[השמטה: החדש הזה לכם. אלו אין לנו ראיה אלא זו למציאות תושבע"פ דיינו, הרי הוא אומר שנחוג את חג המצות בחדש האביב, ואיך זה אם לא תשווה שנת הלבנה עם שנת החמה, ואיך תשוה אם לא על פי חשבון מוסכם באומה? ואיפה זה החשבון אם לא במסורת ובקבלה? וחוץ מטבע זה מקובל ומוסריי Traditionnel באומתינו לחכמת העבור, נוסף גם הוא טבע ההסתר וההעלם ועל כן נקרא סוד העבור בלשון רבותינו, ולא היה נלמד אלא למובחרים, וראה פלא שאופן הלמוד הזה הסודיי עם כי לא נראה בעליל רק בזמן חז"ל, לנו עדות נאמנה כי ממקורו מלידה ומבטן כך היה ראוי להיות וזה כי נודע לנו היום כי סוד העבור היה אצל המצריים אמון מוצנע, מופלא ומכוסה וחק לכהנים ולא לזולתם Univ. pittoresque par Champollion. p. 135. 1.

ואני שיערתי בספר שמות החכמה וספריה אצל חז"ל (שתחת ידי כ"י) וזכרתי קצת מזה בטעם לש"ד כי סוד העבור וסוד האלהות היו אצל רבותינו כשני אחים תאומים שווים בתנאיהם ובלמודם ובפרסומם, ואולי גם במשלים הלקוחים מחכמת האצטגנינות לרמוז בהם סתרי האלהות בצורות הרוחניות, ומי שבקי במשלי ובצורות הקבלה ידע זה, והבקי במשלי ובצורות המצריים שיתארו בהם הענינים האלהיים ידע, כי גם הם לא סרו מדרך זה להשתמש במשלים שמיימיים, אולם בזה נבדלו העברים מהמצריים, כי העברים הסתירו המשל, ופרסמו הנמשל, והמצרים העלימו הנמשל ופרסמו המשל והיא המיטולו גיאה שלהם, וראה דברים ארוכים בזה במחברתי הצרפתית השלוחה לפאריז בשנה זו תרכ"ג על אבן בח"ן. Essai sur l' origine des dogmes et de la morale du Christianisme. — ושיהיו באמונת המצרים הקדמונים משל ונמשל, לא נשאר היום חוקר אחד שלא יודה בזה, והוא כי אחד הרואה ואחד השומע מה שמסופר מרוב אלילי מצרים דברים נבזים ושפלים סבור כי הגוי החכם הזה ירד עד דיוטא התחתונה בטיט הכסילות וטבע במצולות הע"ז ואין מעמד אמנם, לא כן יחשוב אחרי השקידה והלמוד על המצבות ואחר כל הנשמע מפי פילוסופי אלכסנדריא בדורות ראשנים לחשבונם, כי בהצטרף עדות גם שניהם הדבור יוצא ומכריז בקול רעש גדול כי האמונה הכמוסה והמכוסה במסוה המשלים הללו היא אמונת אל יחיד ומיוחד, שמע נא דברי חוקר בקי בכתיבות מצרים שכתב כדברים האלה לאמר la religione egizia ci apparisca sotto la forma essoterica di un vasto Politeismo, anzi di un abbietto feticismo, non e men vero che lo studio dei monumenti d' accordo con alcune tradizioni conservateri di filosoli alessandrini, ci mostrano che la dottrina acroamatica di tale religione era un sublime Monoteismo infetto piu o meno di Panteismo..... Orcurti Catalogo dei monumenti egizij del Museo di Torino. vol. l. p. 39. Quantuque

ודבריו אלה האחרונים היינו שיהיה באמונת מצרים שמץ פאנטייזמוס דברים יקרים הם במאד מאד כי יעידו כי המקום אשר יולדו שמה אמונות ישראל, כבר יצא טבעו בעולם כי שמץ פאנטייזמוס נמצא בו כדרך שאומרים מוציאי דבה על חכמת הקבלה כי גם היא מוראה ונגאלה בטיט הפאנטייזמוס, וחלילה חלילה שיהיה אפילו ריח אמת במשפט זה המעוקל, רק מתחלת ברייתה ומכורותיה ותולדותיה בארץ מצרים כך היתה, באמונת מצרים גם היא שהיא מצרנית לקדושה ומרכבת המשנה כמו שיקראוה המקובלים, ומי נתן הודאה זו בפיהם לומר על מצרים שהיתה אמונתם דומה לשלהם? והם לא ידעו ממה שנתגלה לגדולי חכמי זמנינו, מאומה? אם לא שנאמר שזה אות אמת שריר וקיים כי לא מלבם יצאו הדברים כי אם מפי השמועה בוקעת ועולה עד הזמן שהיה באפשר להרגיש בדמיון מה שלא יתכן כלל בזמן שדמו המנגדים להמצאת הקבלה — ויותר מוכרח ומבורר מציאות האחדות Monotheisme כאשר יעיד החוקר הנז' ורמזו המצריים על האחדות באותן הצורות הנקראות צורות כוללות האלהות. Figure Pantee. lbid. vol. ll. p. 135 ובאלה תמצא ד' כנפים ובשתים יכסה רגליו, ותראה מזה כי לא היה צורך לנביאינו ללמוד מבבל ואשור וכנפי הכרובים יוכיחו — ואל ירוץ לבך להרהר בכל האמור עד הנה אלא בחון בהן וחקור בהן ותראה כי זה דרך בטוח ארוך וקצר, תחלתו יסורין וסופו שלות השקט ומנוחת שלים — והמאכל מאכל בריאים הוא, ומזיק לאסטניסים לחלושי המזג ולאניני הדעת. — והנה אחד מהכללים המסורים לנו הוא ששנתינו היא שנת החמה בת שס"ה ימים וקצת חלקים מהיום, ולמסתפק שמא בזמן משה לא נודעה שנה זו אומר פוק תני לברא בספר שזכרתי פעמים רבות Orcurti Catal. illust. ece. vol. ll. p. 129. ותראה שכתב "מכאן ראיה (ורבות עמנו כיוצא בה) כי במלוך במצרים המשפחה הי"ח (היא ששעבדה את ישראל) כבר נודעה שנת החמה בת שס"ה ימים. ]

ויקחו להם איש שה וגו'. יש מי שכתב שמחוז טיבי Tebe הוא שהיו יושבים בו ישראל ועליהם נודע שהיו חוגגים כניסת השמש במזל טלה, בירח ניסן, ראה. Pluche vol. l. 114 וכפי זה עלו יפה דברי חז"ל שדרשו משכו וקחו לכם וגו' משכו ידיכם מע"ז וכו' כי השעה גורמת-אלא שלבי מהסס בדבר אחרי רואי בשאמפולליון Egypte 106. שכפי חשבון התקופות לאחור, לא היה משמש מזל טלה בחדש האביב, ועל חכמי הזמן להוציא משפט לאמתו.

איש שה וגו'. אש ואיש קרובים במבטא, וכבר מצינו אִש בחיר"ק תחת אֵש בצר"י כמו בִן ובֵן חִן חֵן (עיין רד"ק איש) וראוי להעיר שכן כל' יוני פוטא Fota עניינו אבוקה דולקת — גם איש — ומזה ספרו על אירקול Hereule שהתיר לפילאסגיס לתת אבוקות דולקות תחת בני אדם שהיו נוהגים לזבוח לכבוד סאטורנו Macrob. Sat. ed. Paris vol. l. 99.

בין הערבים. ראיתי בס' משא בערב (די"ד) דברים יאמתו קבלת רבותינו ע"ה בפי' בין הערבים, וזה שכתב על מנהג הישמעלים בארץ אפריקי "איש אחד עולה בשבע עתים מזומנות ומכריז בקול רם לקרוא את העם לבא להתפלל, בעלות השחר (אל מודדן) בבקר (אל סבאח) צהר הראשן (דהר אלוולי) צהר השני (דהר אלתאני) הערב (אל אסאר) הלילה (אל מג'רב) וחצי הלילה (אל עאשא) — אולי תבין כן צהרים וערבים שמות שניים — ובמס' יומא קרא הגבר, שמואל אמר, קרא גברא.

ולקחו מן הדם. ראיתי לרא"בע בס' יסוד מורא 10 דברים ראוים להעתיקם "הטעם מפורש ולא יתן המשחית, וכבר הזכיר זה מרע"ה בתחילת ביאתו לדבר אל פרעה, פירש טעם למה נזבח פן יפגענו בדבר או בחרב.

אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים. זו אחת מהמצות שהתורה האלהית נתרחקה ממנהגי הגוים, ובקצת אחרות נתקרבה להם, כי בעבודות הגוים היה האמת מעורב עם השקר, והתורה עשתה הבידור והצרוף כמאמר חכמי הקבלה — שהרי מצינו אנשי Atene כשהיו מקריבים לאליל אורו או רשעות Ore (ר"ל לאלילים שנתברר אצלנו שבאו להם מארץ מצרים) היה מנהגם לבשל הבשר במים, ולא לצלות אותה כמנהגם Ateneo lib. 14. Cap. 20.- Pluche l. 547. ובחגיגות האליל באכו Bacchus היו אוכלים קרבי הבהמה חיים בלי בשול -. .Julius Firmicus De errore prolanarum relig וכן כתב פלוטארכו Del mancamento degli Oracoli וכן. Arnobio lib. L

ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. הגם שחז"ל אמרו של עץ נרקבת וכו' אין המקרא יוצא מידי פשוטו, והוא ית' אשר לו העז והממשלה על כל ברואי מעלה ומטה, לו נקם ושלם גם נגד הנעבדים במצרים, והעד שכן הוא, מ"ש בישעיה (י"ט) משא מצרים וגו' ונעו אלילי מצרים מפניו, והעונש הזה לא יתכן בדומם, ועיין רש"י שם שעשה פורענות זה מעין הפורענות שנזכר בתורה.

[השמטה:ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'. עיין מ"ש בספר, ואולי יתכן ג"כ לפרש על קרבן פסח שהיה שה או כבש והוא היה אלהי מצרים ששחטוהו ואומרו שפטים ר"ל מיני עונשים וביזויים רבים לקיחתו מבעשור, שחיטתו, צלייתו ראשו על כרעיו ועל קרבו, אכילתו על השובע וכו' ואעשה ר"ל על ידי ישראל שיעשו כל האמור למעלה, והנה גם קודם לכן אמר משה לפרעה כי תועבת מצרים נזבח לה' אלהינו הרי שידע כי תועבותם היינו אלהיהם היו עתידים להקריב, ובמדרש, שהיו קושרים את הפסח מבעשור בכרעי המטה והיו המצרים נכנסים ורואים אותם ונפשם פורחת מעליהם, ועוד אמרו שם משכו וקחו לכם שיהא כל אחד ואחד מושך אלוהו של מצרי ושוחטו לפניו ודרגיש ביה ימלל וזה דבר ידוע כי עובדים היו המצרים השעיר הנקרא Mendes במדינה הנקראת בשם זה, ובחדש הראשון הוא ניסן היו חוגגים לכבודו שמחה ויום טוב קוראים אותו חג הכבש או הטלא ונותנים עטרה על ראש הכבש ומסבבים אותו בכל העיר בשמחה ובשירים, וכנגד זה ישראל היו מושכים אותו לבית השחיטה ועל פתחי הבתים היו אגודות אגודות של עלי זית ועלי עץ שמן, Boulanger. Antiq. devoil. liv. lX. ch. lV. p. 47. וכנגד זה אגודת אזוב נטבלת בדמו — ורושם דמו על המשקוף על שתי המזוזות- ואם תאמר ואיך יכלו ישראל לעשות את כל אלה לעיני מצרים ולא נתקיימו דבריו של משה ואשר פחד יבוא להם כמ"ש הן נזבח וגו' ולא יסקלונו?- התשובה אולי מסרו עצמם ישראל לסכנה כדי לקיים מצות גואלם חזק ה' צבאות שמו, או יתכן שלא היו כל הכבשים וכל העזים אלילים נעבדים רק אחד מהם הוא הנעבד בבית תפלתם כדמיון Mnevis ; Apis שני השורים הנעבדים וכל שארית הצאן בקדושתם יתקדשו רק לא היו בעינם כאלוהות.]

אך ביום הראשון. אמרו רבותינו חמץ ביום י"ד אסור משש שעות ולמעלה, וכתב הארחות חיים הטעם לפי שחכמי האצטגנינות מונים היום מחצי היום שלפניו, הלכך מחצי היום ומעלה של יום י"ד הוא יום ט"ו ליוצאי מצרים בעלי האצטגנינות, ועל זה ראוי להעיר — א', איך רבותינו לא נסוגו אחור מלהגביל מעשה המצות על פי מה שידעו מהמנהגים המפורסמים בזמן נתינת התורה, וזה ממה שיעיד על רוחב לבם והקף ידיעתם, וגם זה יחזק ידים רפות לילך בעקבותיהם כי זה באמת קיומה של תורה — ב', כתבנו ע"פ ויהי ערב ויהי בקר מה שנתקוממו קצת אחרונים על דעת רבותינו, שהיום הולך אחר הלילה, ומה שיקיים דעתם ז"ל במנהגי מצרים ע"פ עדים כשרים — ג', ההתנגדות הנראה משם לכאן, כי משם נראה שמנהג מצרים למנות מערב עד ערב, ומכאן מחצי היום לחצי היום — ואולי דעת מצרים לחוד, ודעת האצטגנינים לחוד, ולכל הפנים ראוי לשקוד על דברי מאקרוביו Macrobio בספרו — Saturnalia. ed. Paris. vol. l. p. 49 שהולך ומספר כל המנהגים שונים באופן מספר הימים, ובכללם יגיד על עם אומברי OMBRlENS שהיו מונים מחצות היום לחצות היום, והוא דעת האצטגנינים שזכר הארחות חיים — ובכל זאת נתקיימו דברי קבלתינו האומרת שאך ביום הראשון, הכוונה ליום שלפני החג — וגם ראה זה מצאתי לאשר ולקיים המסורת, כי אנשי רומי היו אומרים die pristino (יום הראשן) להורות על יום שלפני חבירו, עיין -Macrobio Saturnalia ed. Paris. lib. l. p. 65. וגם זו מרגלית טובה ראויה להתלות על צוארי קדמונינו המעתיקים.

כי אין בית אשר אין שם מת. במכילתא הובא בילקוט (ח"א ס"ב ע"ב) רבי נתן אומר וכי לא היה בית שלא היה שם בכור, אלא מכיון שהיה לאחד מהם מת, היה עושה איקונין שלו ומעמידה בתוך ביתו, ואותו היום נשחקת ונדוקת וכו' וחוץ מה שיורה הכתוב ע"פי פשוטו, נחנו נאמר שדברי חז"ל נכונים וקיימים בעצמם על פי מה שנודע שאורפיאו Orfeo למד לבני יון השכר והעונש בעולם שאחר זה, Les chatiments des impies dans l' enfer et les prairies des hommes pieux — ועוד הכניס ביניהם המנהג לקיים צורות מהמתים אצל כל אדם, וכל זה להדמות למנהג מצרים כדברי איאוסיביו ח"ב, שמע דבריו -. LES IMAGES FUNEBRES. QUE L' EN VOIT MOULEES. CHEZLES GENS du commun n' on ete introduites par Orphee qu' en imitation de ce qu' on pratique dans les funerailles de l' Egypte

כל צבאות ה'. לא ידעתי טעם למה לא נזכר שם ה' צבאות בכל התורה וזה פלא, והנכון שנקרא הקב"ה ה' צבאות על שם ישראל שהם צבאותיו, וא"כ אולי נתחדש שם זה אחר היותנו לעם, וזה הטעם שלא נזכר בכל התורה, כי עד משה לא היו ישראל ראוים להקרא שמו של הקב"ה עליהם — וראב"ע מסייעני, שכתב (תלים נ"ט) צבאות מעלה בשמים, וצבאות למטה בארץ והם ישראל — וחכם אחד נוצרי שבזמנינו Lanci כתב, שה' צבאות ענינו ה' בעל הרחמים, ואולי טעה לחשוב שצבאות עקרו מהארמי צבי שעניינו אהב, ומצאתי שני כתובים באים כאחד להעיד כי ה' צבאות עקרו מצבא, הוא החיל, הא' מ"ש בישעיה י"ג ה' צבאות מפקד צבא מלחמה, והב' כן ירד ה' צבאות לצבא על הר ציון (סי' ל"א ד') וכבר ידוע שזה מנהג הנביא להסמיך מלה אל מלה ולשון נופל על לשון, הרי אם כן נתבאר, ששם צבאות נגזר מצבא ונסמך אליו, וכגון זה מצאנו לישעיה עצמו שיסמיך מלה אחרת לשם אחר משמות הקדש, והוא שם שדי, והוא בסי' י"ג עצמו באומרו כשד משדי יבא, והרי זו כעין ראיה לדעת האומרים ששם שדי נגזר משרד אלא שעוד לי בשם שדי דברים אין כאן מקום להזכירם — ולא אכסה שמצאתי בדברי רבותינו כעין סמך לדברי Lanci ודרשו לשון צבא מעניין רצון, בצבי בלשון ארמי, והוא בחולין פ"ג ד"ס ע"ב במה שאמרו שם, וכל צבאם כל מעשה בראשית בצביונם נבראו, הרי שעשו צבאם מלשון צביון ורצון.

