[א] [לבוש] שנשלם וכו'. עיין סימן תרע"א וס"ק י"ז:

[ב] ויש אומרים וכו'. ומנהג כסברא הראשונה:

[ג] [לבוש] שאין שייך וכו'. ובעל העתים כתב למה אין אנו עושין תשעת ימי חנוכה מספק כמו בחג הסוכות ותירץ מפני שסוכות מן התורה החמירו זכרונם לברכה על ספיקו לפי שאין אנו קובעין עתה על הראייה אבל חנוכה הוא מדבריהם הם אמרו לעשות שמונת ימי חנוכה, והם אמרו חשבון המולדות, עד כאן. ואם כן יש נמי טעם למה אין קורין ספיקא דיומא:

[ד] מתחילין ביום השמיני וכו'. דהיינו כהן עד מלאה קטורת, והלוי משלימו, ישראל קורא מביום התשיעי עד כן עשה את המנורה:

[ה] [לבוש] שיש בה נבואה וכו'. אבל במטה משה כתב טעם אחר דנבואת זכריה על החורבן בית שני שבו היה הנס חנוכה קורין בו בשבת ראשונה:

[ו] [לבוש] הואיל ואפשר לקיים וכו'. עיין סימן תרפ"א ס"ק א' מזה:

[ז] [לבוש] ומקצת וכו'. מרמ"א משמע שאין מדלגין אלא קורין בשל חנוכה לחוד, וכן משמע במטה משה וכן הדין בשבת שניה דלא כיש אומרים וכמדומה שכן נוהגין:

[ח] וקורין שלישי בענין ראש חודש וכו'. אם טעה בחנוכה צריך להפסיק ולקרות בשל ראש חודש. ואם צריך לברך על קריאת ראש חודש עיין סימן ק"מ (רמ"א), והוא מדברי אבודרהם שהבאתי שם ובסוף סימן ק"מ (רמ"א), והוא מדברי אבודרהם שהבאתי שם. ובסוף סימן ק"מ תמהתי על מגן אברהם שדבריו סותרים והלבוש שהשמיטו יש לומר דקשיא ליה מה שהקשיתי שם וכבר פירשתי. והנה בט"ז האריך לחלוק על אבודרהם ורמ"א ושכן כתב הרב ר' נפתלי כ"ץ זכרונו לברכה ועיקר ראייתם מעבר והניח של ראש תחילה ואחר כך של יד יצא. ולעניות דעתי לא קשה מידי דשם דכבר הניח אי אפשר לו לתקן שכבר עשה ואף שחזר ולוקחן מראשו והניח כסדר מה בכך, הא גם עתה הם שנים, ואף שנזכר אחר הנחת של ראש יש לו להניח תיכף של יד כדי שבין עיניו יהיו שתים מה שאין כן הכא, אף שהתחיל הא עדיין צריך לקרות של חנוכה והוי כלכתחילה כמו בנטל של ראש בידו להניחו דצריך להעבירו, ואי משום ברכה לבטלה לא משום זה נעשה איסור אחר דשוגג הוא על ברכתו. גם נראה לי דאבודרהם כתב דצריך להניחם כסדר מצותן היינו שאף עבר ולקח של ראש כי הניחן בתיק מהופך לא מהני, וכמו שכתבו תוס' במנחות דף ל"ו. ונראה דאם נזכר אחר שקרא שלושה פסוקים בחנוכה הוי כדיעבד, ויסיים ויקרא אחר כך בשל ראש חודש שלושה גברי:

[ט] קורין גם החמישי וכו'. ויאמר קדיש אחריו, ואם אמר קדיש אחר רביעי לא יאמרנו עוד כיון שכבר קראו מנין היום (תשובת מהרי"ל סימן רי"ב):

[י] [לבוש] ולא יקרא הרביעי וכו'. כן כתב מהרי"ל שם שהשואל בסימן ר"י שהניח לקרות רביעי טעה. והט"ז בסוף סימן זה אשתמיט בסימן רי"ב ולא ראה אלא סימן ר"י. וזה לשון שבלי הלקט כיון שהתחיל לקרות בראש חודש יחתום ויברך ויבוא חמישי וכו':