרהם ועיין ס"ק שאחר זה:

[ד] ואם חלו בערב שבת וכו'. היינו עשרה בטבת לאפוקי שאר צומות אין חלין לעולם (עולת שבת ובית יוסף). דין חופה עיין סימן תקנ"ט ס"ק:

[ה] [לבוש] דאקדומי וכו'. במשנה דמגילה דף ה' תשעה באב מאחרין ולא מקדימין ובגמרא מאי טעמא אקדומי פורענתא וכו', והקשיתי ללומדים מנא ליה לגמרא טעם זה הא בתענית דף כ"ט בתשעה באב סמוך לחשיכה הציתו את האור והדליק כל היום כולו והיינו דאמר ר' יוחנן אלמלא הייתי התם וכו' ופריך ורבנן ומשני אתחולי פורענת עדיפא. ואם כן תשעה באב שחל בשבת דאי אפשר לעשות בתחילה עבדינן ביום ראשון בעשירי ואפשר דמשמע לש"ס דהוא הדין י"ז בתמוז ועשרה בטבת כדפירש רש"י שם דאם לא כן ליחשביה מתניתין דמקדימין ולכך צריך לומר הטעם דאקדומי וכו' וצריך עיון: