[א] לא יקרא קריאת שמע וכו'. פירוש אפילו בחזרת פנים, ועיין לקמן סימן ס"ג סעיף א':

[ב] בחזרת פנים וכו'. אבל אי לא בחזרת פנים או פניה באחור אי אפשר שלא יבוא לידי הרהור וכן כתב כסף משנה פרק ג' מהלכות קריאת שמע:

[ג] ונכון לחוש וכו'. אבל הנחלת צבי כתב דלדינא עיקר כדבריו דרי"ף דמתיר משום דאיכא למימר דגם ברייתא אחריתא אשה אינו בכלל ביתו כמו בברייתא קמייתא, אבל לפי מה שכתבו תוס' [ברכות] דף כ"ד דגרסינן ואשתו ישנה סמכינן אברייתא, עד כאן. ותימא הא הרא"ש כתב על סברת הרי"ף גירסת תוס' וכן בכסף משנה שם. ועוד נראה לי מוכח מתוס' שם דלגירסא ראשונה פריך מברייתא קמייתא גופיה ודו"ק, ועוד דאף דלגירסא אשתו וכו' מכל מקום כיון דפליגי תנאי ואמוראי מתירים באשתו יש להתיר, מכל מקום יש להחמיר שראיתי באגור וספר זכרון להגאון ר"י הכהן גדולים אחרונים מסכימים לאיסור, וכל זה בלא הפסקת טלית אבל בהפסקת טלית כולי עלמא שרי:

[ד] י"ב שנים וכו'. ויום אחד וכן בכולם (מלבושי יום טוב), ובלחם חמודות דף ה' הוסיף זה לשונו ובפרק שלושה שאכלו דף נ"ה אוכיח דבעינן יום אחד שלם, עד כאן לשונו. ועיין לעיל סימן נ"ג וסימן נ"ה, ובמגן אברהם כתב דאין צריך יום אחד:

[ה] ובשנת י"ג וכו'. כתב מגן אברהם כן כתב בטור, וצריך עיון דבטור אבן העזר סימן כ"ה כתב דבת אחד עשרה כו' אסורים לשכב ערומים יחד ולא חילוק בין שתי שערות, ועוד דאם אסורה לשכב אצלו בקירוב בשר אם כן מה צריך לומר דאסור לקרוא קריאת שמע וצריך עיון רב, עד כאן לשונו. ובמחילה אישתמיט ליה דברי הפרישה באבן העזר שם דמקשה זה ומתרץ לה וזה לשונו, יש לומר דהכא נמי מיירי דוקא בהביאו שתי שערות, אי נמי הכא לענין יחוד דערוה אפילו בבניו החמירו, ולעיל איירי במקום דלא שייך יחוד כגון שמצפין שם בני אדם ולא אסור אלא משום לבו רואה ערוה, עד כאן לשונו. אך תימא על הפרישה מאי ענין זה ללבו רואה ערוה הא על כל פנים חזרת פנים בעינן, אלא צריך לומר טעם משום הרהור דנגיעה. והנראה לעניות דעתי בהיתר קושיא זו הוא דכשם ששני אנשים שישינים בטלית אחד צריכין הפסק כן שני נשים דגם בהם יש הרהור כדאמרינן נשים המסוללות זו בזו, וכמו שיתבאר בסימן ע"ה, ואם כן הטור ושולחן ערוך לא קאמרי אלא דבת שתים עשרה הוי גדולה והיינו עם אמה, ובן אחד עשרה דהוי גדול היינו עם אביו דמותרין לישון וקאמר דלענין קריאת שמע בעינן הפסק וזה נכון: