רי"א מקום הנחת חתיכות. אף מקום הנחת חתיכות גרסי' קסבר ר"י אין טמא עד שישמש את האדם ואת משמשי אדם וכדתניא בת"כ אייתי לה בתוס' סוכה פ"ק (ד"ה) ת"ל שק מה שק מיוחד שמשמש אדם ואת משמשי אדם אף אני מרבה את השלחן ואת הטבלא ואת הדולפקי שמשמש אדם ואת משמשי אדם ומוציא אני את הסולם שמשמש אדם ואינו משמש את משמשי אדם וקולב והנחותא והמנורה שמשמש את משמשי אדם ואינו משמש אדם. וסתם ספרא ר' יהודה וקסבר עד שישייר מקום הנחת הכוסות שישמש את הכוסות שהן משמשי אדם ומקום הנחת חתיכות שישמש את האדם. והכי תניא בתוספתא ב"מ פ"ו רבי יהודה אומר בה ג' מדות משום ר"ע העשוי לשמש את האדם כגון הסולם. את הכלים כגון הקולב מנורה ואנחותא טהורין. העשוי לשמש את האדם ואת משמשי אדם כגון השלחן והטבלא והדולפקי טמאין. ות"ק דרבי יהודה רבי יוסי היא דתנן (לעיל פט"ו ז') זה הכלל אמר רבי יוסי כל משמשי משמשיו של אדם בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה טמא וסתים לן תנא דמתני' כר"י הלכך אם שייר מקום הנחת הכוסות לחודיה טמא שהוא משמש את הכוסות שהן משמשי אדם אפי' שלא בשעת מלאכה:

כסא של כלה שניטלה חיפויו. הכסא עשוי ארבע רגלים ועליהם ארבעה עצים דקים מכל ארבע רוחותיו והוא המלבן העצים שמארבע רוחותיו שהוא כמו דפוס הלבנים. ועל המלבן מחפין בנסר או בדבר אחר לישב עליו והוא חפוי שמחפין את המלבן ואם חפהו גם משלש רוחותיו בנסרים ג"כ נקרא חפוי שמחפה את הרגלים ואת המלבן וחפוי דרישא דומיא דחפויו דסיפא שמחפה בהן את הכסא. אלא כסא של כלה דרישא שאינו מחופה אלא מלמעלה ולא מן הצדדין וב"ש מטמא מפני המלבן. דמלבן נמי חזיא למיתב עליה וב"ה מטהרין דבלאו חפויו לאו כלי הוא ושמאי אומר אף מלבן של כסא טמא אף מתחלתן משנעשה המלבן נגמר מלאכתו ואף שלא עשה עדיין את החפוי. וכסא דסיפא שלא היו חפויו יוצאין שמחופה אף משלש רוחותיו בנסרים ואם לא היה חפוייו יוצאין טמא לד"ה שכן דרכו להיות מטהו על צדו ויושב עליו:

האסלה. כלי בית הכסא של ברזל והיא מכוסה מלמעלה בעור ונקוב באמצעיתו שישב עליה ותפול הצואה בתוכו:

וטמא מת. משום סיפא:

והברזל טמא טמא מת. שהיא בעצמה כלי אף בלא העור:

קנקילין שיש בה בית קבלת כוסות. גרסי'. והיא עשויה לעשן את הכוסות: