[א] ואין להתענות וכו'. הט"ז תמה על מאן דאמר דמצוה להתענות הא אלישע אכל אצל השונמית בראש השנה, כדאיתא במדרש ויהי היום ויעבור אלישע שונם אותו היום ראש השנה היה, עד כאן. ואני אומר דלא מפורש שאכל באותו יום, אלא כתיב ותחזק בו לאכול לחם ויהי מידי עברו יסור שמה לאכול לחם. גם צריך עיון הא בזוהר ריש פרשת בשלח דריש לה על ויהי היום ויבוא שמה וגו' ולא על ויהי היום ויעבור וגו'. כתב כנסת הגדולה אפילו חלם לו חלום שיש ספק שמתענין בשבת אין להתענות, עד כאן. ובליל ראש השנה אסור להתענות לכולי עלמא כמו בשאר יום טוב:

[ב] [לבוש] שצריך לומר מי שנשבע וכו'. והוא הדין בלשון קבלת תענית, מגן אברהם:

[ג] אינו משלים וכו'. ומי שאינו ירא לנפשו אין צריך להתענות כל ימיו רק צריך התרה כמו שאר נדר (רמ"א), וכן עשה מעשה הר"מ (מגן אברהם), וכן הדין מי שמתענה תענית חלום:

[ד] [לבוש] אלא יעסוק וכו' דכיון וכו'. כן כתב מהרי"ו בדינים סימן נ"ה והוא הדין שאר יום טוב, אבל בדרכי משה חולק דכיון שמתענה מיקרי כולה לה', ועוד דהטעם תענית חלום הוא משום תענוג, אם כן מיקרי לכם, עד כאן. ומטעם זה נראה שהשמיטו רמ"א, וכתב מגן אברהם זה טעם שני לא שייך בראש השנה שלא מחמת חלום לכן טוב להחמיר, עד כאן. אבל בכלבו דף ס"ו ע"ב דמתענה מחמת תשובה וחסידות נמי תענוג, ועיין בית יוסף סימן תפ"ח שהביא נמי דברי כלבו והוא בדף נ"ט, עיין במקורן ודו"ק. כתב מגן אברהם עיין מה שכתבתי סימן תקכ"ז סוף סעיף כ' דלכולי עלמא אסור לבשל דלא כלבוש שתלאן זה בזה, ומכח זה כתב ויש מתירין למשרתת וכו' דליתא דלא עיין במהרי"ו, ולשון הגהות מיימוני אטעיתיה עיין שם דאשה נקט לאו דוקא, עד כאן, ודבריו תמוהין בזה דגם הלבוש דלא תלאן כלל בזה שצריך לעסוק כל היום בתפילה, שהרי כתב בסוף סימן תקכ"ז טעם האיסור דהוי כמו שלא הניח עירוב תבשילין שאינה מבשל לאחרים וכן כתב רמ"א סעיף כ' שם. ומה שכתב אלא יעסוק וכו' הוא דין בפני עצמו ולא לטעם על מה שכתב לפני זה. ומה שהשיג על מה שכתב הלבוש ויש אומרים דאשה וכו', לעניות דעתי נכון לדינא כלבוש שהרי כתב הטור בסימן תקכ"ז הטעם דמי שלא הניח עירוב תבשילין אין מבשל לאחרים משום מראית עין שאין העולם יודעים שהוא לאחרים, ואם כן באשה או במשרתת דהכל יודעים שמבשלת לאחרים ודאי מותר ואף שהבית יוסף שם חולק על טעם הטור וכתב דמדינא אסור כבר יישבו הב"ח וט"ז דברי הטור, ואף דבמהרי"ו משמע כבית יוסף יותר יש לסמוך על הטור, ואף דגם בלבוש סעיף כ' שם משמע כטעם בית יוסף מכל מקום יש לפרשו בטור ודו"ק, ועוד דלכך כתבו הכא בשם יש מתירין דלאו כולי עלמא הוא, ועוד כיון דבמתענה כתב בהגהות מיימוני בשם תשובת מ"צ דמותר, סבירא ליה על כל פנים לסמוך באשה או משרתת, וגדולה מזו פסק הב"ח שם דכל אדם מותר לבשל לאחרים כעיטור, ואם כן ודאי נסמוך על כל פנים על הטור באשה או משרתת שמתענה. כתב מגן אברהם סימן תקכ"ז המתענה ביום טוב שחל להיות ערב שבת אסור לבשל מיום טוב לשבת, דעל ידי עירוב לא מהני אלא מטעם הואיל ואי מיקלעי אורחים, והכא כיון שהוא אסור לבשל לאחרים לא שייך האי טעמא ומכל מקום אחרים אופין ומבשלין לו, עד כאן. ולעניות דעתי להתיר דהא כתבתי לעיל דמדינא מותר גם לאחרים אם כן קרינן ביה הואיל כיון דאין איסורו לאחרים אלא משום מראית עין ואפשר דהא דמותר לאחרים היינו בשל אחרים אבל בשלו אסור לבשל לאחרים מיהו מפוסקים משמע דאין חילוק ועוד דיש מתירין עירוב בלא טעם דהואיל כמו שכתבו הפוסקים ריש סימן תקכ"ז, אם כן ודאי יש לסמוך עלייהו: