נמגו כל ישבי כנען. חז"ל אמרו מסורת הוא ביד הכנענים שהן עתידין ליפול ביד ישראל — ואחר כמה דורות ספרו לנו הספרדים כשכבשו האמיריקא שהגוים ההם מסורת היתה בידם שיפלו ביד גוי הבא מרחוק מקצה הארץ, וביחוד נתפרסמה אמונה זו בארץ מיכסיקו, ועיין מ"ש ע"פ עכרתם אותי.

מקדש ה' כוננו ידך. לדעתי בשם מקדש יכלול עיר הקדש ירושלם, וגם המקדש עצמו — וכבר ביארתי בפ' ומלכי צדק מלך שלם, שירושלם היתה ידועה באותו זמן, לעיר קדושה ומקום העבודה הרצויה, ואליה יאות שם מקדש — ולרוב הפירושים כשאמרו במשנה במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה, כוונתם בשם מקדש לכל עיר ירושלם, ועיין (בכורים ב') — ולדעתי זוהי הבנת הכתוב ג"כ ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך, ועד היום הישמעאלים קורים אותה אל קודס — והביאני לזה הפירוש אומרו תביאמו ותטעמו וגו' שאם הכוונה על המקדש בלבד כיצד יאמר עליו תביאמו ותטעמו וגו', ונקראת ג"כ ירושלים הר הקדש כמ"ש נוה צדק הר הקדש — וכן מי יגור באהלך וגו' בהר קדשך.

[השמטה: מקדש ה' כוננו ידיך. עיין מ"ש במקומו, ועתה אני רואה בידידיה הוא פילון שכתב בפשיטות שהמקדש הוא העיר הקדושה, (חיי משה בספר ג' דכ"ך ד' אנקינא. 1861) וכן נשאר הלשון שגור בפי חכמינו כמו שמצאתי בס' הרקמה לר"י אבן ג'נאח ד"ט, וזה שאמרתי שהוא מורכב על דעת המדקדק שהיה בבית המקדש (ירושלים) — עוד כתוב אחר מעיד כי קדש סתם היו אומרים העבריים על ירושלים כמו שהערביים אומרים קודס, והוא מ"ש בתהלים ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך, ושני חלקי הכתוב כפולים הם כדרך כמה מקראות ונמצא שמה שקרא ציון בחלק הב' קרא קדש סתם בחלק ראשון — וכגון זה מצינו בארץ סיריא כאשר יעיד לוקיאנוס עיר שהיו קוראים לה הקדושה או קדש ואלה דבריו "בארץ סיריא לא רחוק מנהר פרת שם עיר נקראת קדש או קדושה כי היא קדושה לאליל יונון האשורית (יונון היא מהאלילים הנקבות המשמשות בטומאה מה שמשמשת בחכמה הקדושה מלכות שמים או ירושלים של מעלה, או כמו שיאמרו המקובלים מלכות דטומאה וגם זה מההסכמות הנוראות בישראל (כפי חכמת הקבלה) ובאדם, כי גם למלכות יקראו ירושלים וציון וירושלים של מטה אליה רומזת כמאמר רבותינו ירושלים של מטה כנגד ירושלים של מעלה) והיא הנקראת ייראפולי שכן הוראת שם זה בלשון יון העיר הקדושה.]

ויורהו ה' עץ. רבותינו אמרו הרדפני היה, ועתה שמע דברי Salverte שכתב. שסגלת עץ זה להבדיל המלח והטיט המעורב במים, ולמתקם — La propriete de precipiter le limon et les bases de sels terreux que l' eaux ainsi recueillie ne pouvait manquer de contenir appartient en effet a divers bois ameres et particulierement au arbre au הרד-דפני — RHODO-DAPHNE laurier rose quel la plus part des savants hebreux attribuent le miraele. — Salverte. De sciences occultes. 230. וראוי לדעת שגם פילון, הוא ידידיה כן כתב — DE VlTA MOSYS וזה לאות כי מדרשי חז"ל וקבלתם בוקעים ועולים עד קדמוניות האומה כי ידידיה שלא ידע מספרי חכמינו מאומה (כי קדם להם) השוה מדותיו להם בזה וגם בדברים אחרים, ולדעתי השיג לכל הכבוד הזה בלמודי רבותיו וחביריו הטיראפיאותים שגם הוא נמנה בקהלם והוא מספר עליהם שהיו להם ענינים מקובלים מקדמוניהם ונמסרים מזה לזה — ואל תתמה על החפץ שיהיו קצת מפעולות ה' מיוסדות בכחות הטבע אם מפני כי השכל והאמונה יחייבונו כל מקום שנמצא בטבע כח מספיק להשגת איזה תכלית לבאר התכלית על ידו כי אין מדרך פועל משכיל להרבות סבות ללא צורך ואין הנס מתחיל כי אם במקום שהטבע כלה — ואם מפני כי קצת נסים לא היו כי אם חכמה טבעית מוקדמת רוצה לומר שה"ית הורה לנביאיו קצת סגלות ואמצעיים שלא היו נודעים להם גם לא לאנשי דורם, ואם מפני כי הנראה מהרבה מקומות אין הנס חל אלא במקום שיש קצת התעוררות טבעי על דרך, אסוך שמן, ועיין שם דברי רד"ק וכן אז"ל לית ברכתא שרייא באתר ריקניא, וגם זה כאחד מהם.

[השמטה: ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים. באו פעמים מליצות בתורה כמעוררים את לב הקורא למצוא בהם רמז ועליהם יאמר באמת מקרא זה אומר דרשני, הלא שבטי ישראל שנים עשר וכל הנפש לבית יעקב הבאה מצרים ע', היתכן לומר ששתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים לא יהיה להם שום יחס וקשר עמהם? הלא משני טעמים יקשה לומר כן — א' כי לא יפול המספר כל כך מדוקדק במקרה בעלמא — ב', ורבה היא כי אין מדרך כותבי הקורות וגם לא מדרך התורה לצמצם ולדקדק החשבון בדבר שאין בו צורך כלל כי אלו היו המעינות י"א או י"ג או התמרים ס"ט או ע"א הבעבור הזה ישתנה המעשה המסופר או הנלמד ממנו.]