[א] [לבוש] אבל לרחוץ וכו'. והא דאיתא בגמרא דמותרין לכתחילה היינו שגדול מציק להם מים בכלי והם רוחצין עצמן. ומגן אברהם כתב דכל דבר שהוא משום עינוי לא גזרו בקטן ולכן מותר לגדול לרוחצן ולסוכן בידים, כדאיתא בגמרא בהדיא אבל רחיצה בחמין שאסורה אף בשבת אף בתינוק אסור ולא הותר אלא על ידי כותים, עד כאן. וקשה הא בדף ע"ח קאמר הא דמותרין לכתחילה משום דריבותייהו דאמר אביי וכו' מיא חמימא וכו' הרי אפילו בחמין מותר לגדול לרוחצן בידים. גם מה שתמה מגן אברהם על הב"ח ומרדכי דמתיר לרחוץ לגדול הקטון בחמין הא משנה שלימה מרחיצין הקטן בין לפני המילה כו' הא אפילו בלא מילה שרי, עד כאן. ולעניות דעתי ליישב בטוב דדוקא בשבת מיירי מתניתין ולא ביום טוב ודו"ק במרדכי שם כי קיצרתי, כיון דבסוף סימן זה מבואר דבזמן הזה אין נוהגין לרוחצן:

[ב] מחנכין וכו'. כל חינוך קטן אינו אלא לאב (הגהות מיימוני), ומכל מקום נראה לי דלא תתן להם לאכול דהוי כמאכיל נבילות בידים ולא דמי לסוכה וכו' (מגן אברהם):

[ג] מאכילין אותו בשלוש וכו'. הדברים כפשוטן וכן כתב ברמב"ם וכן הוא בגמרא דף פ"ב ודברי הט"ז תמוהין בזה, וצריך עיון גדול:

[ד] רך וכחוש וכו'. ומנהגינו בכל התינוקות כן וכיון שלומדים כולן וגם בזמן הזה מסתמא חשיבי חולים (ב"ח):

[ה] שמא נשרו וכו'. ואפילו נעשה בן שלוש עשרה ביום כיפור אבל שאר תענית אין צריך להתענות אלא אם כן יש לו שתי שערות (מגן אברהם):