תורה וגו' יהיה לאזרח. הפירוש הנכון והמקובל אצלינו מפי קדמוני החכמים בהוראת אזרח הוא על ישראל תושב הארץ, ולא מצינו בכל ספרי רז"ל מי שיערער בזה, וראיתי חדשים מקרוב שלא הספיק להם מה שהבינו בזה גדולי האומה מאז היתה לגוי, והולידו סברות כוזבות, רעות ושדופות, באויר פורחות, ומבלי טעם הגון ולא הכרח, השליכו קבלתינו אחרי גיוום, ובדו מלבם ביאורים חדשים על מלת אזרח, ואמרו שהכוונה על הכנענים שנשארו בארץ אחר שנתיישבו בה ישראל, ומהם נתגיירו, ומהם קבלו עליהם ז' מצות בני נח בלבד, ולשניהם יקרא בלשון תורה בשם אזרח — ועתה אציג לפניך טענות החכם ריג'יו ותחלת אמרי פיו לחלק הגרים לב' מינים, גר צדק וגר תושב והעתיר דברים ללא צורך בדבר המובן מאליו, ולפי דעתו, הגר שנזכר בפסוק, וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו וכו' הוא גר תושב, וטען שאלו גר צדק לא היה צורך להזכירו כי הוא בכלל ישראל, ולדעתי זו טענה של הבל, שא"כ תקשה כן לכל המקומות שהוזכר בהם הגר אצל ישראל, כמו באיסור חמץ ודם וכיוצא — ולמה יחוייב הגר תושב במצוה זו יותר משאר מצות-ועדיין הוא שואל, אם צוה כן לגר צדק למה לא יצטוו גם ישראל? ואני אומר מי הגיד לו שלא נכלל גם ישראל, וכי אחראים אנו לפירושו שאזרח הוא הכנעני ולא ישראל? וראיתי דרכו של חכם זה, לטעון נגדנו מכח הנחותיו, הרי הוא אומר שאזרח הוא הכנעני ובפסוק זה מצינו שם אזרח, ועל כי זה הוא טוען אם גר שנאמר בו הוא גר צדק, למה לא יזכור בו גם ישראל, אף אתה אמור לו שאזרח בכל מקום הוא ישראל. ואין מכאן ראיה לומר שמתוך שלא הוזכר ישראל, הגר האמור בו הוא גר תושב ולא גר צדק — ואם כדבריו, מנין למדנו שישראל שנגע או אכל נבלה וטרפה, אסור ליכנס למקדש וענשו כרת? וכשבא לפרש שם אזרח כתב שהונח על כל היושב במדינה שבה נולד ובה נתיישבו אבותיו — וזה אמת בלתי ספק, רק מה שרצה להוליד מזה שהכוונה תמיד על בני כנען שנשארו בא"י אחר כבוש וחלוק — הבל יפצה פיהו, כי שם אזרח לא יפול על יושבי הארץ בבחינת היותם ראשונים או אחרונים, אבל הוראתו (כמ"ש החכם יש"ר בעצמו) כוללת כל יושב במדינה שבה נולד ובה נתיישבו אבותיו, וא"כ בהמשך הזמנים כשנתיישבו ישראל בארץ נחלתם הם ובניהם ובני בניהם חזרו הם בעצמם להקרא בשם אזרח, וחזרו הכנענים להמנות בכלל הגרים הבאים מארץ רחוקה, ואם אין אתה אומר כן לא תוכל מעולם לייחס לשום אדם שם אזרח, אחר שבדורות הקודמים לא היו אבותיו ואבות אבותיו מיושבים במדינה ההיא, וגם לכנענים לא יאות להם שם אזרח אחר שקדמו להם בארצם, הרפאים, הענקים, הזמזומים, ולדעת קדמונינו גם בני שם, וזה דבר לא יסבלהו שכל יש"ר באמת ובתמים — ומה שהוסיף וחלק בין אזרח צדק, לאזרח תושב, חלום אחד הוא, אין פסוק ואות בתורה שתרמוז על זה, והשכל יכחישו כי אין לנו צורך לכל זה אם נקבל פי' רבותינו, ורואה אני שתפס מליצות רבותינו וחלוקיהם בצדק, ותושב, והסב כלי המלחמה נגדם, והנה מה שמצאנו בעניין פסח ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ, הוא מתיישב לפי פשוטו כדרך המקובל אצלנו, ולהפך לא יהיה לו הבנה כלל אם נניח הפירוש המחודש, שהרי כפי דבריו לא נזכר ישראל בכל הפסוק — ומ"ש תורה אחת יהיה לכם לאזרח ולגר הגר בתוככם, הרי זו ראיה ברורה שהאמת כדברי קדמונינו שאם האזרח איננו הישראלי היה לו להוסיף וא"ו החבור, ולומר לכם ולאזרח ולגר, רק באומרו לכם לאזרח יורה כי האזרח הוא הישראל והגר הוא גר צדק, ושניהם נכללים במלת לכם כי ה' ידבר לישראל ולגרים בדבור אחד באומרו לכם — ואח"כ פרט האזרח והגר — ובפרשת עריות נאמר ולא תעשו מכל התועבות האזרח והגר הגר בתוככם הרי מכאן מבואר שהאזרח הוא ישראל, שאם לא כן היכן נזהרו ישראל על זה? ואיך יעלה על הדעת שהתורה תדבר באזרח ובגר ותשתוק מהישראל, וכן במגדף ובחובל ג"כ כיוצא בזה, ותמהני על הכותב הזה שלא הזכיר כל הכתובים הללו רק כשרצה להוכיח מהם לעניין גר צדק ותושב, אבל בבואו לחקור על הוראת שם אזרח אשר לפי דעתו הוא הכנעני יושב הארץ לא שת לבו לכל הפסוקים האלה עם היותם מורים באצבע הפך סברתו, ונעלם ממנו ואשם, רק תלה עצמו בפ' אחד (במדבר ט' י"ד) חקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ, וחשב כי יש בפסוק זה ג' מיני ב"א, לכם הם הישראלים, הגר זה גר צדק, ולאזרח הוא התושב הכנעני, ואולי טעה אחר שראה הוא"ו נוספת בשם אזרח, אבל האמת שהפסוק כולל ואח"כ פורט — לכם כולל כל המחוייבים, הגר והאזרח פרט, גר זה גר צדק יהיה כנעני הגרי או צורי, ובשם אזרח, כל איש ישראל- ובסכות נאמר, בסכת תשבו וגו' כל האזרח בישראל ישבו בסכות, וזו ראיה שהאזרח הוא הישראלי, שאם היה כנעני, לא יתכן לומר כל האזרח בישראל כמו שלא יתכן לומר כל גר בישראל — וביו"הכ הוצרך להזכיר האזרח שהוא הישראלי לחייבו בעינוי נפש — ואחר כל האמור מאד יפלא הקורא בשומעו מהחכם ריג'יו הנ"ל שאין גם אחד מהכתובים האלה שיתיישב על פשוטו אם נפרש האזרח על הישראלי, בהיות האמת ממש להפך, ומה נענה על אשר הרים יד במצות התורה לפטור את הגר צדק ממצות סוכה ומצות נסכים? הלא זה כל קבל די רוח יתרא ביה לשבש הפשט האמתי לבעבור יחזיק בדקי השערתו המשובשת ר"ל שהאזרח הוא הגר הכנעני, ועל זה יקשה לו, למה לא נזכר הגר במצות סוכה ובמצות נסכים? והוא השיב שלא נתחייב הגר במצות סוכה לפי שלא עמדו אבותיו על ה"ס ולא הקיפן הקב"ה בענני כבוד כדרך שעשה לישראל — ואם תשאלהו למה יתחייב באכילת מצה ובאיסור חמץ ובקרבן פסח, מה יענה? ואם תשאלהו למה יתחייב בסוכה הגר הכנעני אע"פי שלא היו אבותיו באותו הנס, הוא ישיב כדי שלא יתבייש בפני ישראל בהיותם יושבים בסוכות והוא בביתו — ואם תשאלהו למה לא תחוס התורה לבייש את הגר גם הוא — ומי התיר לו להוסיף דברים במאמרי רבותינו שמעולם לא עלו על לבם, להחזיק סברתו, מה יענה? ראו דרכו של הכותב הזה — הוא מוסיף דברים בספרים, שלא היו מעולם, ואחר שהוא מוסיף בהם מה שרוצה, מקבל מהם חלק, ודוחה האחר, ומבטל מדעתו ב'מצות יפות ובריאות, מצות סוכה, ומצות נסכים מן הגר — ורואה אני שבכל בקיאותו וחדות שכלו, לא שת לבו למקרא מלא מוכיח נגד פניו שהאזרח הוא ישראלי גמור, והוא מה שנאמר בויקרא י"ט בעניין הונאת הגר כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם, הרי שבפירוש אמר הכתוב שהאזרח הוא מכם וזו לדעתי ראיה חותכת.

ורואה אני שקרה לשם אזרח כמו שקרה לשם כנען המיוחס ללשון עברי כמ"ש שפת כנען, ומשניהם נולד טעות הטועים לחשבם, כי האזרח הוא הכנעני, ושפת כנען היא שפת כנענים, ומקור הטעות אחד הוא, ר"ל הקרא יושבי הארץ האחרונים, והלשון הנדבר אצלם, בשם היושבים הראשונים, והלשון הנדבר ראשונה, ובשניהם שגי ברואה, וכמו שאין אזרח אלא שם יושב הארץ האחרון — כן אין שפת כנען רק השפה הנדברת בארץ כנען באחרונה, והוא לשון עברי, תדע שמצינו כיוצא בו בשאר לשונות שקורים ללשון הנכנס תחת הלשון הנדבר ראשונה בשם הקדמון כמו תאר לאטין להורות על הלשון המובן שנשתמש בו Dante באומרו m' e' piu latino לומר שהיה מובן אצלו, ועד היום מצאו בארץ טוסקאנא שאומרים כך אע"פי שלשון לאטין נתבטל כמה דורות גם לפני Dante כאשר יעיד המפרש על דאנטי Giuliano Dante spiegato con Dante — עיין Rivista contemp. Ottobre 1857.

וראיתי לרא"בע בפ' תהלים ל"ז שפירש עקר שם אזרח וגר באופן נאות לפירושנו, שכתב שם "וטעם אזרח כאלו בעל ענפים רבים, וכמוהו מי שיש לו משפחה רבה.

[השמטה: כאזרח הארץ. עיין על מ"ש שם כנען, ובמ"א הבאתי משם חוקר אחד שכנען מל' שפלות כי היא למטה מארם שנקרא כך על שם שהוא במקום גבוה, ורואה אני ראיות רבות כי הנה בהניח ששם כנען הוא מל' הכנעה ושפלות שוב אין מקום להפלא אם נשאר שם זה אחר שנכנסו בו ישראל כי הוא דבק אל הארץ ולמצבה בבחי' שאר ארצות ולא ליושבים בה, והב' כי פירוש זה מאחרוני החוקרים על שם כנען תקע יתדותיו מקדם קדמתה אצל רבותינו, לא ידעתי כעת מקומו איה רק ברור אצלי שכן הוא וכן מצאתי משם רבותינו בס' הנדפס כעת אצלי נק' ישמח משה.]

[השמטה: לאזרח. עיין כל האמור שם על שם אזרח ואמרתי שכמו שנקראת לשון עברית שפת כנען כן נקראו ישראל אזרח — ויותר הייתי יכול לומר והוא שבפירוש נקראו ישראל כנען, וזו ראיה גמורה כי בין באומרו אזרח, בין באומרו שפת כנען לא נתכוון רק על עם ישראל ולשון ישראל, והיכן נקראו ישראל כנען? בב' מקומות, הא' בהושע כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב (עיי"ש המפרשים) והב' בצפניה כי נדמה כל עם כנען, הא למה זה דומה למה שקוראים היום הגוים אשר בזמנינו בשם יושבי הארץ הקדמונים וכמו שקורים לצרפתים Gaulois על שם אזרחי הארץ הקדמונים וכמו שקורים Teutons לאשכנזים וכמו שקורים ליושבי איטאליא ltaliens אע"פי שעמים אחרים כבשו את הארץ הזאת מצפון וממערב, כן נקראו ישראל כנענים. ]