[א] [לבוש] דכתיב כי ביום וכו'. פירוש הפסוק דרשתי דבסוף יומא רבי חמא רמי כתיב שובו בנים שובבים דמעיקרא משמע, דהיינו כאילו לא היה חטא כלל, וכתיב ארפא משובותיכם, פירש רש"י כבעל מום שנתרפא ומקצת שמו עליו, ומשני כאן מאהבה נעקר לגמרי, כאן מיראה. וכבר נודע דעובד מאהבה נקרא עובד ה', ועובד מיראה נקרא עובד אלקים, וזה פירוש הפסוק כי ביום הזה יכפר מכל חטאתיכם, רצה לומר שנעקר לגמרי, וקשה הא כתיב ארפא, ומתרץ לפני ה' תטהרו דהיינו מאהבה:

[ב] [לבוש] אשמנו וכו'. דברנו דופי לשון גנאי, ור"י קמחא פירש דו הוא שנים, כמו שנאמר דו פרצופין ורצה לומר שתי פיות מדבר, אחד בפניו ואחד שלא בפניו. ולא שוה לנו כלומר ולא עלתה בידינו הצלחה באתו מרד, אבודרהם. ויכה באגרוף על החזה, כתבי האר"י ז"ל. ובמדרש קהלת שיכה על הלב לומר אתה גרמת לי. (מגן אברהם):

[ג] [לבוש] טועה גמור וכו'. תמיהני דעיינתי ברמב"ם סוף ספר אהבה ובאבודרהם ומעגלי צדק כתבו אין כל דבר, גם נראה לי ליתן טעם דאמרינן בסוף גיטין וריש סוטה אתיא דבר דכתיב על פי שנים עדים יקום דבר, מה להלן על פי שנים וכו' אם כן אם נאמר אין דבר נעלם ממך היה משמע דוקא כשיש שני עדים, לכך תיקנו לומר כל דבר, וקיצור של"ה מתרץ דרצה לומר שום דבר בלשון אשכנז קיינר"לייא כמו לא תעשה כ"ל מלאכה, עד כאן:

[ד] ואין צריך לפרט וכו'. עיין ב"ח של"ה ואחרונים:

[ה] [לבוש] ואלהי עד שלא נוצרתי וכו'. ויאמר גם כן אלהי נצור וכו' וקודם הוידוי יאמר יהיו לרצון ועיין סימן קכ"ב:

[ו] על חטא וכו'. סדר הוידוי עולה חטאת עולה ויורד אשם ודאי ותלוי מכות מרדות, מלקות מיתה, כרת, מיתת בית דין מהר"א מגן אברהם. על חטא שחטאנו ביצר הרע, נראה לי כדאיתא במשנה סוף ברכות בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב ויצר הרע, ופירש נחלת יעקב פרשת ואתחנן ביצר הרע היינו גדולה עבירה לשמה:

[ז] [לבוש] שנאמר אשרי וכו'. חטאה היינו שוגג והקשה מגן אברהם הא פירש רש"י סוף פרק ב' דחולין דאין מחפה על שוגג, ונראה לי דלא קשיא מידי דמכל מקום אין מפרט מה החטא, רק שאומר שחטא בשוגג ובספרי ליו"ד סימן ה' כתבתי בזה:

[ח] [לבוש] כענין שמצינו במשה וכו'. קשיא לי דבאמת שכן הוא בסוף יומא, וצריך עיון הא בסוטה דף ל"ב דבחטא עבודה זרה הטיל עליו הכתוב שיתבייש ויש לתרץ:

[ט] צריך לעמוד וכו'. וישחה כמו במודים ולא יסמוך ואין לדבר בשעת הוידוי:

[י] [לבוש] שנאמר כי פשעי וכו'. פירוש פסוק זה דרשתי דבסוף יומא פריך כתיב מכסה פשעיו לא יצליח, וכתוב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, ומשני כאן בעבירות שבין אדם למקום יכסה כאן בין אדם לחבירו לא יכסה, לזה אמר כי פשעי אני אדע. ורצה לומר שאני מכסה אותן וקשה הא כתיב מכסה פשעיו לא יצליח ומתרץ לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי רצה לומר שהם עבירות שבין אדם למקום:

[יא] [לבוש] קודם שיאכל וכו'. ראוי להחמיר ולהתוודות גם אחר אכילה קודם חשיכה כרמב"ן של"ה מגן אברהם:

[יב] שמתוך וכו'. כלומר דבאמת אין מלקות מועיל בזמן הזה, דאין לנו סומכים להתראה אלא שעושין כן שמתוך כך וכו'. האר"י ז"ל לא היה מקפיד על המלקות רק ארבע מלקות נגד השם ואחר כך טבל לקיים באנו באש ובמים, עד כאן. ובמקצת ספרים חדשים תיקנו כל דיני מלקות ולא הועילו כלום מגן אברהם:

[יג] [לבוש] או איפכא וכו'. והט"ז פסק דוקא לצפון דעיקר החטא מממון וכתיב מצפון זהב יאתה: