האזינו. רז"ל בתנחומא אמרו כי משה להיותו קרוב לשמים תפס לשון האזנה, וישעיה להיותו קרוב לארץ תפס לשון שמיעה — ודון יצחק פירש להפך (ישעיה פ' שמעו שמים וגו') שהאזנה משמע מרחוק שצריך לתת אזן לשמוע ושמיעה סתמה מקרוב, והנה דברי הרב דון יצחק מצאתים בפי' התוס' על התורה (הדר זקנים פ' האזינו) ז"ל ד"א דרך ארץ הוא לאותו שהוא רחוק לומר לשון האזנה שיטה אזנו לשמוע ולכן הפך ישעיהו הלשון שאמר שמעו שמים, כי הקרוב אין צריך שיאמר האזנה אלא שמיעה והקב"ה לפי שהוא מדבר כבודו בשמים והם קרובים אליו לכך אמר לשון שמיעה לשמים.

תזל כטל אמרתי. עיין כל מה שכתבתי פ' וישב על דבתם והמשל הלקוח מהטפת גשמים על הדבור, ואני מוסיף עתה שמזה הענין גם שרש נבא ונוב ושניהם כמו נבע, עיין גיזיניוס (Thesaurus נבא -. נוב. )

שחת לו לא. בס' כרם חמד א כתב שלדעתו שני מלות לו לא מלה אחת הן ובנה על יסוד זה פירושו. — ואני אומר שהפירוש יפורש ובלבד שלא נשבש הכתוב, ומצינו מהקדמונים שהלכו בדרך זה והם התוס' ע"הת בפ' את והב בסופה שפירשו את והב כאלו שם אחד הם.

יצב גבולות עמים. המבין בלשון עמים, שבטי ישראל ומחלקותיו יש לו על מה שיסמוך, כי ידענו משיקרופי הראשון לחנך עם יון לחיים המדיניים שחלק אנשי אטינא לארבעה שבטים וכל שבט לשלשה עמים — ובארץ איטאליא בעריה הקדמונים והמפורסמים היו קוראים פופולו ר"ל עם לא בלבד ליושבי עיר אחת רק גם ליושבי חלק אחד מהעיר, ויש למעלה מזה פירוש נכון וחביב יותר והוא שהכוונה על עמים רבים שהכל קצות הארץ שנחלקו לי"ב חלקים כמספר שבטי ישראל ותהיה אם כן רוח ה' המפעמת בלבו של משה שהאירה עיני שכלו לראות בכל קצוי ארץ וים רחוקים ונזכיר מהם קצתם, כל עם יון נחלקו לי"ב כרכים גדולים ובהתאספם היו נקראים אנפיצונאטו. — עם טוסקאנא הקדמונים הנקראים איטרוסקי היו נחלקים לי"ב כרכים ובאים כלם במסורת וקשר הברית (פיריראציו) — שינא המלכות הגדולה באזיא נחלקת מימי עולם לי"ב מחוזות — בארץ יון המדינא הנקראה אֵלידי היו נחלקים לי"ב כרכים ובאים כלם בקשר הברית — ובארץ טוסקאנא כל מדינה מהי"ב היתה שולחת בחצר המלך במטרופולין שלהם שליח אחד לעמוד לשרת אצלו ובין כלם י"ב משרתים ומזה נולד שרומולוס מיסד רומי בחר לו י"ב משרתים רצים לפניו בכלי זיין (ליקטורים) כי הרבה למד מעם טוסקאנא כאשר נתקיים ונתקבל אצל חוקרי זמנינו, והמנהג הזה שרמזנו עליו בארץ טוסקאנא הוא מעין הי"ב נצבים שלשלמה. (מלכים א' ד) — וישמעאל היו לו י"ב נשיאים כמ"ש שנים עשר נשיאים יוליד — וזה שכתב. Eusebe Prep. Evang. ed. Paris. Tom. ll. p. 20. «De l' Egyp-tienne il eut 12 Enlans les quels s' en etant alles en Arabie se distribuerent le pays et en furent les premieres Rois. C' est la cause pour la quelle JUSQU' A CE JOUR on compte 12 Rois en Arable qui ont les memes noms que ces premiers Rois ועל הכל נזכיר ארץ מצרים שהיתה לפני משה, והיא לדעת סטראבוני היתה נחלקת מלפנים לי"ב חלקים Nomarchie o Nomi ויגיד לנו כי ארמון הלאבירינטו היה מחובר משנים עשר פלטיאות, ואולי שם היו נאספים פקידי כל ארץ מצרים — ומבחר המדיניים הקדמונים בחרו בחלוקה זו שכן כתב אפלטון (Lois p. 178. ed. Paris) שכל נכסי הכלל יתחלקו לי"ב חלקים, וכן הגוי כלו יתחלק לי"ב חלקים ולכל חלק יתיחס שם משמות האלהים, (ראה נפלאות שכן אמרו חכמי הקבלה שלכל שבט יתיחס אחד מי"ב צרופי הויה ב"ה) וכן העיר, רצונו שתתחלק לי"ב חלקים ובדף. 218 כתב דברים יקרים נראים כיוצאים מפי חכם אלהי בישראל. Comme le nombre entier se divise en divers parties egales.... et l' on doit regarder chaque partie comme un don sacre de la divinite puisque elles repondent a l' ordre des mois et a la revolution annuelle de l' Univers וכבר העיר על זה. Eusebe Prep. Evang. ed. Paris. vol. ll. p. 241 ועל ההתדמות עם חלוקת הארץ לי"ב שבטים. — ויש פירוש אחר למקרא זה נכבד מאד, והוא כי אם תמנה הגוים שיצאו מג' בני נח תמצא אותם שבעים ועליהם נאמר למשפחותם לתולדותם בארצותם לגוייהם, ויהיה אם כן כוונת הפסוק שבהנחל עליון גוים וגו' הציב וחלק גבולם למספר בני ישראל כלומר כמו שבני ישראל בירידתם למצרים היו שבעים נפש כן כל גבולי האומות הם שבעים, ויש ללמוד מזה תולדה יקרה והוא כי גם זה לאות כי ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש ושלוחי האומות וכהניהם בעבודת האלהים, וכמו שיש בעולם ע' אומות כן כנגדם יהיו ישראל שבעים נפש זה תחת זה, הא למה זה דומה לאנשי מעמד שהיו בירושלים תחת ישראל שבעריהם ועומדים על קרבנם כי הם שלוחיהם, ולכהנים וללויים שהיו תחת כל בכור בבני ישראל וחשבון הלויים כחשבון הבכורות חוץ מהעודפים שנפדו, כן תחת ע' בני נח היו ע' בני ישראל זה תחת זה, זה משלח וזה שלוח, ולכוונה זה השקיף גם הוא Origene הגם ששנה במקצת שכתב יצב גבולות עמים למספר המלאכים. Secundum numerum Angelorum

יצרנהו כאישון עינו. הפירוש המפורסם שאישון הוא בת עין, ולתוס' בהדר זקנים מצאתי כתוב כמו שהאישון שומר עינו דאישון הוא עור שעל גב העין והוא שומר העין, וגם כשישן, אותו עור כופל על העין ושומרו ועל שם השינה נקרא אישון מפני שמחשיך העין כשהוא נופל עליו כמו באישון לילה וכן דעת הרא"ש שם, והמרגיש יראה כי דעת התוס' פוסחת על שתי הסעיפים במוצא שם אישון, כי פעם יאמרו שנק' על שם השינה ופעם מענין אפלה כמו באישון לילה — והנה בפסוק שמרני כאישון בת עין יפרשו התוס' שמרני כמו שהאישון שומר בת עין — ויש מי שפירש אישון כי נראה בבת העין כשאדם מסתכל בה דמות איש קטן ואישון סימן הקטנות, (ועל זה קמו מעוררים בימינו אלה עיין עלי המגיד משנה זו, ואולי מצד היות שבתון אצל ראשוני הנוצרים סימן הגדלות כמו שבת הגדול, קראו ליום ראשון של פסח באונגליון le grand Sabbat והוא שבתון שנזכר בפרשת המועדים על יום א' של פסח ובזה סרה המבוכה על ידיעת היום שבו נדון ונתלה ישוע). ולא אכחד כי נוח יותר לפרש על פי דעת התוס' פ' שמרני כאישון בת עין מפסוק שלפנינו, כי אין עין בת עין רק כללות כלי הראות וגם העור בכלל — ודע כי לא נוכל לפרש — ון ענין קטנות רק אם בהפרידו מהשם ישאר לו מובן רק ברפיון וארמון ותיכון וכיוצא לא נוכל לפרש כן. — ומצינו רעיון על המחשבה ויתכן שהוא מרעה כמו ולי מה יקרו רעיך אל.

הם קנאוני בלא-אל.... אקניאם בלא-עם. אחר שמצאנו לא-עם כאלו הוא שם ותאר לאומת ישראל בהיותם סרים מאחרי ה' כמ"ש בהושע לא-עמי — לא רוחמה, ידענו מזה שגם באומרו בלא-אל הכוונה לשם גנאי לע"ז משמות הידועים, ואיזה? זה אליל שמורכב מן אל-אל וכן מצינו מפורש כי לא אלהים המה, במקום אלילים והראיה שמצינו ג"כ כי כל אלהי העמים אלילים וה' שמים עשה זה כנגד זה, ואל תחשוב שבכנה אותם אליל רצו לכחש מציאותם רק להכחיש אלהותם באומרו ג"כ יזבחו לשדים לא-אלוה ואלו לא היו היה אומר כי הם אפס ואין. — ואעתיק לך דברים יקרים מפי חכם עמנו Salvador יען נמצא בו דבר טוב שכן כתב. 362. p. Jerusalem. et Rome Paris ». PEUPLE DU UNITE 'L principe le et DIEU DE UNITE 'L principe le entre correlation la point haut plus au corroborer de est choc leur de effet 'l et presence en vent -retrou se denomination autre 'l et une 'I, image autre 'l et une'l allocution magnifique sa Dans«. ומה כתב בזה שלא אמרו חכמינו הקדושים זה אלפים שנה? הלא זה הדבר שרצו באומרם תפלין דמארי עלמא מאי כתיב בהו? ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ — ולמול פני הכוונה הזאת אמרם ג"כ את ה' האמרת וגו', אתם עשיתוני חטיבה אחת ואני אעשה אתכם חטיבה אחת וכו', ומזה ג"כ הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה והמשל הנפלא מהלוחות שהרכיבו על מקרא זה — ומזה ג"כ דרשתם ע"פ אתם עדי ואני אל, בזמן שאתם עדי אני אל ובזמן וכו' כביכול! אין אני אל — אלה המאמרים על שני הקטבים יסובו בלכתם אחדות הבורא — ואחדות האומה הנצמדים זה בזה בצמיד פתיל.

כי אש קדחה באפי. נראה דעת האומרים ששרשי הלשון היו בראשונה בעלי שתי אותיות מורים דרך כלל הענין הנרצה בהם, ואחר כן נתוספה אות שלישי להבדיל בין הפרטים, הרי מצינו שרש קד, בקדה (שריפה) וקדר שחרורית הבא מחמת תוקף החום, ואולי מזה קדר את האזכרות — וגם בקדש קד-אש כדברי רבותינו וכהסכמת החכם לוצאטו והעד שנשאר גם אש גרידא להורות על דבר הנקדש למזבח כמ"ש אשי ה' ונחלתו יאכלון אע"פי שהנאכל איננו הנשרף, ובזה יובן אומרם בגמ' רבינא ורב אשי סוף הנראה וסימנך עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם — ואם על שם רבינא החרשתי כי מהידוע כי אין שם רבינא רק רבי אבינא כמו רבא רבי אבא, רק מה ענין שם אשי למקדשי? אין זה כי אם אשר דברתי כי לדעת חז"ל קדש ומקדשי מורכב מן מקד-אשי ובכן החלק השני משם זה הוא שם אשי בדקדוק.

ותיקד עד שאול תחתית. מכאן ראיה שאין שם שאול במקרא החפירה שנותנים בה המת, רק כל חלל שבבטן הארץ נקרא שאול, ואמר כאן שהאש שבה ושנזכרה כמה פעמים בדברי הנביאים היא האש הקודחת באפו של הקב"ה ומשם נעשה אש של גיהנם, וכן אמר ישעיה כי ערוך מאתמול תפתה וגו' מדורתה אש ועצים וגו' ושמתיה כנחל גפרית בערה בה. — וכל זה מקביל למה שמצינו בדניאל נהר די נור נגד ונפק מן קדמוהי, ובמליצות אחרות אמר משה כי אש קדחה באפי (מן קדמוהי) ותיקד עד שאול תחתית. — וכן בדברי רבותינו נהר די נור הוא גיהנם והוא השאול תחתית שבו יוקדת אש אפו של הקב"ה — ונראה כי מליצות התורת ורעיונותיה במקור אשו של גיהנם כלם מתאימות עם רעיונות המקובלים כי הם אמרו כי סיגי הגבורות הם גיהנם, ומשה אמר שמחרון אפו נעשה גיהנם ואין בין זה לזה, כי אם משה דבר על דרך השיר והמקובלים על דרך פילוסופיאה — והנה ידוע כי שם גיהנם בא מגיא בן הנם שהיו שורפים שם בניהם ובנותיהם לע"ז ועל שם האש שהיה בוער בו נקרא מקום העונש על שמו, וכן תפת ותפתה הוא המקום ההוא עצמו וגם מקום העונש נקרא כן לטעם זה עצמו, ואם כן שאול ותפת וגיהנם ג' שמות יורו על ענין אחד ועקר הנחתם על מקום שריפת הבנים לע"ז כי גם שם שאול יתכן על המקום ההוא, כי פעמים שהיו עושים חפירה בקרקע לתכלית העבודה ההוא כאשר תשמע עוד מעט, ואחר שנתברר זה נרדפה לדעת מה זה שמצינו פעמים הרבה בספרי הנביאים שיאמר על השאול והתפת שהרחיב פיו ומה ענין ההרחבה הוא ואיך יתיחס למקור השם ההוא, כי מן הידוע שהמשלים נגררים אחר עקר הנחת השם, והנה מצינו לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה וגו' — וכן כי ערוך מאתמול תפתה העמיק הרחיב ומדורתה אש ועצים, וכן ואף הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה, ונאמר שזה יתבאר על פי הידוע מצורת המולך כאשר ספרו לנו חכמינו וגם חכמי הגוים שהיה מרחיב זרועותיו לקבל הילדים שהיו שורפים באש לאלהיהם — (ובמדרש ילמדני (ילקוט שמעוני ח"ב ירמיה סי' רע"ז) נתבארה כל צורת המולך באר היטב ומסכמת בכל חלקיה לדברי Diodoro Sieulum על תכונת צורת המולך בקארטאג'יני V. Creuzer XX. 14. Guignaut. ll. 250. ) וביותר יתבאר הענין על פי החפירות שחיו חופרים לתכלית זה ושעינינו רואות עדין בעיר מאלטא ואלה דברי נוסע חכם בזמנינו זה Tout monde sait que les Carthaginois effeetuaient certains sacrifices de cette maniere. La victime introduite par l' ouverture superieure de la statue creuse de Moloc glissait dans la fourneau place au dessous. le ועוד כותב אחר Vassallo. Cenni Storici sull' lstoria di Malta. »ll lido e tutto forato di fosse circolari profonde da otto a dieci piedi piu larghe alla base che alla bocca. » תבין בזה היטב מליצת ההרחבה שנשתמשו בה הנביאים, כי להיותם מדמים פה של התפת או גיהנם צר משוליו שלמטה, היו אומרים עליו שמתרחב לקבל הנשלכים אל תוכו, ותבין ג"כ אומרו ואף הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה, ודרשת רבותינו מגיהנם שפיה צר, וגם תבין מה שדמו שאול לרחם בדרשתם על פסוק שאול ועוצר רחם, כי גם הרחם הוא צר מלמטה והולך ומתרחב מלמעלה, Mlelearte di Tutti ti presentano una CAGLIARDA AZIONE DEL FUOCO avendo la superficie calcinata alla profondita di due pollici. Sembrami potersi con morale certezza assicurare essere state fatte ad uso di fornaci da contenere cioe i falo che formava parte integrale del rituale religioso degli adoratori ומלכארץ Melcarte מוסכם היום אצל גדולי הבלשנים כי מורכב הוא משתי מלות עבריות מלך ארץ — והוא המלך או המלכם שזכרו התורה והנביאים — ואולי היא היא הנקראת מלכת-השמים בפי הנשים בירמיה, ופעמים היו קוראים אותה מלך ארץ ופעמים מלכת השמים ע"ד אלהי השמים ואלהי הארץ, או תהיה אליל אחרת כנגד אותה שבארץ.

לו חכמו ישכילו זאת. וכן הוא אומר עם נבל ולא חכם כי הידיעה והחכמה הנה תמיד אצל קדמונינו דבר אחד עם יראת האלהים, וכן באיוב נאמר הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה, ועל כלם בספר משלי ידענו היות שם תאר חכם וכסיל כתאר צדיק ורשע, וכן אצל החכמים הקדמונים מחכמי האומות היו שני הענינים כאחד נחשבים ובמקום אחד וממלמד אחד נלמדים, והנעדר ממוסר לא היה נחשב אצלם לחכם? Quid Musae sine moribus vanae profieiant וכאיו לוציליו Cajus Lucilius היה אומר.. Virtus est homini scire id quod quae habeat res. Gioberti Protologia vol. 2. 539 ועיין כל מה שכתבתי על פ' והאדם ידע את חוה אשתו.

כי ידין ה' עמו. לדעתי יפה פירש מהו' זאכס אם ידין ה' את עמי שישפוט בינם ובין האומות, ולחנם טען בעל בוצר עוללות שכתב ואינו נראה כי לשון ידין יורה על מד"הד ביסורין — ואין זה אמת כי כמו שמצינו שפטו יתום ריבו אלמנה כן יאמר ידין את עמו שישפוט בינם ובין מנגדיהם ויתבוע עלבונם, ובפירוש מצינו אין דן דינך למזור רפואות וגו' דן דין עני משפט אביונים, ויותר מבואר ברחל שאמרה דנני אלהים וגם שמע בקולי, ורש"י עצמו פירש שם דנני וזכני.

אני אמית ואחיה. אמרו רבותינו מכאן לתח"המ מן התורה, ומשונה ראיה זו משאר ראיות שזכרו במס' סנהדרין (פ' י"א) שהרי היא כמעט פשטו של מקרא, ואין לומר מיתה לזה וחיים לזה כי סופו מוכיח עליו שהכל באדם אחד, וכמו שמחיצה ורפואה בגוף אחד כן מיתה וחיים בגוף אחד — ועוד הכתוב מעיד על עצמו כי מה צורך להזכיר ממית אם לא להוסיף שמחיה, ומה שבח להזכיר מחצתי אם לא לתכלית הרפואה וכלומר אע"פי שאני ממית אני מחיה ואע"פי שאני מוחץ אני מרפא, הא למדת ששניהם בגוף אחד — ואלו לא האמינו אומתינו בתחיית המתים לא היו מאמינים שאליהו ואלישע יחיה את הבן המת, ולא שיקום המת על רגליו כשיגע בעצמות אלישע, ולא היה אומר ישעיהו יחיו מתיך נבלתי יקומון, שאם הכוונה בו שיתנערו ישראל מעפרם ויגאלם ה' מכל מקום לא היו משתמשים במשל זה אם לא היתה האמונה מקובלת אצלם כמו שלא היה אומר משה ומלתם את ערלת לבבכם ד"מ אם לא היתה המילה בפעל, ולא היה אומר שלמה קשרם על לוח לבך ענדם על גרגרותיך אם לא היה הקשירה והענידה בפעל, והאומרים שמהפרסיים למדו יש' להאמין בתח"המ יאמרו לנו למה לא ילמדו מהמצריים, כי היום כל הבקיאים בחכמת מצרים ואמונותיה יגידו ויספרו כי אמונת התחיה היתה אצלם אמון — ומי לא יפלא על חוקר אחד שבימינו M. Nicolas שבמקום שהיה לו ללמוד ממציאות אמונה זו במצרים למציאותה אצל ישראל הוא מכחיש שהיתה במצרים בעבור כי אינו רואה זכר ממנה בספרי התורה — וזה שלא כדרך החוקרים האמתיים כי לא יביטו רק אל המעשה בעצמו ולא ילמדו סתום מהסתום ממנו וז"ל. «Si la doctrine de la resurrection eut existe en Egypte il serait etrange que le Legislateur des Hebreux qui avait etc eleve dans la science egyptienne, n' en eut pas fait son profit quand il adoptait en les perfectionnant tant d' instructions de ces peuples. » Nicolas. — Des doctrines qui ont precede G. C. p. 332 e segg ואנחנו נהפוך הקשת נגדו ונאמר, כי אחר שנתברר כי אמונת התחיה היתה לכבוד ולתפארת בארץ מצרים גם החפשים המכחישים בנבואה, יחוייבו להודות כי מן הסתם גם באמונת ישראל היתה מקובלת.

ובכלל הטענות שטענו רבותינו למינים לקיים אמונת התחיה הוא אומרם, מאי דלא הוה הוה, מאי דהוה לא כ"ש, ודע שבמופת זה נסתייעו חכמי הנוצרים הקדמונים כאטינאגור Athenagore וטירטולליין Tertullien ומהאחרונים Pascal, ראה. Nicolas op. cit. 327. Note