יש בשער לבן כו'. שמנה עשר חילוקי טומאה יש כאן שמובדלין השלשה סימני טומאה שער לבן ומחיה ופסיון זה מזה כ"א וא' בששה דברים. בתחלה מובדלין הן ששער לבן מטמא בתחלה והוא שהפכה שהבהרת קדמה ואח"כ הפכה ללבן ומחיה מטמא בתחלה אף שלא הפוכה ופסיון אינו מטמא אלא בסוף שבוע. ובמראה מובדלין שהמחיה מטמא בכל מראה ואפי' שחורה כדתניא בתוספתא ושער לבן מטמא בכל מראה לובן ופסיון אינו מטמא אלא בד' מראות הנגעים. ובסימן טהרה מובדלין שהמחיה אין בה סימן טהרה ואף מעכבת היא את הסימן טהרה של פריחה שמעכבת את ההופך כלו לבן ושער לבן לא מעכבת ואין בה סי' טהרה ופסיון יש בה סימן טהרה שאם פרח בכלו טהור. ובשיעור הן מובדלין שהפסיון מטמא בכל שהוא ומחיה בכעדשה ושער לבן בשתי שערות. ובמיני נגעים מובדלין שהפשיון מטמא בכל הנגעים ומחיה אינו מטמא אלא בעור הבשר ובקרחת וגבחת ושער לבן מטמא בעור הבשר ובשחין ומכוה. ובמקום הן מובדלין שהפשיון מטמא חוץ לנגע ושער לבן בתוך הנגע ומחיה דוקא במבוצר שיהא בה שיעור שתי שערות מכל צד:

רבי שמעון אומר כדי לקרוץ בזוג. ר' שמעון הוא דאמר כר' עקיבא דתנן (נדה פ"ו י"ב) שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים ובכ"מ ר' עקיבא אומר כדי שיהו ניטלות בזוג. וסבר ר"ש כל השיעור של שתי שערות צריך שיהיה לבן. ור"מ ס"ל א"צ כל השיעור של השער שיהא לבן וכדתניא בתוספתא אר"מ שלא יהא בני אדם מדמין שבכולן הם נידונין אלא אם חודו של שער לבן טמא אין חודו לבן טהור דסגי בחודו לבן:

בהרת ובו שער לבן ושער שחור. גרסינן. וקמ"ל אע"ג דבנתק שער שחור מציל מידי שער צהוב הכא אינו מציל מטמא. והדר קתני אין חוששין שמא מיעט מלתא באפי נפשה הוא דאין חוששין שמא מיעט מקום השער את הבהרת. וכן בתוספתא הוא תרי מילי דתניא (רפ"ב) יש בשער לבן מה שאין בשער צהוב ובשער צהוב מה שאין בשער לבן שער לבן לא הציל שער אחר מידו משא"כ בשער צהוב. והדר תניא היו בו ב' שערות ושוכבות חוצה לו והדר תניא הא דר' מאיר בחודו לבן והדר תניא שאלו תלמידיו את ר' יוסי בהרת ובה שער שחור חוששין אנו שמא מיעט את מקום הבהרת מכגריס א"ל בהרת ובה שער לבן חוששין אנו שמא מיעט את מקום הבהרת מכגריס א"ל לאו אם אמרת בשער לבן שהוא סימן טומאה תאמר בשער שחור שאינו סימן טומאה א"ל הרי שיש בו עשר שערות לבנות כלום הם סימני טומאה אלא שתים חוששין אנו למותר כו':

אם יש בו רוחב שתי שערות כו'. ור"א בר' שמעון פליג דתניא בתוספתא ר"א בר"ש אומר כשם שאין נזקקין לטמא במחיה עד שיהא בה רוחב כגריס כך אין נזקקין לטמא בשער לבן ובפסיון עד שיהא בה רוחב כגריס:

כנסה ופשתה פשתה וכנסה האי פשתה לאו באותו מקום שהיה בו הנגע בתחלה דא"כ היינו הלכה וחזרה והרי היא כמות שהיתה ואמאי ר"ע מטמא. אלא כנסה באותו מקום שהיה בו הנגע בתחלה מצד זה ופשתה מצד אחר או פשתה תחלה מצד אחר ואח"כ כנסה באותו מקום מצד זה ר"ע מטמא שמצטרפין עם הישנה וחכמים מטהרין הואיל והלכה מן האום תו לא מצטרף והכא אכתי לא גמר למילתיה אלא כלומר בהאי מלתא קמיפלגי ר"ע ורבנן והדר קא מפרש למלתיה וכולהו סיפא פירושא דרישא הוא ונקט בסיפא פשתה וכנסה וה"ה כנסה תחלה חדא מתרתי קתני. ואזיל וקא מפרש אם פשתה כחצי גריס מצד זה והלך מן האום כחצי גריס מצד אחר והיינו כנסה דרישא רע"א הרי הוא כבתחלה גרסינן דמצטרפין הפשיון והאום לכגריס וחכמים מטהרין דלא מצטרפין ואם פשתה כחצי גריס ועוד ר"ע מטמא דמצטרפין והרי פשה וחכמים מטהרין ואם פשתה בכגריס ועוד ר"ע מטמא שהרי פשה מבתחלה וחכ"א תראה בתחלה דאזל ליה קמא והאי נגע חדש היא:

וחכמים אומרים תראה בתחלה. ואע"ג דכשתראה בתחלה נמי טמא משום מחיה ושער לבן מ"מ עד שיטמאנו הכהן אינו מוחלט. לא גרסי' בהרת כחצי גריס ואין בה כלום נולדה כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר דמאי קמ"ל הא ליכא אלא שערה אחת אלא בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות נולדה בהרת כחצי גריס ואין בה כלום גרסינן. וקמ"ל תלתא בבי דכתיב ושערה מפיק ה' שיהפך כולה את כולו ולא מקצתה כולו ולא מקצתה מקצתו ולא כולה מקצתה והיינו ברישא קמ"ל לא מקצתה את כולה שמקצת הבהרת הפכה את הב' שערות והדר קתני מקצתה מקצתו ומקצתה כולו:

ורבי יהושע קיהה. ובתוספתא תניא ר"א בר"ש אומר ספק בהרת קדמה לשער לבן ס' שער לבן קדם לבהרת הואיל וספק נגעים להקל טהור: