[א] מברך וכו'. אי אפשר שלא נגע בבשר המטונף צריך עיון דלקמן ריש סימן ק"ע מבואר דאפשר הוא בקטנים וכן מבואר לקמן סימן קס"ד. גם בבית יוסף ושולחן ערוך לא נזכר מטעם זה, אלא משום נקיות או משום הכון. ולפי זה היה נראה דאף בלא נגעו במקום מטונף צריך ליטול, וכן משמע בב"ח. כתב ספר חסידים סימן תתכ"ו כשלוקח קינוח בידו לקנח עצמו וראה שלא הוצרך ולא עשה לא גדולים ולא קטנים והסיר מידו הקינוח אף על פי כן לא יגע בספרים עד שירחץ ידיו:

[ב] חייב לברך שני פעמים וכו'. והב"ח האריך להשיג על הלבוש ושולחן ערוך דאין צריך לברך אשר יצר שני פעמים. וכן הסכים נחלת צבי ועולת תמיד ושל"ה ומגן אברהם. עיין שם. ולא קשה מידי כאשר מתרץ הלבוש עצמו דבריו. וכן בט"ז האריך לחזק פסק השולחן ערוך ולבוש וכן עיקר. מיהו כתב בספר מקור חיים דדוקא כשיצא מבית הכסא וחזר ממקומו הוי נמלך. אבל אם עדיין ממקומו לא ימוש לא מיקרי נמלך. כתב בתשובת רש"ל סימן צ"ז מי שאכל דבר שחייב עליו ברכה אחרונה בורא נפשות רבות ושכח והלך להטיל מים ונזכר קודם שיברך אשר יצר יברך תחילה אשר יצר ואחר כך בורא נפשות רבות דתדיר קודם, עד כאן. אבל אין לומר הטעם דיהא בורא נפשות רבות הפסק בין נטילה לברכת אשר יצר דאין איסור להפסיק, דברכת אשר יצר אין תלוי בנטילה שהרי אם לא שפשף אין צריך ליטול להרבה פוסקים ואפילו הכי מברך אשר יצר. ועיין לקמן סימן קס"ה, ולקמן סימן רכ"ז סעיף ג' מדינים אלו השייכים לסימן זה. עיין באליהו זוטא ולחם חמודות דף ע"ג: