שיש להן שולים כו'. אין חוצצין עד שיהא בהן כל השלשה שיהא להן שולים ומחזיקות מ' סאה בלח וביבש יהיו מחזיקות כורים שיהא עשוי לקבל שליש בגודש. כדפירש"י בעירובין בכלי שגבהו כחצי ארכו ורחבו כים של שלמה:

והעוף ששכן. ואע"ג דלא קשור אם שכן מביא וחוצץ ודוקא למעט פותח טפח שיש מאהל לחברו בעי' קשור לבטלו לאהל:

והעושה מקום לבנה. גרסינן. שעושה מקום לבנה בשבלים לישב שם ועושה משבלים אהל עליו:

חוץ מעגול של דבילה. תניא בתוספתא רבי יוחנן בן נורי אומר כל העגולין טהורין אין מביאין טומאה. חוץ מעגול דבלה. מפני שהן יושבין תחתיהן בבקועות פי' בגומות והעגול מציל למעלה מראשיהן שלא יכם השמש:

הזיזין והגזיריות. במתני' ריש פי"ד מפרש איזהו זיז שפניו למטה גיזרה שפניה למעלה:

פרעות היוצאין מן הגדר. קוצים וברקנים היוצאים מן הגדר והכי תניא בתוספתא. והני סככות ופרעות מדאורייתא חוצצין אפי' אינן יכולין לקבל מעזיבה בינונית. ולא מביאין אפי' יכולין לקבל מעזיבה רכה ואפי' בסדק כל שהוא. דכל אהל דבר תורה אפי' נפחת עד שיהא בו פותח טפח חוצץ בפני הטומאה ואינו מביא את הטומאה אפי' נסדק כל שהוא דאויר מפסיק. ורבנן הוא דגזור אם יכולין לקבל מעזיבה רכה למר ובינונית למר דליהוי אהל נמי להביא את הטומאה:

ואין מחזיקין מ' סאה כו'. פי' או אין מחזיקין מ' סאה:

מסכת פרוסה. חוטי השתי ואויר מעט בין החוטין. וחבילי המטה או שתי או ערב ואויר יותר בין החבילין מבין החוטין דמסכת. והמשפלות קופה שמוציאין בו הזבל וארוגה שתי וערב ואויר מעט בחללים שלו שלא ליפול הזבל מתוכו. והסריגות שבחלונות ארוגות שתי וערב ואויר יותר בחללים מבקופה. וכל הני שיש בהן אויר פחות מטפח חוצץ ואינו מביא אפי' מסכת פרוסה שהאויר מעט דאהל שנסדק אפי' סדק כל שהוא אינו מביא כדאמרן:

והכפור. הוא הגליד שנעשה על העצים ועל העשבים בימי הקור מחמת הקור בלי מים כלל (פראסט בל"א):

והגליד. מים שנקפאו מחמת הקור ונעשה גליד:

שתי חביות כו' והבית טמא כו' וכן שני חדרים כו'. ובתוספתא מייתי פלוגתא דתנאי בהא: