וכי מפני טמאין גרסינן. ר' יוסי אדר"ש מהדר דקא מפליג בין טמאים להם לטהורין להם א"ל ר' יוסי וכי מפני מה טמאים עמי הארץ מפני מה גזור רבנן טומאה על ע"ה אלא שאין ע"ה בקיאין בהיסט ומ"ל טמאים להם מ"ל טהורים להם טמאים להם נמי נהי דממגע יזהרו מהיסט מי יזהרו:

וכן התנוקות שביניהן. התינוקות שבאו אל אביהן לבית הבד והתינוקות טמאים שנשים נדות מחבקות אותם נאמנים הבדדים לומר לא נגענו בהתינוקות כמו שנאמנים בטומאה לפניהם:

יוצאים חוץ לפתח בית הבד. מילתא באנפי נפשיה הוא שיוצאים הבדדים חוץ לפתח בית הבד ופונים וכו':

בש"א נותן בידים טהורות. קסבר הוכשרו במשקה היוצא מהם בסלים ובמשטיח:

ובה"א נותן בידים טמאות. שלא הוכשרו בהן שמשקה היוצא מהן הולך לאבוד שהסלים מנוקבים והולכת לחוץ ובמשטיח של אדמה האדמה שואבת ולא חשיבי משקה להכשיר:

ומן העביט ומן המשטיח של עלים. שאין המשקה הולך לאבוד הכל שוים שהוא נותן בידים טהורות שהוכשרו במשקים היוצא מהם:

אם יש לו חותם טהור. אע"פ שנגע בהגרגיר בידים טמאות וטמאו הידים את הגרגיר שכבר הוכשר בעבט מ"מ הגת טהור שהגרגר אין בו כביצה ואוכלין לטמא אחרים צריך כביצה:

אין לו חותם טמא. שנגע בידיו בהמשקה שבגרגר ונטמא המשקה ומטמא כל הגת שמשקה מטמא אחרים בכל שהוא:

ספיקו טהור. משום שאין לטומאה מקום והוי כמו ספק טומאה הנזרקת דפ"ד דספיקו טהור. דלא אמרינן ספיקו טמא אלא בשהטומאה נחה וספק נגע ספק לא נגע שיש להטומאה מקום אבל ספק טומאה הנזרקת ספק הגיע ספק לא הגיע ספיקו טהור משום שאין לטומאה מקום והכא נמי הא נזרקה צינורא מפיו וס' הגיע וס' לא הגיע לבור הלכך ספיקו טהור:

בבור הכל טמא. ולא אמרינן אחר שמלאום נפל דבזמן לא אמרינן עכשיו נפל. ואפילו לא בדק ולא כסה הכל טמא:

שלפני הבוצרים. את שלפני הבוצרים שעדיין לא בצרוהו:

רה"י. שאין מניחין שם בני אדם לכנס:

ושלאחר הבוצרים. את שלאחר שבצרוהו הבוצרים:

רה"ר. שנתנה רשות לכ"א ליכנס:

אימתי בזמן שהרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו. שיהא בזה שאחר הבוצרים ב' פתחין שנכנסין בזו ויוצאים בזו אבל אם אין בזו שלאחר הבוצרים ב' פתחים אף ע"פ שיש פתח בזו שלאחר הבוצרים ופתח כנגדו בזו שלפני הבוצרים ורבים נכנסים בזה הפתח שלאחר הבוצרים רה"י משום שפתח שכנגדו באותו שלפני הבוצרים הוא ושם הוא רשות היחיד:

בשבולת הנהר. והוא שיניחנו שם י"ב שעות: