[א] את ביתו וכו'. עיין מה שכתבתי בריש סימן א' דבית נקרא חדר ואפשר דהוא הדין הכא לכל חדר וחדר צריך להניח:

[ב] [לבוש] הלוקח בית מן הכותי וכו'. בגמרא פרק חזקת הבתים תנא סתם לקח ולא תנא מן הכותים, ונראה לי דלבוש רבותא קאמר דאם לוקח מישראל מסתמא נעשה כהיתר דישראל לא מניחו כך באיסור אלא אפילו לקח מן הכותי הרי בחזקתו, עוד יש לומר דסבירא ליה כמו שכתב הב"ח דאם הכותי עשאה הרי נעשה בהיתר ואם לקחו ישראל ממנו אין צריך לקלוף אבל אם קנאו מישראל צריך לקלוף ולא חיישינן שמא קנאו מכותי, אך צריך עיון לדינא בתוספות שם לא הזכיר היתר דכותי רק בנה בזמן שבית המקדש קיים וכן מטור ושאר פוסקים שהשמיטו הא דלקח משמע הכי כמו שכתב הב"ח גופיה דאין לומר בזמן שבית המקדש קיים ומט"ז משמע דגם הרמב"ם סבירא ליה הכי אף שמביא דין דלקח היינו שדרכו להביא דברים שאין שייכים האידנא:

[ג] ואין מחייבים וכו'. אבל נפלה אין חוזר ובונה אותה אף שידוע שנעשה בהיתר (תוס'), ופשוט דאם הישראל בנה בעצמו ולא הניח מחויב לקלוף:

[ד] [לבוש] ונראה לי. בשל"ה קרא תגר על זה ואני מצאתי באגודה סוף תענית זה לשונו, יניח בלא ציור סיד או מראה שחור רק בלא תיקון כלל:

[ה] סעודה לאורחים וכו'. אפילו במילה וחתונה יש לנהוג כן (ט"ז). ומניח מקום פנוי בלא קערה וכו' שולחן ערוך, והלבוש שהשמיטו אפשר דסבירא ליה להקל כמשמעות הטור דבמחסר מעט סגי, והט"ז כתב דהיינו מיירי שמחסיר תבשיל הראוי ורגיל בכל הסעודות ממילא ירגיש בזה, ורמב"ם מיירי דמחסר במידי דשייך לסעודה אלא דלא יהא ניכר החסרון, על כן יניח מקום פנוי שירגישו ועיין בשל"ה שהזהיר בדין סעודה להחמיר וסיים גם לבי דוה בראותי מקישוטי נשים שמתקשטות במילוי ועברי אדרבנן וגם גורמין הרבה רעות מאומות המתקנאים:

[ו] שנוהגת בהם וכו'. כלומר שלא תתקשט בכולם כאחד אלא תשייר בכל פעם אחת (מגן אברהם):

[ז] לשבור הכוס וכו'. ונראה לי שזהו הטעם שמשברין הקדירה בכתיבת התנאים (מלבושי יום טוב):

[ח] אבל של גדיל וכו'. והרמב"ם לחד גירסא אוסר אם יש בה חוטי זהב או כסף וכתב הט"ז ואם כן הינומא שלנו ממיני של צבעונים ויש בה חוטי זהב או חוטי כסף ונראה לומר קצת שלא אסרו בגמרא אלא אם נעשית ההינומא תחילה לשם הכלה, מה שאין כן במנהגינו שלוקחין מכלי קודש מבית הכנסת ומכסין בה את הכלה, ואין להקשות היאך מותר להשתמש בכלי קודש בזה יש לומר דגם זה מצוה גדולה הכנסת כלה ואין כאן תשמישי הדיוטות, וצריך עיון בזה, עד כאן, ועיין סימן קנ"ד סעיף י' מתורץ זה, מיהו מה שבמדינתינו יש הינומא מיוחד העשוי לכלות וצריך לומר דלא חששו לגירסא זו כיון שלפני המגיד לא היה וכן מבואר בפוסקים:

[ט] [לבוש] בעלום הבא וכו'. דהיינו שיפסוק היצר הרע אבל בזמן הזה אף שבית המקדש היה קיים אסור כיון דיצר הרע שולט ועיין ברבינו יונה ריש פרק אין עומדין דמשמע דפסוק קאי בזמן הגאולה אף שעדיין היצר הרע שולט ואינן נהנין מזיו השכינה והלבוש נראה שלא עיין בר' יונה גופיה רק בבית יוסף שמביא בקצרה, מיהו בספר דברי אליהו על תהלים פירשתי הפסוק לפירוש זה ומשמע דבשמחה של מצוה מותר מיהו הט"ז כתב דבזמן הגלות אפילו בחתונה ופורים לא ימלא פיו שחוק וצריך עיון:

[י] [לבוש] ויש אומרים וכו'. הב"ח והשל"ה הסכימו לסברא ראשונה דכל שאין שירות או לשמוח חתן וכלה אף בפה אסור אפילו בשבתות וימים טובים. כתב הט"ז בהרבה סעודות נוהגין לשורר קדיש והוא חטא גדול דלא התירו אלא זכרון חסדי ה' ומגן אברהם כתב בשם שבלי לקט מהרי"ל שהמזמרין במשתה אודך ה' כי עניתני וגו' ושאר פיוטים שלא כדין עושין ותורה חוגרת שק וכו' וסיים דלא שרי אלא אותן שירות שנתקנה על הסעודה בשבת. נשים המזמרות בפה בעת מלאכתן יש למחות בהן ואם אינן שומעין מוטב שיהיו שוגגין וכו' (ב"ח). כתב הט"ז עוון גדול יש במה שלוקחין על הסעודה אנשי ליצן ועושה שחוק בפסוקים או בתיבות קדושות ועיין סימן קמ"ז:

[יא] [לבוש] או בבית המשתה. פירוש כל אדם (מלבושי יום טוב):