מן הוא. חז"ל אמרו שהיו טועמים במן כל מיני טעמים, ואמרו עוד, לחם אבירים, לחם שמ"הש אוכלים אותו, ובשניהם מצינו סיוע בספר אחד קדמון באומתינו ואם הוא מהגנוזים לא יפול מדבריו ארצה, והוא ספר חכמת שלמה שזכר גם רמ"בן בהקדמתו וז"ל הספר ההוא, היינו רעבים, ואתה נתת לעמך לחם המלאכים ומהשמים המטרת לחם מתוקן מבלי טורח ועמל, ובו כל טעם ערב ומתוק לחיך, כי המן משתנה היה כפי תאות האוכל לכל טעם אשר היה חפץ (וגם בספר עזרא הרביעי מהגנוזים, קרא למן, לחם של מלאכי השרת, וראה כמה קדמה דעת זו באומתינו הגם שלא מצאנוה רק בספרי החכמים) ושתים זו שמענו רבוי הטעמים, וכנוי להם מ"הש כמו שכנוהו חז"ל — והכנוי הזה לכל דובר אמת בלבבו כבר חתום הוא באוצרות דוד המלך באומרו לחם אבירים אכל איש — ומלבד כל הראיות המוכיחות כי אבירים עניינו כאן מלאכים, הנה הוראה זו תגלה ותראה מהתנגדות אבירים עם איש שאין לה ביאור מבלעדי המונח שזכרנו-ואם תסתכל יפה כבר דלגנו בפסע אחד מדלתי בית הפשט הגמור למפתן בית הקבלה כפי מה שנודע בחכמה ההיא מענין המן ומהתגשמות השפע העליון-ואין פה בין הפשט הגמור, לסוד הגמור, אפילו כמלא נימא.

וירם תולעים ויבאש. אמרו המפרשים שהוא כמו הפוך, ואין צורך, רק בא לרמוז למה שנודע עד היום מפי מומחים בחכמת הגופות, (Physique) כי אין הבריות נולדות מהסרחון כדעת הקדמונים, אם לא קדמו בגוף הנבאש זרעים הנוצרים אח"כ ע"י הביאוש והסרחון, וזה שהקדים וירם תולעים לויבאש, כי קודם הסרחון כבר נמצאים התולעים בביציהם או בזרעיהם — ואף על פי שקצת מחכמי הטבעים שבאשכנז רוח אחרת אתם כיום הזה, אין בטענותיהם כדאי לבטל מה שנתבאר ונתקבל עד היום.

[השמטה: ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה. עוורי לב אמרו שפסוק זה נוסף מידי איזה אחרון, ובאו לכלל טעות ממה שראו כי הוא מעביר חרב חדה על המשך הספור וכורתו לשני בתרים, כי לפניו כתוב קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן ולאחריו הוא אומר והעומר עשירית האיפה, בא פסוק ובני ישראל והפסיק הענין ומזה החליטו כי הוא נוסף, ולא הביטו אל פסוק זה כצורתו בשמו במעשיו ובמקומו אשר אין מנוס בו לומר כי לא מבטן אחד יצא ואב אחד הוא ילדו, והוא אומרו (דברים ה') פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה' כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמר, ואין מי שיכחיש שלאמר הכתוב כאן איננו דבק כלל לפסוק שלפניו רק לשלפני פניו כאלו אמר פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש לאמר, ובא פ' אנכי עומד וגו' והפסיק הענין ואין מקום להטיל ספק שמא נוסף ההוא כי הוא מקשה אחת זהב טהור עם כל הסמוך לו וכרוזא קרי בחיל אנכי כלומר אני הוא המדבר הנני.]