וברשעת הגוים וגו'. לדעת רמבמ"ן אין פירושו כדעת רש"י זה וזה גורם, רק וברשעת כמו והם עמך ונחלתך כלומר ונהפוך הוא כי ברשעת וגו', ובאמת שאם כדעת רש"י היל"ל מורישם מפני ולא מפניך אלא שאם כדברי רמבמ"ן מה צורך להוסיף אח"כ לא בצדקתך וגו' כי אם ברשעת, וטוב לסבול הקושי הראשון שהרי כמוהו מצינו פסוקים רבים.

לחם לא אכלתי. הכוונה שלא תחשבו שישבתי כדרך בני אדם שיושבים כמה ימים באיזה מקום ומזמינים אצלם צידה לחיות, כי ישיבתי שם דרך נס היתה ולא הוצרכתי למאכל ולמשתה.

ואכות אותו טחון. מה שנראה לי בידיעת הנביאים בחכמות שלא נגלו בזמנם הוא זה, כי פעמים נראה בהם סימני חכמה שלא נודעה כ"א אחר כמה דורות, ופעמים נראה אותם נעדרים אפילו מידיעות יותר נוחות וקלות, וזה לעד כי הידיעה הנשגבה ההיא לא היתה מושגת על ידי למוד, רק ברצוא ושוב כאשר תצלח בהם רוח ה' לפעמים בעת הצורך, ואחר עבור עת רצון ההיא ישובו לגבול ידיעתם האנושית. החסרה — ועל שלפנינו אפילו שלא מרצונם הודו חכמי הטבע שהיה למשה יד ואל אם לא בכל במקצת בידיעת התכת הזהב מה שלא נדע עדיין בימיו, וז"ל דומאס Philosoph. chimique p. 10 On a voulu faire de Moise un grand chimiste et l' on a cite en preuve la dissolution du veau d' or qui l' on a cherche a expliquer pur la theorie des Suffo-Sels. Mais il est evident qui rien ne prouve qui Moise ait su la chimie quoique on puisse lui accorder la connaisance de CERTAINS PROCEDES.. Dumas

[השמטה: ואכות אותו טחון. עיי"ש מה שכתבתי על גבול ידיעת הנביאים בטבעיות — ולרבינו סעדיה גאון ז"ל דברים יקרים בס' האמונות והדעות ע"ז ז"ל "וקצתם הרחיק שיעלם ממנו (מן הנביא) דבר מן הנמצאות ומצאתי כל מה שהזכירו און ועמל אך התאמת לי וכו', וזה קרוב למה שכתבנו, ובענין שריפת העגל כתב ר"י בן ג'נאח בס' הרקמה (פרנקפורט תרי"ו דקע"ח שער כ"ח) "ממה שנאמר במלה והחפץ בה זולתה ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש במקום ויתך כי הזהב איננו נשרף אך הוא נתך, והמגיה העיר. 1 שם "ואין צורך כי יש דבר שיושם באש עם הזהב ומיד ישרף ויהי השחור ולעולם לא ישוב זהב כ"כ הראב"ע והאפודי ואין זה אמת כידוע מחכמת הבדלת המתכות, ושרפת המתכות היא המצאה חדשה על ידי יסוד הרוח הנק' אקסיגעניאוס מעורב עם יסוד הרוח עם המים הנק' הידרוגינוס וע"י שניהם יולדה שלהבת אש אשר תשרוף כל המתכות וכו', ולדעתי כבר מלתינו אמורה כי במקום שידבר הכתוב באר היטב אין להוציא המלה ממשמעותה בעבור כי לא נודעה תחבולה זו באותו זמן, כי אין מעצור לה' להודיע איזה פרט מן החכמה הטבעית לעת הצורך וברצוא ושוב כמו שכתבנו, ובזה ינוח לנו פעם ידיעת הנביאים הנפלאה, ופעם סכלותם בטבעיות, הכל כפי אשר תחול עליהם ההשפעה העליונית.]

אל תשחת וגו'. ראיתי בכתבי הח' ריג'יו שמלות אל תשחת בראש המזמור למנצח אל תשחת רומזות לפסוק זה אל תשחת עמך, ובאו שם בס' תלים להורות כי כן היו מנגנים אותו המזמור בטעם שהיו קוראים פסוק אל תשחת ע"כ, ואם הדבר כן צריך לומר שלא היתה נגינת כל הפסוקים שוה, ושנגינת התורה ע"פי הטעמים הידועים אצלנו היא מוצאת מקדם מימי עולם נגד סברת החדשים, ועוד שהיתה קריאת התורה כ"כ שגורה בפי אנשי הדור עד שהיו נותנים סימן לנגון המזמורים מפסוקי התורה, וזו מציאה נכבדת אם יכולה היא להתאמת, ומה שהעירותי בזה הוא שאולי החכם הנזכר למד פירושו מדברי חז"ל והכחידם תחת לשונו אולי בשגיאה שהרי מצאתי בילקוט שמעוני ב' קי"ג "למנצח אל תשחת זש"ה כי אל רחום ה' אלהיך ואומר אל תשחת עמך אמר אסף לפני הקב"ה כשם שעשית למשה כך עשה לי למנצח אל תשחת" — וכזאת רבות מהשערות האחרונים שרשם פתוח בדברי חז"ל, וקצת מהנה זכרתים בהערותי על ניר לדוד.