[א] בבונה ירושלים וכו'. ואם שכח יאמר אותו אצל ועל כולם (מגן אברהם בשם בית יוסף ואבודרהם), אבל הט"ז תמה על מה שכתב אבודרהם שיאמר בהודאה זה לשונו, קשה הא מביא בית יוסף ירושלמי כל שהוא להבא אומרה בעבודה וכל שהוא לעבר אומרה בהודאה והך תפילה דנחם היא להבא ונראה שיש טעות סופר באבודרהם וצריך לומר בעבודה עד כאן לשונו הט"ז, ותמיהני עליו שלא עיין באבודרהם גופיה דף מ"א שהביא ירושלמי גם כתב דבירושלמי שצריך לאומרה בהודאה וכפל ושליש שם זה ודאי אין טעות סופר בכל המקומות ובפרט שבית יוסף ומגן אברהם פסקי הכי, שוב מצאתי (בריש) [ברא"ש] סוף תענית שהביא ירושלמי הנזכר לעיל ופירש רש"י שם וזה לשונו לשעבר שמתפלל על שעבר כגון נחם על החורבן ועל הניסים עד כאן לשונו, הרי דנחם הוא לשעבר ולט"ז אשתמיטתיה. כתב הט"ז דאם נזכר קודם שומע תפילה יזכרנו בשומע תפילה אחר ענינו דשואל צרכיו בשומע תפילה עד כאן. ועיין סימן קי"ט, גם נראה לי דחלילה לעשות נגד ירושלמי שגם בבונה ירושלים לא היינו אומרים אי לאו דמנהגא כן כמו שכתבו רי"ף ור' דוד אבודרהם:

[ב] אלא במנחה וכו'. והמתענין ליל עשירי יאמרנו גם במעריב והמתענין גם יום עשירי יאמרנו גם בשחרית ומנחה דעשירי (של"ה), וצריך עיון דאם כן כשחל תשעה באב בשבת נמי נאמר בערבית דמוצאי שבת ושחרית:

[ג] נחם בברכת המזון וכו'. כן כתב רמ"א בשם מהרי"ל וצריך עיון דבשבלי הלקט ותניא כתבו דלא תיקנו אלא בתפילה ונראה דאזלי לטעמייהו שפסקו נמי הכי ביום כיפור סוף סימן תרי"ד וכיון דקיימא לן שם בטור דמזכיר הוא הדין בתשעה באב, מיהו אפשר דהטור מודה בתשעה באב ולכך לא כתבו הכא, ועוד דגם ביום כיפור כתבו מגן אברהם וט"ז דעיקר שאין לאומרו: