Eliyahu Rabbah on Mishnah Zavim Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הרהר אף שלא ראה ראה אף שלא הרהר. גרסינן. דגירסא דהרהר עד שלא ראה ראה עד שלא הרהר משמע דתרוייהו בעינן ראה והרהר אלא דלא שאני בין הרהר קודם עד שלא ראה ואח"כ ראה ובין ראה קודם עד שלא הרהר ואח"כ הרהר. וא"כ אמאי חשיב להו לשני דרכים הואיל ותרוייהו בעינן הני תרתי דרכים חדא הוא דהוי אם הרהר באשה וראה אותה אלא דל"ש הרהור קדם ל"ש ראיה קדמה. הלכך גרסינן אף והיינו דחשיב להו לשני דרכים הרהר לחודיה אף שלא ראה או ראה לחוד אף שלא הרהר:
ר"ע אומר אפילו אכל כל מאכל. ולתנא קמא במאכל המביאו לידי זיבה דוקא כדתניא בתוספתא זב תולין אותו במאכל וכל מיני מאכל דר"ע ר"א ברבי פנחס אומר משום ר"י בן בתירא החלב והגבינה ובשר שמן ויין ישן וגריסין של פול ובצים ומורייס מרגילין לדבר זיבה והיינו במאכל דת"ק דמתניתין:
הרואה קרי כו'. בגמ' דנזיר (דף ס"ו) אמתני' דתנן התם שכבת זרע טמאה קא שקיל וטרי התם למאי ואמר רב אדא בר אהבה לומר שאין תולין בה וקאמר התם סבר רב פפא קמיה דרבא למימר איידי חולשא הוא דחזי וגרסינן התם א"ל רבא והא תנן כו' עד מתני' דנזיר היה שמואל ולא נהירא לן כולהו גירסא וכן קראי דמייתי התם דקמיפלגי נמי לא ברירא מאי משמע מהני קראי. אלא הכי גרסינן התם א"ל רבא והתנן גר שנתגייר מטמא מיד בזיבה אין לך חולי גדול מזה אלא תנאי היא דתנן הרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעת לעת ר' יוסי אומר יומו במאי קמיפלגי בדשמואל דאמר שמואל כתיב לפנות ערב ירחץ במים וכתיב כבא השמש יבא אל תוך המחנה מלמד שהקרי פוטר בזיבה יומו ומ"ד מעת לעת דכתיב מקרה לילה ומ"ד יומו הא כתיב מקרה לילה א"ל אורחא דקרי למיתי בליליא. הדין הוא גירסא והכי פירושה אין לך חולי גדול מזה פי' ומפני מה מטמא מיד בזיבה הא חולי הוא ותנן דבחולה טהור ומשני תנאי היא דתניא ש"ז כל מעל"ע פי' כל מע"ל שראה בתוך המעל"ע תולין כל המעת לעת מן הראיה על הקרי ואינו מטמא בזיבה כל מעל"ע של קרי ור' יוסי אומר יומו שאין תולין אלא מה שראה באותו היום שראה קרי דהיינו אם ראה קרי בבקר אינו מטמא בזיבה כל היום. כתיב לפנות ערב ירחץ כו' וכתיב כבוא השמש. פי' כיון שכבר כתב שלא יבא אל המחנה אלא כבא השמש וא"כ ל"ל למכתב שיטבול לעת ערב מאי נפקא מינה בזה אם יטבול לעת ערב או קודם דהא עיקר הקפדה הוא שלא יבא לתוך המחנה וכבר כתיב וכבא השמש כו' אלא ע"כ דאגב אורחא נשמע עצה טובה מזה שלא יטבול עד לעת ערב כי מחמת הראייה שראה כבר הוא עלול לראות ושמא יראה עוד יצטרך לטבול עוד פעם אחרת לכן לא יטבול את עצמו עד לפנות ערב ושמעינן מינה דהרואה קרי הוא עלול לראות עוד עד לעת ערב ולכן תלינן בו הזיבה כל אותו היום מחמת שהוא עלול לקרי. ומ"ד מעת לעת דריש מקרה לילה פי' אף אם ראה קרי בתחלת הלילה לא יטבול עד לפנות ערב והוא מעת לעת נמצא שמעינן שהוא עלול מעת לעת. ופריך ומ"ד יומו הא כתיב מקרה לילה א"ל אורחא כו':
כלב שאכל כו'. ג' ימים מעת לעת. קא נקיט רישא דמתני' דאהלות (פ' י"א ז') ועיקר קאי אסיפא דהתם דתנן ר"י בן בתירא אומר בעופות ובדגים מעת לעת. דהכא כל הני דמעת לעת קחשיב ואתי אבל ג' ימים איכא טובא: