אין שני עושה שני. אבל מודים חכמים שעושה שלישי לפסול את הקדשים והשתא לרבנן אין הפוסל את התרומה מטמא אלא יד אחת ולקדשים. אבל לתרומה אפילו יד אחת אינו מטמא ולר' יהושע דס"ל שני עושה שני מטמא את הידים אפילו הן מאה וכולן שניות לתרומה:

אין דנין ד"ת מד"ס. ור"י סבר דנין ד"ת מד"ס וגמר מכתבי הקודש שהשני עושה שני. וד"ס הוא כל שלא נכתב בפירוש בתורה אע"פ שהוא הלכה למשה מסיני. וחכמים דהכא היינו ר"א. ור"א ור"י אזדו לטעמייהו דטהרות (פ"ח) כדפרישנא התם. והיינו דתנן בנזיר (פ"ו ד') אר"ע דנתי לפני ר"א מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באהל הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו רביעית דם שמטמא אדם באהל א"ד שיהא הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו א"ל מ"ז עקיבא אין דנין כאן מק"ו כשבאתי והרצתי לפני ר' יהושע א"ל יפה אמרת אלא כן אמרו הלכה. ומה בין ר"א לר"י ור"א נמי א"ל אין דנין כאן מק"ו לפי שהיא הלכה אלא ר"א א"ל אין למדין ק"ו מהלכה כלל ואפילו לא הוה הלכה ארביעית דם אלא אעצם כשעורה שהנזיר מגלח עליו אין דנין רביעית דם הימנו שאין דנין ק"ו מהלכה וכדאר"א הכא אין דנין מד"ס ור"י א"ל יפה אמרת דבעלמא דנין ק"ו מהלכה כדאר"י הכא אלא כן אמרו הלכה שבפירוש אמרו הלכה על רביעית דם שאע"פ שמטמא באהל אין הנזיר מגלח עליו:

רש"א רצועות תפילין אינן מיטמאות כו'. תניא בתוספתא ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש הנוגע ברצועה טהור עד שיגע בקציצה ר' יוסי אומר משום ר' שמעון הנוגע בקציצה טהור עד שיגע במזוזה. כלומר בפרשיות עצמן:

מפי ע"ב זקנים. גרסינן: