[א] [לבוש] ואפשר וכו'. וצריך עיון למה יאסר לגדולים לשתות אם מכוונים לצאת בהבדלה זו ואם אין מכוונין לצאת בה גם בכל מוצאי שבת אסורין לשתות, ואם כן מאי טעמא גזרינן טפי ביום כיפור ולכן אין לנהוג כן. ונראה לי דמותר ברחיצה ובכולם קודם שיבדיל (מגן אברהם). ולעניות דעתי דכיון דאסור באכילה קודם הבדלה נשאר עליו חומרת יום כיפור לכן גזרו יותר משאר מוצאי שבת. עוד יש לומר טעם חדש דגזרו שיבדיל בין השמשות וגזרינן דילמא אתא למיסרך מה שאין כן בשאר מוצאי שבת דמותר גם לגדול לשתות בין השמשות:

[ב] ואפילו אם וכו'. וב"ח פסק לברך במוצאי שבת ואין כאן ברכה לבטלה כיון שנהנה וכן פסקו תוס' וט"ז ומגן אברהם. ונראה דלעצמו יכול אדם לעשות כן אבל לא למחות ולהורות לציבור כיון שכבר נהגו כן על פי השולחן ערוך ולבוש ומנהגים וכן מטה משה ושיירי כנסת הגדולה כתבו שכן המנהג פשוט ועוד שגם הכלבו שהביא בית יוסף הביא דעת החולקים וסיים וכן אנחנו עושין כן אלמא דאין לבטל המנהג בזה, ועוד דהא כתב הט"ז דיש הפסק בין ברכת בורא פרי הגפן לברכת המבדיל בבשמים אם אין הכרח להם. ואף שכתב דעדיף לצאת ידי כל הדיעות מלחוש להפסק, על כרחך אינו נכון דאם הוא הפסק הוי ברכת בורא פרי הגפן לבטלה, גם שתיית יין הוא בלא ברכה וראיה שהביא הט"ז מתשר"ת דעמידה שתוקעין שלושה פעמים דאם קר"ק עיקר הוי שברים הפסק וכו' לאו ראיה כלל דשם כבר יצא לו בתקיעת דמיושב כמו שכתב הוא גופיה. ואין להביא ראיה ולומר דתשר"ת דישיבה דאו תרועה או שברים הוי הפסק בין ברכה לתקיעה דשם הכי תיקנו חכמים מספיקא ואם כן שייך ברכת וצונו ועוד דתקיעה ודאי הוי התחילה וכל שמתחילין במצוה קיימא לן דליכא הפסק כל כך כמו בקריאת התורה סי' ק"מ, אבל בבשמים הוי התחילה תיכף אחר ברכת בורא פרי הגפן והוי לבטלה לכן אין לבטל כלל מנהגינו:

[ג] [לבוש] שידליק נר אחד וכו'. לשון מהרי"ל שידליק נר של אבדלתא המזומן בביתו מנר בית הכנסת:

[ד] ישראל שהדליק וכו'. ובתשובת מנחם עזריה סימן י"ח חולק ומתיר בזה וראוי לסמוך עליו בשעת הדחק ועיין סימן רצ"ח:

[ה] [לבוש] אבל יום כיפור וכו'. משמע אף חל יום כיפור בשבת אין לברך להורות שיום זה הוא מקודש ששבת מן האור:

[ו] ויש אומרים וכו'. ויש לסמוך עליהם בשעת הדחק כי מצאתי בשבלי לקט ותניא שפסקו הכי:

[ז] [לבוש] דכתיב לך אכול וכו'. ומהרי"ו כתב דאיתא במדרש בת קול אומרת לך אכול וכו':

[ח] [לבוש] חוץ מן התפילה וכו'. ונראה לי דיניחו גם כן תפילין מהאי טעמא (מגן אברהם):

[ט] [לבוש] מיהו בישראל וכו'. משמע באינו כשר אסור וכל שכן בכותים מכירו. עוד כתב מגן אברהם דאם בישל דבר שאי אפשר לאכלו חי כגון דגים אסור לאוכלן בשבת כיון שקדושה אחת הן, ועיין סימן תקט"ו סעיף ד', עד כאן. ומשמע אף בישראל כשר ונראה דאין להחמיר בזה:

[י] [לבוש] אבל הנכון וכו'. ועוד שמעתי כשעושין יום השני יום כיפור אם כן מאתמול הוי ערב יום כיפור ואסור להתענות (מגן אברהם). וכן מצאתי בספר אמרכל על קלף, ומכל שכן למנהגינו שאין מתענין בין יום כיפור לסוכות. ובליקוטי פרדס משמע שאין מתענין בלילה כי אם ביום:

[יא] [לבוש] אפילו בסתם וכו'. ומהרי"ו סימן קצ"א כתב דאפילו התנה מתחליה שלא יעשה אלא זה מהני כמו בנזיר ומגן אברהם מיקל דתנאי מהני:

[יב] [לבוש] בין יום כיפור לסוכות וכו'. נהגו לעשות השכמה לתפילה במחרת יום כיפור שלא יקטרג השטן (של"ה רמ"ה):

[יג] [לבוש] אין מתחיל לחשוב וכו'. בשל"ה תמה דמאי דאמרינן ראשון לחשבון עוונות היינו דמסתמא אין עושין עוונות כיון שעוסקין במצות סוכה ולולב, אבל כשאדם חוטא ודאי חושבין. ואפשר דשוגגין אין צריכין כפרה בימים אלו איידי דטרידא במצוות:

[יד] ואין אומרים צדקתך צדק וכו'. ולא פרקים ולא שיר המעלות כמו שכתב בסוף סימן תרס"ט:

[טו] והמדקדקים וכו' להתחיל וכו'. ולמחרת אפילו הוא ערב שבת יעשה הסוכה כולה דמצוה הבא לידו אל יחמיצנה וכן משמע בדרכי משה, וזה כוונת רמ"א סימן תרכ"ה: