[א] ה' המבורך וכו'. והא דהקהל אומרים מבורך, דעל החזן יש לאומרו כדי לכלל עצמו בכלל הברכה כמו שכתבו מטה משה ופוסקים, פירשתי באליהו זוטא דבחולין דף צ"א חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת דישראל מזכירין השם לאחר שתי תיבות שמע ישראל ה' ומלאכי השרת אין מזכירין אלא אחר שלושה תיבות קדוש קדוש קדוש ה' ופריך והא איכא ברוך כבוד ה' ממקומו, ומשני כיון דאתיהיב רשותא אתיהיב. ופירש רש"י כיון שכבר הזכירו בקדושה אחר שלושה תיבות אתיהיב דמותר להזכיר אפילו אחר שתי תיבות. ונראה לי דהוא הדין בישראל דקשה לכאורה איך אומרים ברוך ה' שהוא אחר תיבה אחת אלא דכיון דכבר הזכיר השליח ציבור אחר שתי תיבות ברכו את ה' מותרים להזכיר לזה אומרים המבורך, רצה לומר שכבר בירכו השליח ציבור דהוי כאילו כבר הזכירו הם:

[ב] בעוד שמאריך וכו'. פירש הלבוש שמאריך בניגון באות אחת אבל חיתוך המלות יכוין לשמוע משליח ציבור, כתב רש"ל סימן ס"ד כשאומר השליח ציבור ברכו אני אומר יתברך עד כל ברכה ותהילה וכשמגיע לשם אני אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כשמגיע למבורך אני אומר יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, וכשמסיים המבורך אני עונה ברוך ה' המבורך לעולם ועד בעמידה קודם שאשב, עד כאן, וכן כתב מגן אברהם, ולפי זה נראה שצריך השליח ציבור להאריך גם בהשם ובתיבת המבורך, וכן מצאתי הנוהגין לומר את ה' אלהיך תירא כשיגיע שליח ציבור לאת כתב רש"ל שאינה מקבלה, ולא מיסוד החכמה: