מוכני שלה. ג' שידות הן. יש בשידה מ' סאה בלא המוכני. יש בשניהן כאחד מ' סאה. אין בשניהם מ"ס. והיינו דקתני אינה חבור לה אם אין בשניה' מ' סאה ונטמאה השידה אין המוכני טמאה. ואין נמדדת עמה אם בשניהן כאחד מ' סאה. ואין מצלת עמה באהל המת אם בשיד' לבדה מ"ס וטהורה אינה מצלת עמה את המוכני:

נטלה קצרה. ונשברה:

ארוכה ושתי כרעים. ונשברו ואין המטה כולה קיימת. דאי כולה קיימת הא תנן מיטמאה איברים ותנן (פי"ט ו') מטה שנטלו שתי ארוכות שלה ועשה חדשות ולא שנה את הנקבים נשתברו חדשות טמאה הואיל וישנות קיימות אלא הכא בנשברו דאפילו אישתייר בהו ארוכה ושתי כרעים ושתי קצרות טהורה כדתנן התם נשתברו הישנות טהורה. והיינו טעמא דגדד לוכסן אע"ג דאשתייר טובא והיינו דקתני סיפא לא הספיק לתקן עד שנשברה שניה טהרה:

גדד שתי כרעים לוכסן. גרסינן ול"ג טפח על טפח:

כרע שהיתה טמאה מדרס. כן הלכה שאם נטמאת המטה אע"פ שנתפרקה כל אבר טמא בפ"ע והוא שעתיד להחזירה אבל אם נתפרקה ע"מ שלא להחזירה טהורה. ומ"ש בתוס' וכן הר"ש משום טומאה ישנה ואנן לא אשכחן טומאה ישנה אלא במתכות ותו הא דתנן לא הספיק עד שנשברה שניה טהורה וכי גרע כולה מטה בלא שתי ארוכות מכרע:

התיר קציצה הראשונה ותקנה. זאת אומרת תפילין א"צ מעור אחד מדקתני התיר ותקנו מכלל דתקנה היא להתפילין ומתכשרו כי עביד להו בית אחר:

שחלקוה אחין. שאינו עתיד להחזירה שחלקוה שני אחין אבל של אדם אחד שחלקה טמאה. והיינו דמייתי מיניה בברכות אזימון דהכא הואיל ואינו עתיד להחזירה פרח טומאה מיניה ואע"ג דהחזירה לא מקבלה טומאה למפרע התם נמי כי פרח זימון מיניה לא הדרא עלויה למיזמן אמאי דאכלו כבר:

מטה מיטמאה חבילה. אינה מיטמאה אלא חבילה. כשהיא כולה כאחד אבל איברים אינה מיטמאה:

וחכ"א מיטמאה איברים. אפילו איברים נמי מיטמאה והוא שעתיד להחזירה שעדיין כולה קיימת: