[א] מצוה להוסיף וכו'. ואם יהא סיבה שיתייקרו גם שאר אתרוגים לא יוסיף (סמ"ק). המוכר לולב או אתרוג לחבירו וכשבא לראותו מצאו רקובים אם יש לתלות שהרקבים נעשה ביד המוכר הרי זה מקח טעות ואם הדבר ספק המוציא מחבירו עליו הראיה (שלטי גיבורים פרק הזהב). מי שפסל אתרוג יפה של חבירו אין חייב לשלם לו אלא אתרוג קטן הראוי לצאת בו, מיהו מה ששוה גדול יותר מקטן אחר התג חייב לשלם לו (ר"מ מינץ קי"ג):

[ב] שאם מוצא וכו'. פירוש אף שהאתרוג אחר הוא יותר מכביצה אלא שזה הדור מחבירו ואם כן היש מי שאומר מחמירים יותר בזה מסברא ראשונה ובקנה מקילין ונראה להחמיר כתרווייהו וכן משמע במלבושי יום טוב. כתב מגן אברהם קניית אתרוג קודם לפדיון הבן:

[ג] שליש מלגיו וכו'. ורש"ל פרק קמא דבבא קמא סימן ק"ה פסק שליש מלבר וכן פסק רוקח וכן פסק מלבושי יום טוב, ואפילו בשאר מצוות דלא כתיב בהו הידור. כתב דרכי משה אפילו מי שאין חייו נדחקין אין צריך לבזבז יותר משליש, מיהו בש"ס המוסיף יוסיפו לו בעולם הבא. כתב ים של שלמה מי שחייו נדחקין אין צריך להוסיף שליש ואפשר דאפילו המצוה עצמה אין צריך לקנות דהוה ליה לדידיה כהון רב זולת נר חנוכה וארבע כוסות:

[ד] [לבוש] אין צריך להפסיד. לכאורה גם סברא ראשונה מודה לזה דדוקא להחליפו קאמר דצריך אבל לקנות אחר ולהפסיד הראשון לא, ואולי דגם כוונת הלבוש לסברא זו גם להחליפו אינו צריך, והא דקאמר להפסיד דכשמחליפו מסתמא לא יקחו מוכר בדמים ראשונים דאם כן אין לדבר סוף וכו'. ומגן אברהם כתב דאינו צריך להוסיף שליש אלא כשהוא הידור שליש יותר מחבירו:

[ה] יותר מחומש וכו'. כתב רי"ו ומכל מקום בעישור נכסיו חייב לקנותו ולא ידעתי מניין לו (בית יוסף), וכמדומה דלא סיימו קמיה מה שסיים רי"ו זה לשונו, העישור כמו שפירשתי בצדקה, עד כאן. פירוש כמו בצדקה מחויב ליתן מעשר וחומש נאמר על המבזבז הוא הדין במצוה דאמרו עלה יותר מחומש הוא הדין לענין מעשר. וממילא נשמע דשנה ראשונה מקרן מכאן ואילך מן הריוח כמו שכתב בצדקה ביו"ד סימן רמ"ט, גם מגן אברהם כמדומה דלא עיין בגוף דברי רי"ו: