[השמטה: אשר ישמעון את כל החקים. החכם שד"ל במשתדל נתחבט להוציא מהפסוק הזה כי לא יתכן שיהיו חקי התורה לקוחים מהמצריים ומשאר עמים, אך מה מה יושיענו זה אם בהעריך זה לזה נראה כי חקי מצרים וחקי התורה דומים בצד מה? כאשר באמת הוכח יוכיח כל חוקר? וגם לא יגהה מזור מה שהוסיף וכתב הלא לכל המעט נצטרך להודות כי התורה האלהית ביררה האוכל מתוך הפסולת ע"כ, והרי זה מאמר סותר את עצמו ושאין האזן יכולה לשמוע, כי איך תהיה אלהית אם לא הצליחה רק לברר האוכל מתוך פסולת ואיך שיחה בטלה שלהם תהיה לרב או מורה לתורה שלמה שלנו, ויש בדבריו האחרונים קצת אמת רק אם נבינהו כדעת חכמי הקבלה בענין הבירור האחר הטוב מבירור המשתדל, וממוצא דבר תבין כי דבר ה' בפיהם אמת כי הם ז"ל לא ידעו ולא השיגו מה שהשגנו אנחנו בימים האלה האחרונים שבין חקי מצרים לחקי התורה יש התדמות גדול ורב, ובכל זאת הקדימו רפואה למכה בהניחם סוד הבירור, בזמן שעדיין לא לחצם שום הכרח לקיימו.]

[השמטה: פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל וגו' תבנית וגו'. יש לך לדעת כי גם איברי האדם עשו מהם תבנית אבן או עץ וזה פעמים לתכלית שלום נדר שנדרו אם לרפואת איזה חולי באבר ההוא, וכשהשיגו מבוקשם הביאו האבר ההוא נדבה לזכר עולם, וכיוצא בזה נמצא בהיכל מלכנו Oreurti. Catal. illust. del Mus. di Torino. vol. l. p. 86. n°. 67. רגל אבן שיש Piede votivo וסיים המחבר שממה שראינו עליו צודת איסקולאפיו אליל הרפואה ידענו כי לנדר הובא על רפואת הרגל — אולם לא אכחד אמרי חוקר אחר Archeologique. annee 7. liv. X. p. 600. Maury — Revue המדבר על רגל משיש נמצא באלכסנדריא דומה לאותו של טורין הבירה אלא שעליו מצבה קטנה מצורת יוביס אולימפיכו, Giove Olimpio והנה עם היות כי לתכלית נדר הושם רגל טורין, לא יכחיש הקורא כי גם תערובת עבודה זרה נמצא בו כי לא חסרו בו צורות האלילים יהיה יוביס או איסקולאפיו — והקדמנו כל זה כי ממנו יופיע אור גדול להבין דברי רבותינו בתלמוד (עבודה זרה דמ"א ע"א וע"ב) כי בא שם במשנה מצא תבנית יד או תבנית רגל אסורים מפני שכיוצא בהם נעבד, ובגמ' אמאי? והא שברים נינהו (סבר המקשה שכל יד או רגל במשמע אפילו יתראה בו השבר,) תרגמה שמואל בעומדים על בסיסן — ושמואל הוא חבירו של אבלט שהוא לדעתנו Plotino שלמד וְלִמֵד באלכסנד' של מצרים, ובקי בכל אמונות ומנהגי מצרים הקדמונים עיין אם למסורת ערך אבלט.

תמונת כל סמל. עיין מה שכתבתי פ' וישב וכדומה לו בלשונות בני יפת, ורואה אני שכבר העיר על זה גיזיניוס באוצרו (ש' סמל) ויש כתובים יורו כי הוא שם אליל בפרט כמ"ש את פסל הסמל — וקרוב הדבר מאד שיחסר א' בסופו והיה ראוי סמאל שם מלאך כמו עזאזל שחסר א' והיה ראוי עזזאל, ורבותינו הרגישו בזה במס' יומא שפירשו עזא — ועזאל, וכמו שחסר בשם אשבל (עיין מ"ש שם) וכן בשם בל לדעת קצת נבלעה העי"ן והיה ראוי בעל — וכן ארבל תחת ארבאל — ולדעתי אין ספק שכמוהו שם נחשול של ים, כמו נחש — אל נחשול בדברי רז"ל עמד עליו נחשול שבים וציירו שרו של ים בצורת נחש כמו שנהגו הנביאים לדמותו גם הם כדברי יחזקאל שקרא אותו לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים — ובכן מצאנו מקום לתלות שם סמאל המלאך הנודע לחכמי התלמוד והקבלה בכתבי הקדש ובדברי משה, ויראה הקורא הכנים הדברים אם לא, שהרי חוקר אחד שלא מבני עמנו ודבר אין לו עם חכמת הקבלה הוא Nicolas. Des doct. relig. des juifs avant j. C. p. 258. העלה על ספרו דברים דומים מאד מאד למה שכתבנו, אלא סובר שסמאל של רבותינו מקורו בסמל של תורה ולא זכר ולא העלה על לב חסרון הא' שזכרנו המיחדת שניהם בדבור אחד ובשם אחד — ומה יקרו בעיני דברי החכם ספורנו (שלפניו נגלו פעמים רבות תעלומות התורה) שכתב (פ' ואתחנן) "סמל קדמון והתחלה לאותו הנפסד המצוייר והיו עובדים לאותה הצורה להשפיע עליהם פעולת מה מאותו הנמצא שחשבוהו קדמון.]

אשר לא יראון. זכר החושים כלם חוץ מחוש המשוש ועיין בכורם, ואצלי הדבר ברור על פי הנודע בחכמת טבע האדם, כי תחושים כלם אינם משיגים פעולתם רק על פי המשוש שכל חוש פוגע, בגופים דקים היוצאים מהגוף עצמו או בחלקי האויר או האור המתפעלים בסגולת המוחש, ועל כן לא זכר המשוש כי הוא בכלל כלם.

גוי מקרב גוי. חז"ל אמרו מה הללו עוע"ז אף אלו עוע"ז, והרואה דבריהם יראה שלא סמכו עצמם על דברי הנביאים המורים כן, רק מפי קבלתם אמרוה ובאו דברי הנביאים להעיד עליהם שכן כתוב בספר יחזקאל ואמר להם איש שקוצי עיניו השליכו וגו' בתוך ארץ מצרים, וכן בס' יהושע בסופו, ולמוד מזה ב' דברים, הא' שהיו עוע"ז מה שלא שזכר בכתוב, הב' שמשה הזהיר עליה בארץ מצרים וגם זה לא נזכר בכתוב, ושניהם באו בדחז"ל כאומרם משכו וקחו וגו' משכו ידיכם מע"ז — וזו ראיה גדולה להמצא דברים מקובלים שלא נזכר מהם בכתוב, גם בנוגע לקורות האומה, מקצתם נכתבו ע"י הנביאים ומקצתם ע"י החכמים.

אשר ה' אלהיך נתן לך כל הימים. אמר כל הימים, להגיד כי לא יזנח יש' לעולם ה' ויהיה להם תמיד אחרית ותקוה גם בהיותם בארץ אויביהם כי ירושת א"י אינה נפסקת לעולם וז"ש כל הימים, ומצינו מקרא יותר מפורש שחוזר לפנים גם לאחור ויורה שירושלים וא"י היו ראוים לישראל מקדם ותחלה ויהיו להם ראוים עד עולם הוא שאמר ירמיה (ל"ג) אשר נתן ה' לכם ולאבותיכם למן עולם ועד עולם.