[א] אפשר וכו'. כלומר אפשר שיכבד ואפשר שיסתכן (ב"ח) וגבי יולדות מהימנינן לנשים:

[ב] מאכילין וכו'. בעל כרחו (רדב"ז). ובאיסור והיתר כתב המחמיר על עצמו עליו נאמר ואת דמכם לנפשותיכם אדרוש ואל תהי צדיק הרבה, עד כאן. ובפסקי ראקנטי כתב שריב"א חלה ביום כיפור ואמרו לו הרופאים אם לא תאכל ודאי תמות ואם תאכל שמא תחיה ואמר ברי ושמא ברי עדיף ולא רצה לאכול ומת תנצב"ה, עד כאן. וכתב שיירי כנסת הגדולה ויראה שאינו חולק על איסור והיתר ורדב"ז דהם מיירי שאמר הרופא ואם יאכל יחיה אבל בריב"א מסופקין בחיים לכך החמיר על עצמו, עד כאן. ומשמע מצד הדין אף במעשה דריב"א מותר רק הוא החמיר על עצמו. גם נראה דבכל חולה אי אפשר לרופא לומר שודאי יחיה אלא שמא יחיה, אלא במעשה דריב"א היה מסוכן ביותר שקרוב למיתה הוא:

[ג] החולה אומר שצריך וכו'. אפילו הרופאים אומרים שהמאכל יזיקהו שומעין לחולה (כנסת הגדולה מגן אברהם):

[ד] [לבוש] ובלבד שמזכירין וכו'. והוא הדין אם יודע שהיום יום כיפור ושואל לאכול מאכילין אותו:

[ה] אינו אומר וכו'. לשון איסור והיתר נשתתק או שמסופק:

[ו] [לבוש] חוששין לדבריו להקל וכו'. פירוש כשבקי אחד אומר צריך ושנים אחרים אומרים אין צריך שומעין לבקי:

[ז] [לבוש] והשנים אומרים צריך וכו'. משמע דאם רק אחד אומר צריך, סמכינן על הבקי דאין צריך והוא הדין בשנים נגד שנים או שלוש נגד שלוש, וכן מבואר מדהשמיט הגה"ה רמ"א סעיף ב' עיין שם ודו"ק, וכן הב"ח חולק על רמ"א שפסק כטור דכל הפוסקים חולקים עליו. וגדולה מזו אני אומר דרמ"א וב"ח שהבינו דמה שכתב הטור אלא כדפירשתי קאי על מה שכתב בתחילה הדינים בסתם ורצה לומר שאין לחלק כלל בין מומחה. ולעניות דעתי לא דקדקו דהטור קאי על מה שכתב ואינו נראה לרמב"ן וכו' ומכל מקום במופלג וכו', ואם כן דעת הטור ככל הפוסקים ודו"ק. גם נראה לי ראיה לזה מאגור סימן תתק"מ ושלטי גיבורים דף שכ"ד שלא הביאו תחילת דברי הטור כלל אלא איכא מאן דאמר וכו' ואינו נראה לרמב"ן וכו' אלא כדפירשתי, עד כאן. ואי קאי הטור על ריש דבריו ודאי היה להם להביאו אלא כדאמרן גם הרא"ש אפשר דמודה לזה, וראיה מרבינו ירוחם שמיקל מאד כל שמצא דעת המיקל משום סכנת נפשות ובדין זה פסק בסתם כרמב"ן, ולא הביא דעת הרא"ש רבו. לכן נראה לי להלכה למעשה לסמוך על הבקי כשהן שוין אף שאומר אין צריך, מיהו אם שלושה אומרים שצריך אף ששנים אומרים שאינו צריך יש להקל ולילך אחר רוב דיעות. ובזה יש לי תימא גדולה על שיירי כנסת הגדולה שכתב על הרמב"ן באחד נגד שנים שכן כתב רמ"א אבל הב"ח כתב וכו', עד כאן, הא גם הב"ח סבירא ליה בזה כרמב"ן, אלא דרמ"א חולק על רמב"ן כשהם שוין והב"ח מסכים לרמב"ן, וקיצרתי כיון שכבר העליתי לדינא:

[ח] אם החולה והרופא וכו'. ואף דבסעיף א' סמכינן אפילו אחולה לבדו נגד מאה רופאים מכל מקום הכא דרופא אחד מסייע הוה אמינא דגרע כדסיים דמאמין לרופא. והט"ז האריך להקשות מש"ס יומא דף פ"ג דמוקי חסורי מחסרא וכו' לתרץ דאזלינן בתר רוב דיעות וכו' אפילו לאיסור ואין מצטרפין דעת חולה שאמר צריך עד כאן דבריו בקצרה, וסברא זו תמוה שלא לצרף לו להקל נגד רוב דיעות. ועוד יש לומר דסבירא ליה לש"ס דבספק נפשות לא אזלינן בתר רוב דיעות, ובלאו הכי לא קשה מידי למעיין ומה שמחלק הוא דהא דסמכינן אחולה נגד מאה היינו כששואל לאכול אבל אם הוא אינו שואל כלום אלא כששואלין אותו אומר צריך אני אינו נאמן טפי מרופא אחד, עד כאן. קשה אם כן מאי פריך הגמ' שם הא איכא בקיאין לא, דילמא התם מיירי כששואלים אותו:

[ט] [לבוש] דאינו יודע דחולה וכו'. נראה מזה דאם החולה עצמו מבין ורופא הוי אינו יודע שלו כאילו אמרו רופא אחר (ט"ז), וכן משמע בפרישה, אך צריך עיון לי דאפשר דאף שהוא רופא אינו מבין על עצמו דרופא ולא לו וצריך עיון:

[י] ארבע ביצים וכו'. עיין סימן תרי"ב סעיף ד' מזה, ולפחות ישהו כדי שלוש ביצים:

[יא] [לבוש] נותנים לו וכו'. והב"ח כתב דנוהגין כמהרי"ל שנותנין לפניו מאכל ואומרים לו יום כיפור היום וכן ביולדות אחר שלושה ימים תוך שבעה (מגן אברהם). ומשמע שנוהגין כן אף שלא אמדוה הרופאים שאין השיעור מספיק רק כשאמרו סתם שצריך לאכול עושין כן וכן משמע בט"ז, וכתב דיאמר לו אם סובר אתה שיש לך סכנה אם לא תאכל כשיעור אכול ואם לאו תאכל תחילה פחות מכשיעור דאם לא יאמר לו אלא יום כיפור היום יסבור שמן הדין אסור לאכול ויבוא לידי סכנה:

[יב] יעלה ויבוא. ובוצע על שני ככרות ומקדש גם אומר רצה אם הוא שבת, ודעת מגן אברהם להקל בכל זה ואפילו ביעלה ויבוא מדינא אינו צריך, והט"ז מיקל ביותר עיין שם: