וכל פטר חמור תפדה בשה. ראיתי לרא"בע שנתן טעם שלא היו לאבותינו בהמות טמאות רק החמורים- ואין זה מחק התורה ליחד הצווי כפי המקרה הנכחי, ואם לא היו להם רק חמורים, מי יודע אם לא יהיו לבניהם אחריהם משאר בהמות טמאות, ואם כן הוא, למה בשאר דברים הוזכרו שורך וחמורך וכל בהמתך, וכדברי רא"בע כתב ג"כ רמב"ם בספר המורה ח"ג 49 — ומתקרב לפירושם הטעם השני לר' אליעזר בבכורות א' דאיתא התם, אמר רבי חנינא שאלית את ר"א בבית מותבא רבא מה נשתנו פטר חמורים, מפטרי סוסים וגמלים, אמר לי גזרת הכתוב היא, ועוד דסייעו את ישראל בשעה שיצאו ממצרים, שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו תשעים חמורים לובים (Libj) טעונים בכסף וזהב של מצרים — ואיך שיהיה, מטעם המצוה, לא נוכל להתעלם ששני קרבנות נראים בתורתינו מקבילים זה לזה, ונצמדים זה עם זה — הא' הוא פדיון פטר חמור או עריפתו שהוא כדמות קרבן מבהמה טמאה במקדש, והאחר הוא העגלה הערופה בנחל שהוא כדמות קרבן מבהמה טהורה חוץ למקדש, — וזה לי ימים ושנים שעלה על דעתי לומר כי מהחק הזה שהוציא החמור מכלל הבהמות הטמאות, נולד הטעות המפורסם אצל היונים והרומיים, שישראל היו עובדים ראש החמור כמו שזכרו מזה -. -. Jos. adv. — ll. 7.- Tacito hist. V. 6.- Diod. Sic. XXXIV והעד שפלוטארקו עומד בתוך, בין האמת והשקר, ומורה באצבע כיצד נעתקו מהאחד אל שכנגדו, והוא גם כן כולל עניינים נבדלים זה מזה, ועירוב פרשיות שנו בו, שהרי כתב, שהיהודים מכבדים אותו לזכר עולם שבהיותם במדבר החמורים גלו להם מקור מים חיים לרוות צמאונם:- גם זאת היתה להם לדעתי לזקני אומתינו כפי אשר סופר מהם במגילה לשנות לתלמי המלך תחת וירכיבם על החמור — ולכתוב נושא בני אדם — ורש"י ז"ל פירש שלא יאמר, לא היה סוס למרע"ה וכו' ופירושו קשה לשמוע. וכבר הקיף עליו חבילות של תשובות הרב אלגאזי בס' גופי הלכות קי"ז ע"א וע"ב, והנראה לי שהיה טעמם שלא לתת מקום למינים לרדות ולומר אכן נודע הדבר למי הם עובדים, לחמור, שהוא הביא גואלם למצרים, ויהיה זה מעין מה שבדה מלבו פלוטארקו על שמצאו החמורים מעיינות נכבדי מים.

[השמטה: והיה לאות על ידכה. רבותינו דרשו יד כהה, ואין ספק שכן קבלו כי אין בדרשה זו כח להכריע בין ימין לשמאל, ועוד, כי אלו לא היתה הקבלה מכרעת לא היו נותנים היתרון לשמאל על הימין שכן הימין הוא הנבחר גם בתורה גם בדברי חכמינו, ועוד זכר לדבר מנהגי מצרים ודעותיהם שהם מקצוע גדול לירד לעומק כוונת תורתינו, והנה במצרים כאשר העד יעיד באנו האיש Diodore. lib. lll. 4. השמאל היה מורה בכתיבה על כח השומר Sinistra contracta conservationem facultatum ct custodiam denotat. ומה ענין התפלין אם לא זכירה כמ"ש והיה לאות על ידכה ולזכרון בין עיניך? וכן התפלין וראיתם אותו וזכרתם וגו'.]

וה' הלך לפניהם יומם. דע שאין המופת רק השגבת הטבע, ולעולם בין הטבע, ומה שאחר הטבע קשר והתיחסות ואין דלוג וקפיצה בין זה לזה כמו שאין דלוג וקפיצה בין הדומם לצומח, ובין צומח לבעל חי, ובין בעל חי למדבר, כי באמת מה שאנו קורים טבע אינו רק חלק מהמציאות הידוע לנו, ומה שאנו קורים אחר הטבע אינו רק החלק הנסתר ממנו, והדרוש ארוך ונכבד, רק אומר שאם כן אין לתמוה על החפץ אם נראה דברים דומים למנהגים טבעים מיוחסים לפעל נסיי כי הטבע כמו צל לנס, והנס דפוס לטבע, ולעולם בין שניהם יחס כבין הדפוס והנדפס, הגוף והצל — ורואה אני שכזאת קרה גם בעניין עמוד האש והענן שכיוצא בו היו נוהגים אומות קדמוניות, והוסב הענין לתכלית ולפעל אלהי בהנהגת ישראל כי ישראל מתנהגים ע"פ מה שאחר הטבע, וזאת אשר כתב Eus. Prep. Evang. l. 586. "מנהג הקדמונים לעשות סימנים על ידי האש במלחמה, עולה למעלה עד דורות הקדמונים" וכן בכתבי המשורר Eschyle אנו רואים שבשורת לכידת עיר טרוייא נודעת לקליטיניסטרא ע"י סימן זה — וכן המנהג להודיע מצב אנשי הצבא בעוד היום גדול ע"י העשן, נרמז בספרי טיטו ליוויו -.. Tito Liv. lib. lV. 27 lnde fumo ut convenerat datum signum — וכן. Vegetius. De re militari כתב Curce. Prep. Ev. ed. Paris. l. 586. — וכן. Per noetem flammis, per diem fumo significa sociis observabater — Quinte Euseb.- lgnis noctu, fumus interdiu