Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 570
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[א] בתענית וכו'. והוא הדין כשאמר הרי עלי להתענות או הריני נודר להתענות ומה שכתב אחר כך הרי עלי הוא לשון נדר פירש מגן אברהם שאמר הרי עלי אכילת יום פלוני קונם:
[ב] אין צריך וכו'. בדרכי משה כתב בשם הגהות מיימוני דאם שגג והתענה צריך למיתב תענית לתעניתו עד כאן לשוני באליהו זוטא:
[ג] [לבוש] ואפילו חנוכה וכו'. והוא הדין ימי ניסן ושאר ימים שאין אומרים בהם תחנון וכן משמע בש"ך וט"ז ליו"ד סימן רט"ז:
[ד] ולהרמב"ם וכו'. פירוש דגם סברא ראשונה סבירא ליה דאם לא התירו צריך להתענות, ולא היה כותב כל זה אלא משום סיפא בחנוכה ופורים דפליג הרמב"ם דאין צריך התרה, מיהו מסיק דנוהגין כסברא ראשונה להתיר נדרו. כתב מגן אברהם דאם התענה ולא התיר צריך למיתב תענית לתעניתו, עד כאן, ועיין ס"ק ב' והגהות מיימוני פרק א' דהלכות תענית, ועיין סימן תי"ח סעיף ד' דלכאורה דברי לבוש סותרים דהכא ובספרי ליורה דעה שם יתבאר:
[ה] [לבוש] צריך להתענות וכו'. ויש להתיר שבועתו ואינו מתענה רמ"א, ולהרמב"ם גם בראש חודש וכו' וכן כתב רש"ל סימן צ' וספר תניא סימן ס"ב בשם תשובת הגאונים דראש חודש דאורייתא הוא:
[ו] אין חנוכה וכו'. והוא הדין ראש חודש, אבל חול המועד מיקרי יום טוב (מגן אברהם). ודין ט"ו באב משמע במהרי"ל דמיקרי נמי יום טוב ועיין סוף סימן תק"פ: