[פתיחה] יב כלים הן. כלי עץ. בגד. עור. ושק. וכלי חרס. כלי מתכות. כלי נתר. כלי עצם. כלי זכוכית. כלי אבנים. כלי גללים. כלי אדמה. שמנה מהן מקבלין טומאה מן התורה. עץ בגד עור ושק כתובים בפסוק אחד בפ' שרצים. כלי חרס. כתיב וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו וגו'. מתכות כתובים גבי מעשה מדין. הרי ששה כתובין בפירוש בקרא. שנים נתרבו מריבוי. כלי נתר מוכל כלי חרס. כלי עצם מוכל מעשה עזים שבפרשת מדין. אחד אין לו טומאה מד"ת והיא כלי זכוכית שטומאתם מד"ס. ג' טהורין לגמרי כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה: [ע"כ פתיחה]

פשוטיהן טהורין. כל שאינו עשוי לקבל אע"פ שאם יניח עליהן איזה דבר יקבלו. הואיל ואין עשוין מתחלה לכך טהורין:

ומקבליהן טמאים. ואינן צריכין תוך ככלי חרס אלא שיהא עשוי לקבלה כמו שלחן וכיוצא בו. אבל כלי חרס צריך תוך. וכלי מתכת אפי' ראוי לקבלה לא צריך שאפילו פשוטיהן טמאין. שבכ"ח נאמר אל תוכו צריך תוך ובכלי עץ נאמר כלי משמע שצריך כלי:

נשברו טהרו. אבל כלי מתכות שנשברו ועשה מהן כלים חוזרים לטומאתן הישנה. וארבעה כלים הללו אין מקבלין טומאה אלא מכאן ולהבא. וכלי חרס וכלי נתר שנשברו טהרו ושוב אין להם טומאה לעולם:

כלי חרס וכלי נתר טומאתן שוה. הא דקתני הכא טומאתן שוה. הואיל וכלי נתר תו לא קתני ליה בכולהו מכילתין אלא זימנא חדא בשלהי מכילתא (רפ"י) להכי קתני ליה הכא טומאתן שוה ובכל דוכתי דאתניה לכלי חרס ה"ה כלי נתר שטומאתן שוה היא. ותו קמ"ל לאפוקי מדב"ש. כדתניא בתוספתא כלי נתר בש"א מיטמאין מתוכן מאוירן ככלי חרס ומאחוריהן ככלי שטף ובה"א כלי נתר הרי הן ככ"ח לכל דבר. קתני הכא טומאתן שוה לגמרי כב"ה. וששה ספיקות יש בכל התורה כולה שעדיין בספיקן עומדין ג' לד"ה. וג' לב"ש. אנדרוגינוס באדם ספק זכר ספק נקבה. כוי ספק בהמה ספק חיה. פול המצרי ספק זרע ספק ירק. וג' לב"ש צלף ספק ירק ספק אילן. חולדת הסנאים ספק שרץ ספק חיה. כלי נתר ספק כלי חרס ספק כלי שטף. ובה"א כלי נתר ודאי מין חרס הוא:

ומטמאין מאחוריהן. כמ"ש תוס' ספ"ק דחולין (דף כ"ד ב') ובריש פ"ו דבכורות (דף ל"ח א') דאחוריהן היינו גבן אלא לטמא אחרים קרי אחוריהן כגון שנטמא תוכן מטמאין אוכלין ומשקין הנוגעין אפילו בגביהן וליטמא עצמן קרי גביהן והכי תנן בפ"ג דלקמן דכלי חרס שנטמא תוכו מטמא אחרים מגבו:

ושבירתן היא טהרתן. קמ"ל תלת. קמ"ל שבירתן מטהרתן עולמית ולא ככלי עץ וכלי עצם שאם חזר ועשה מהן כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא אבל כלי חרס אפילו חזר ועשה מן השברים כלי טהור. וקמ"ל היא טהרתן ואין לה טהרה אחרת שכלי שטף טבילה מטהרתה וזו אין לה טהרה במקוה. וקמ"ל טהרתן ולא טהרת אוכלין ומשקין טמאין שאינן נטהרין בשבירה אע"פ שאינן נטהרין ג"כ בטבילה:

הדקין שבכ"ח הן וקרקרותיהן ודפנותיהן גרסינן. הדקין שבכלי חרס כ"ח שנשברו. וכולה מתני' בכ"ח שנשברו וקתני לה בתלתא בבי בין הן שנשארו הכלים ולא נשברו אלא קצתן מלמעלה. וקרקרותיהן שלא נשאר אלא קרקעותיהן. ודפנותיהן שלא נשאר אלא דפנותיהן:

שיעורן כדי סיכת קטן עד לוג. גרסינן. ולא גרסי' מכדי. וקתני מתני' שיעורן של הנך גסטרי כדי סיכת קטן עד לוג שהכלי כשהיתה שלימה היתה מחזקת לוג:

מלוג ועד סאה כו'. תניא בתוספתא לוג כלמטה הימנו מלוג ועד סאה ברביעית סאה כלמטה הימנו מסאה ועד סאתים בחצי לוג. סאתים כלמטה הימנו מסאתים ועד שלש ועד חמש סאין בלוג חמש ולמעלה כלמטה הימנו:

רע"א. הן וקרקרותיהן. גרסינן:

כדי סיכת קטן. עד קדרות הדקות. גרסינן:

ואין להם דפנות. מה טעם קאמר מה טעם קרקרותיהן כל שהן מפני שאין להם דפנות. שאותן הכלים אין להם דפנות ושולים. אלא דפנותיהן משופעין ולמטה דבוקין זו בזו (בזה) הלכך אפילו נשברו כל דפנותיהן ונשתייר הימנו כל שהן הוו בית קבול וטמאין. אבל הדפנות טהורין ולא מטמאין משום גיסטרא שהן חלקים ואין מקבלין כלל:

ומחתה פרוצה. קמ"ל אפילו נשברה מעט מצד א': ועדיין אינו מיושב כי מ"ש הר"ש פרט למטה כו' משום שאין לו תוך וי"ל דמשאר טומאות ממעט ליה ולא מטומאת מדרס אבל הב"ד הגיה שהן טהורין כו' ואפי' מטומאת מדרס כדדרשי' כו' ותו א"צ לדברי התו"ח דהך כדדרשי' כו' קאי על דברי עצמו שהוסיף על הר"ב דאפי' מטומאת מדרס טהורין כדדרשי' כו'. (שה"מ):

וכבכב. קמ"ל כל המשמש כפוי טהור כדתניא בתוספתא זה הכלל כל המשמש כפוי בכלי חרס טהור:

וטפי שהתקינו לענבים. אע"ג דמתחלה לא נעשו לכך מהניא תיקונים שהתקינו:

וחבית של שייטין. אע"ג דאית לה תוך:

והחבית דפונה. ואע"ג דפחותה ואית לה תוך:

דפונה. לישנא דדופן הוא שנעשה בדפנותיה של המחץ כמין חבית סתומה ויש לה נקבים בדפנותיה שמשימין בהן את הידים ומוציאין בה את המחץ:

והמטה והכסא והספסל והשלחן. אע"פ שראוין למדרס מדרס כ"ח טהור:

והספינה. טהורה בין של חרס בין של עץ:

והמנורה. הוא שמשימין עליה את הקנים שנותנים בהן שמן ופתילה. ומנורה אין לה בית קבול:

ושאין בה טהור אע"פ שיש לו דפנות. הדפנות אינן עשוין לקבלה אלא להגן מפני הרוח:

וכיסוי חבית ניירות. גרסינן. ועל שם מקומן נקראים:

עד שלא נגמרה מלאכתה טהורה. תניא בתוספתא כיצד משערין אותה אם השבירה שוה ותוכה מאדים בידוע שעד שלא נגמרה מלאכתה נסדקה. כלומר דטיט שנשבר עד שלא נצרף שבירתה שוה ומן האש מאדים תוכה אבל משנצרף אם נשבר אין השבירה שוה כדרך כלי חרס שנשבר לא נשבר שבירות שוות אלא יש בהן בליטות עקומות וכן תוכה אינה מאדים מן האש אלא מלבין שאם תתן חרס באש מלבין:

נטמא חברו. ובכ"ח קתני נטמאו כולן. התם מאוירו קא מיטמא וכי נתלה השרץ באויר הלזביז העודף נטמאו כולן דתוך הלזביז תוך כולן הוא. אבל הכא בכלי שטף מאוירו לא מיטמא אלא במגע ומשום חבור קתני נטמא א' מהן נטמא חברו המחובר לו. שהלזביז מחברן ועושה את כולן ככלי אחד: