Eliyahu Rabbah on Mishnah Zavim Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נוטלת עריבה כו'. כגון שנשאה הנדה עם הטהורה כדפי' מהר"ם וכי הא דפירקא דלעיל פורקין מן החמור כו':
זב שהקיש כו' טהור. שכחה יפה ולא נפל מכרו היסטו אלא מכח הרעדה:
אע"פ שהוא עשוי בחבלים. ואינו קבוע בכותל אלא מחובר לו בחבלים מ"מ הו"ל נפל מכח הרעדה וטהור:
ועל הים. הוא תיבה של עץ שהקמח נופלת ומתקבץ לתוכה לאחר שנטחן קאסטי"ן בל"א:
אצטרוביל. הוא המקום שהאבנים של רחים של מים קבועין בו ושל יד נקרא חמור ושל זיתים נקרא סאה:
על הדלת. שבכותל הבית:
על המסיט. גרסינן. והוא עץ הקבוע בכותל ובו תקוע המקל של רחיים של יד ונקרא מסיט על שם ששם מתנועע המקל כשטוחנין:
ועל הקלת. הוא התיבה שבה נותנין התבואה לטחון. קא"ס בל"א:
ועל הדלת. שבקירות שבארובה. כדאמרן בפרקא דלעיל:
ר"נ ור"ש מטהרין באלו. קאמר בגמ' ברעדה דכ"ע טהורין מחמת כחו דכ"ע טמאין כי פליגי ברעדה מחמת כחו:
זב שהיה מוטל כו' לרחבן טהורין. תניא בתוספתא זב שהיה מוטל על חמשה כסאות לרחבן כולן טהורין שאין א' מהן נושא את רובו ואם היה אמצע גבוה טמא מפני שרובו נשא עליו:
עומד על ב' כסאות טמא. גרסינן:
רש"א אם רחוקין זה מזה טהורין. אם היו קרובין דכ"ע טמא דזימנין נשען אהאי זימנין אהאי והוי כישן ספק שנתהפך דטמא כ"פ ברחוקין שאינו יכול לעמוד לא על זה ולא על זה אלא על שניהן ואזדו לטעמייהו דתנן גבי שבת (שבת פ"י מתני' ה') לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין ור"ש פוטר דעושה כולה מלאכה בשבת חייב והעושה מקצת מלאכה פטור וכן שנים שעשאוה פטורין אלא הואיל וזה אינו יכול וזה אינו יכול קסברי רבנן דחייבין דהו"ל כל אחד כעושה כל המלאכה הואיל וחבירו אינו יכול לעשותה בלא זה ור"ש פוטר קסבר אע"פ שאין היחיד יכול לעשותה אם עשאוה שנים פטורין. וה"נ האי כסא אינו יכול לישא את רובו של זב והאי אינו יכול הלכך רבנן לטעמייהו דסברי התם חייבין דכעושה כל אחד כל המלאכה הוי ה"נ כנושא כל כסא רובו של זב דמי הואיל ואידך כסא לא מצי נמי בלאו האי כסא ור"ש לטעמיה דפוטר התם דהוי כ"א כעושה מקצת מלאכה וה"נ כל חדא וחדא כנושא מקצת הזב וטהורין ממדרס:
כרע הזב כו'. גירסא דגריס רש"י עיקר דגריס הכא כרע הזב טמאין כרעו הן טמאין. ובסיפא גרסינן הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שניה כרע הזב טמאין כרעו הן טהורין. דכל שהזב מסיט אותו כדין הנישא ע"ג הזב שבין משכבות ומושבות ובין אוכלין ומשקין הכל טמא כדתנן לקמן (פ"ה ב') ומה שהטהרה מסיטה את הזב כדין הזב נשא עליו שאין טמאין אלא משכבות ואדם כדתנן לקמן. הלכך הכא במשכב ומושב כנגדו כרע הזב טמאין טומאה קלה דהוי ראשונים כדין הנישא ע"ג הזב דהוי ראשון. כרעו הן טמאין טומאת מדרס כדין משכבו ומושבו של זב דמטמא בנתלה כדתנן (ספ"ב). וקתני לשון רבים כרעו הן לאפוקי מדר"ש דאמר במרובין טהור קמ"ל אפילו אחד לא יכול להכריעו ונצטרפו כולן והכריעוהו טמאין ובאוכלין ומשקין בכף שניה כרע הזב טמאין טומאה קלה והוו ראשונים כעליונו של זב שנישא ע"ג הזב דמטמא אפילו אינו ראוי למשכב ומושב. כרעו הן טהורין דכל שהזב נישא עליו אין טמא אלא הראוי למשכב ומושב אדם:
ובמרובין טהור. ר"ש לטעמיה דאמר בזה אינו יכול וזה אינו יכול כ"א מקצתי' קעביד כדאמרן לעיל:
הכי גרסינן זה חומר בזב מבמת שהזב עושה משכב כו'. ולא גרסינן הכא וחומר במת מבזב ובסיפא הוא דגרסינן חומר במת שהמת מטמא כו':
שמשענת הסוס על רגליו. שהסוס עומד לרכיבה שכחו הוא ברגליו ויכול לרוץ מהרה וידיו אינו אלא כמסייע ומסייע אין בו ממש הלכך אפילו נתן תחת רגל אחד טמא שאינו יכול לעמוד על רגל אחד והוי זה אינו יכול וזה אינו יכול וטמא כת"ק דר"ש ומשענת החמור על ידיו שהחמור עומד למשא והוא אינו יכול לרוץ כלל שכחו בידיו הלכך יכול לישא משאות הרבה יותר מן הסוס שכח המשא הוא בידים וכח המרוצה ברגלים ורגלי החמור אינן אלא כמסייע ואפילו נתן תחת יד אחד טמא שאינו יכול לעמוד על יד אחד:
ישב על קורות בית הבד. לא כנגד הכלים שבעקל דכנגדו טמא משום אבן מסמא אלא ישב בצדו ומחמת כובד הזב נכפפת קורת בית הבד ומסיט הכלים שבעקל וטמאין משום מושבו מפני שכובד הזב עליהן והוי כאלו ישב עליהן: