כל הראוי ליטמא מדרס מדף לחטאת. האי מתניתין אכתי לא קמפרשא דין המדף אלא ברישא קא מפרש מאי הוי מדף לחטאת ומאי דלא הוה מדף לחטאת ובמתניתין דבתרה קא מפרש ליה לדין המדף מאי טומאה איכא במדף:

מדף לחטאת. פי' מדף מדרס כי הא דאמרינן בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש ובגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת האי מדרס דעבוד רבנן משום מעלה היינו דקרי לה מדף. וקתני כל הראוי לטמא מדרס בין טמא בין טהור ואע"פ שהוא טהור לתרומה ולקדש עשאוהו לחטאת כמדרס דכל טומאה שיכולין לתלות שיכול להיות בה אותו הטומאה תולין בחטאת:

ואדם כיוצא בהן. שהוא מדף לחטאת כזב גמור:

כל הראוי ליטמא טמא מת. ולא מדרס שאינו מיוחד לשכיבה ולישיבה:

רבי אלעזר אומר אינו מדף. כלומר אינו כמדרס. וכדתני טעמא בתוספתא שלא חדשו טומאה בחטאת ואמר אביי (חגיגה כג) שלא אמרו קורדום טמא מושב. כלומר בדבר שאינו יכול להיות בו כלל אותו טומאה שאינו ראוי לכך לא אמרו בפרה לטמא אותו טומאה. הלכך הכא בין טמא בין טהור אינו מדרס שאינו ראוי להיות מדרס כלל:

רי"א מדף. אע"פ שאינו ראוי כלל למדרס משום מעלה דפרה עשאוהו כמדרס:

וחכמים אומרים הטמא מדף. תניא בתוספתא הטמא שאמרו טמא מת ולא טמא מדף:

הטהור לחטא' שנשא במדף גרסינן. והאי סיפא פרושי קמפרש לרישא הא דקתני מדף למאי הלכתא. וקא מפרש לה לענין משא דאי במדף היא אפילו במשא מטמא כדין מדרס:

ולגין של חטאת שנגע במדף טמא. אבל במשא לא מטמא דבמדרס גמור נמי לא מטמא במשא אלא אדם כדתנן בזבים:

שנגע באוכלים ומשקים בידו טמא. ואפילו הן טהורין הואיל ויכולין לבא לידי טומאת ראשון הלכך עשאן כאילו נטמאו אוכלין ומשקין במת והוי ראשון ומטמאין ידיו וקי"ל בחטאת נטמא ידיו נטמא גופו:

וברגלו טהור. שאינן יכולין להיות אלא ראשון אין ראשון מטמא אדם:

הסיטן בידו רבי יהושע מטמא. אפי' הן טהורין ור"י לטעמיה דאמר בראוי לטמא טמא מת אעפ"י שאינו ראוי למדרס מטמא מדרס הואיל ויכול להיות בו שום טומאה ה"נ הואיל ויכול להיות באוכלין ומשקין טומאה על ידי ידים במגע לטמא אדם מטמאין נמי בהיסט ע"י ידים:

וחכמים מטהרין. אפילו הן טמאין הואיל ואינן יכולין להיות אב הטומאה לעולם לא עשו אותן מדף:

ר"ע מטהר. דסבר קלוטה כמי שהונחה דמיא והוו כמאן דמנחא הקלילות אארעא ובמקום טהור הוא והיינו טעמא דמטמא בסיפא והיינו דמטהר הכא:

לגין של חטאת שנגע כו' של חטאת טמא. דלגין של תרומה טמאין לחטאת ומטמאין ללגין של חטאת בנגיעתן ונטמאו הלגין של חטאת ומטמאין את מי החטאת שאין מונין ראשון ושני בחטאת וכל הטמא לחטאת מי חטאת מטמאין אותו וחזרו מי חטאת ומטמאין את הלגין ונעשו ראשון כדין נוגע במי חטאת והוי ראשון לכל דבר אפילו לתרומה:

ושל קדש ושל תרומה טהורין. הואיל ולא נגעו אלא בראשון שהלגין של חטאת ראשון הוא ואין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה:

שניהן בשתי ידיו שניהן טמאין. שנטמא האדם מלגין של תרומה שנגע בהן ונטמא בנגיעתו בהן וטהור לתרומה טמא לחטאת וכיון שנטמא האדם ממגע לגין של תרומה מטמא את הלגין של חטאת ולגין מטמאין את המים שאין מונין ראשון ושני לחטאת. והואיל והוא טמא לחטאת חזרו מי חטאת וטמאום משום נושא מי חטאת שכל הטמא לחטאת מי חטאת מטמאין אותו והנושא מי חטאת מטמא בגדים וכלים במגע בשעה שנושאן כדתנן ר"פ כלים ומטמא הלגין של תרומה במגע בשעה שנושא את מי החטאת והלגין של תרומה נעשו ראשונים שהוא בשעה שנושא את מי חטאת הוי אב הטומאה כל זמן שלא פירש כדתנן בפ"ב דזבים כל המטמא בגדים בשעת מגעו כל זמן שלא פירש הוי אב הטומאה וחזרו הלגין של תרומה שנעשו ראשון ומטמאין את התרומה:

שניהם בשתי ניירות שניהן טהורין. הואיל ונייר מפסיק בין לגין של תרומה לידיו ולא נגע בהלגין ולא נטמא האדם ועדיין הוא טהור לחטאת כמו שהיה והטהור לחטאת אין מי חטאת מטמאין אותו לא במגע ולא במשא כדאמרן בשלהי פרקא דלעיל הלכך שניהם טהורין:

של חטאת בנייר כו' שניהן טמאין. של חטאת טמא אף ע"ג דנייר לא מקבל טומאה כלל הואיל ושל תרומה בידו נטמא במגע לגין של תרומה ומטמא לשל חטאת במשא כדתנן בפרקא דלקמן מתניתין ו' כל הטעון ביאת מים כו' בין מד"ס מטמא את מי חטאת במגע ובמשא והכי נמי הא טעון ביאת מים מד"ס הואיל ונגע בלגין של תרומה שהן טמאין לחטאת. ושל תרומה טמאין הואיל והוא טמא לחטאת חזרו מי חטאת וטמאוהו משום נושא מי חטאת ונעשה אב הטומאה כל זמן שלא פירש ומטמא הלגין של תרומה בשעה שנושא את מי החטאת להיות ראשון וחוזרין ומטמאין את התרומה:

של תרומה בנייר כו' שניהן טהורין. הואיל ולא נגע בהלגין של תרומה ולא נטמא ואין מי חטאת מטמאין אותו משום דטהור לחטאת הלכך שניהן טהורין:

ר"י אומר של חטאת טמא. בין שניהן בשתי ניירות בין של תרומה בנייר. ר"י לטעמיה דאמר הסיט בידו אוכלין ומשקין נטמא אע"פ שאין ראויין לטמא אדם בכך כדאמרן התם ה"נ נטמא האדם כשהסיט בידו את הלגין של תרומה ומטמא לשל חטאת במגע ובמשא. אבל של תרומה טהור הואיל ונייר מפסיק ולא נגע בהן ובמשא אינו מטמא כדתנן בפ"ב דזבין כל הטעון כבוס בגדים שאינו מטמא אלא במגע אבל לא במשא אפילו לא פירש:

היו נתונין ע"ג הארץ כו' של חטאת טמא. הואיל ונגע בלגין של תרומה טמאוהו ומטמא לשל חטאת ולהמים דאין מונין בו ראשון ושני וחזרו מי חטאת ועשאוהו ללגין ראשון לכל דבר:

ושל תרומה טהורה. דמי חטאת לא טמאוהו להאדם דהא בלגין הוא דנגע ולא במים עצמן והלגין ראשוני' הן ואין אדם מקבל טומא' אלא מאב הטומאה וטהור הוא לקדש ולתרומה:

הסיטן. את שניהן ר"י מטמא לשל חטאת לטעמיה. דמטמא אף בהיסט כדאמרן אבל של תרומה טהור דאינו מטמא בהיסט אע"פ שלא פירש כדאמרן:

וחכמים מטהרין. שאין הלגין של תרומה מטמאין אותו בהיסט הואיל ואין ראויין לטמא בהיסט כלל: