[השמטה: וילך איש מבית לוי. כבר היה לשעבר מי שרצה לפרש כל ספורי המיטולוגיאה (ר"ל קורות אלילי הגוים הקדמונים) על פי מה שסופר בתורה ובנביאים על האבות על הנביאים על השופטים או על המלכים, וכשראו ביניהם קצת דמיונות תמוהים החליטו שאותם האלילים אינם רק אנשי אומתינו שיצא שמעם אצל הגוים ההם ועשאום אלוהות — והדרך הזה חדל להיות ארח כבושה, כי לעת כזאת לא יעבור בו איש ולא ישב אדם שם — וזה רק בתולדה רצוני לומר במה שמהרו ויחלטוה ממנו כי הגוים עשו להם אלוהות כתבנית אשר ראו באומת ישראל רק בדבר הדמיון הרב הקושר בין שניהם, לא יוכל איש להכחישו כי הוא עומד למראה עינינו בהיר הוא בשמי החקירה כשמש בחצי השמים, בין שיהיה כדעת הקדמונים או קרוב לו שהגוים הרכיבו בספוריהם קצת ממאורעות נביאי ה' או גדולי ישראל (וזה יותר נכון בעיני עם שהוא ענין דק ועמוק) כי בין התורה בין האומות דרך אחד להם (למדוהו שניהם ממורי המין האנושי והם אבות העולם הראשונים) והוא לרמוז במאורעות בני אדם ובקורות הזמן דעות ואמונות שלהיותם כפי הרוב אחדים או לפחות דומים ז"לז תכלית הדמיון לא ימנעו שילבישום במשלים וחידות שכלם מתאימות — ולכל הדברות ולכל האמירות הדמיון בין קצת ספורי התורה לספורי המיטולו גיאה לא יכחישהו אדם מעולם, ובתוך הדמיונות אלה ישגיב בכחו ובמעלתו ומי כמוהו מורה lnstruetif הדמיון שעיניני רואות בין ספור אוסיריס ואיסיס מצד (יסוד חזק וכללי לכל אמונת מצרים) ובין קורות משה רבינו ע"ה בקטנותו ומרים אחותו מצד אחד. והנה לא אכחד שבמשך הספר וההערות רמזתי פעמים רבות כי אוסיריס דומה בחלק מה ליעקב (הארציי והשמימיי היא הת"ת) ורובי עניניו מפורשים על פי הנודע ממאורעות של יעקב למטה וממדותיו תאריו ובחינותיו של יעקב למעלה — ואמת הוא, רק המשכיל יבין כי מסבה זו עצמה רוצה לומר מסבת היות אוסיריס מקביל לא בלבד לאנשים חומריים מוגבלים אבל גם לדוגמותיהם למעלה, קריב ואפשר להשמע שלא לאדם אחד בלבד ידמה המסופר עליו רק גם לאנשים אחרים מצד היותם אחדים או קרובים ברמיזותיהן למעלה, ובאמת כי משה ויעקב אחדים ודומים גם הם ומזה יוולד שאוסיריס ידמה למשה וליעקב ולרמיזותיהן ולדוגמותיהן וכבר מלתינו אמורה שלא יקנה הדמיון הזה שלמות רק אם נספח אל האיש הארציי הפרטים המתיחסים ג"כ אל דוגמתו למעלה ועל ידי שניהם נוכל למצוא פשר דבר אל כל המסופר על שני אלילי מצרים הנזכרים ואינני בא לבצע מלאכה זו מראש ועד סוף כי רבה היא — רק לפתוח פתח ישוטטו בו רבים ותרבה הדעת.

א' אוסיריס ואיסיס הם שני אחים תאומים גם איש ואשתו, מבטן אמם נזדווגו זה עם זה והולידו בן — איסיס המציאה החטה והשעורה אוסיריס המציא כלי המחרישה, ולמד את בני מצרים עבודת האדמה והנימוסים, הוא מיסד הנשואין, עבודת האלהים, והחיים המדינים, ומצד אחר תפארת ומלכות הרמוזים פעם ביעקב ורחל פעם במשה ומרים הם אחים תאומים גם איש ואשתו בסוד ב' הכרובים והם גם הם היו בבטן אמם (בונה) והולידו בן (מ"ט) — מלכות היא החטה בסוד (אילן שאכל ממנו אד"הר חטה היה) והשעורה, והיא הלחם והמצה -והת"ת הוא הנקרא תורה שבכתב והוא המשפט והנימוס — וכן הבאר בא בזכותה של מרים, ומרים גם באר שני שמות המלכות, ובזכות משה ירד המן והוא מחוקקינו המלמד העבודה והנשואין החוקים המשפטים והתורות לעם ישראל.

ב' ספרו על אוסיריס שאחר כן הרחיק נדוד והניח את איסיס אשתו מושלת תחתיו, ובו בפרק נסה טיפון הרשע אולי יוכל לשבת על כסא מצרים תחת אוסיריס עד שחזר אוסיריס ממרחקים — אולם עוד יד טיפון נטויה לטמון פחים ללכדו — שנים ושבעים אנשים תמכו בידו ובעזרת מלכת כוש עשו והצליחו, כי עשו משתה גדול ובתוך הקרואים בא גם אוסיריס, ויהי אחרי אכלם ואחרי שתה הביא טיפון ארון אחד יפה אף נעים ויצו לתתו למי מהקרואים אשר יבוא למדת גופו לא יוסיף ולא יגרע, כל אחד נסה היוכל לעשותו ולא יכול — עד שבא אוסיריס ומלאו מפה לפה כי בתחבולות עשה טיפון לתקן הארון כמדתו — אז נפלו טיפון ושבעים ושנים איש על אוסיריס ויסגרו הארון בעדו ויחתמו אותו בעופרת ויטילו אותו בתוך נילוס — וכשבאנו לפתור החלום אומר אני כי עירובי פרשיות שנו כאן והרכיבו וערבו ספור בתוך ספור כגלדי בצלים — נעיר תחלה על רמיזותיהם למעלה בחכמה האלהית — ידעתי כי רבים וגדולים בחרו בפתרון אחר והוא מהלך השמש ושנוי העתים זרע וקציר וקור וחום — ואיני מכחיש זה רק אני אומר כי יש עוד רמזים אחרים למעלה מזה, וכבר החלו להודות בזה מבחר אנשי השם אשר בזמנינו — ואומר כי התרחקות אוסיריס וממשלת איסיס תחתיו יפה מפורש על פי הגבלת התפארת למה שלמעלה מן הטבע כי הוא פועל הניסים נגלים והוא הסבה התכליתיית והצוריית IDEALE כמו שהמלכות היא הסבה החומריית Reale ועל פי הנהגת הטבע והעולם על ידי המלכות כי זוהי בעצם המשרה שנתנו על שכם המלכות חכמי הקבלה כנודע לכל מתחיל — וירמוז ג"כ אל הפירוד ואל הפסק הזווג אשר לפעמים יקרה בין חתן לכלה, ומה נכבד אם כן מה שהוסיפו כי בהיות איסיס מרוחקת מבעלה חשב מחשבות יועץ בליעל הוא טיפון למלוך תחתיו כי כאשר המלכות היא מרוחקת מבעלה אז כחות הדין והטומאה ובראשם סמאל שהוא כידוע כקוף בפני הת"ת והוא הת"ת של הטומאה שולטים עליה וח"ו מטמאים אותה בסוד ולא תחניפו את הארץ וגו' — והארון אשר בתוכו נתנו את אוסיריס מה הוא אם לא המלכות עצמה הנרמזת בארון הברית ובתוכו הלוחות הרומזים לת"ת כאיש בתוך ארמונו וכבעל בתוך חופתו — ואולם מה שהסבו המצריים זה לפגע רע, ותלו הדבר בשנאתו של טיפון הוא לכוונה דקה מן הדקה, ובכור האמת מזוקקה, והוא כי הת"ת ldeale בהתחברו אל המלכות Reale כביכול נופל ממעלתו והוא מוכרח להקטין עצמו למדת המלכות, כי נחלתו של יעקב (ת"ת) נחלה בלי מצרים בסוד והרכבתיך על במתי ארץ (מלכות) והאכלתיך נחלת יעקב אביך (lnfini) ולהפך המלכות, כי היא הקץ והגבול בעצם, ובשם זה נקראה ונודעת והת"ת עם היותו בלתי קץ ותכלית מצמצם שכינתו בין ב' בדי הארון על דרך כי רחימתין עזיזא אפותיא דספסירא שכיבנא, וזאת אשר דברו המקובלים בסוד הפסוק ותשלך אמת (ת"ת) ארצה (מ') — ויותר מבואר דעתם בפירושם על פסוק ויאסוף רגליו אל המטה ויגיע ויאסף אל עמיו ר"ל יש' והוא הת"ת כשאוסף רגליו אל המטה היא מלכות כידוע תתיחס לו ח"ו הגויעה כי הירידה נק' מיתה. — ואל יהא הפסוק הזה זז מפיך "ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים" ומה שרומזים יוסף ונהר בחכמת האמת ומה שזכרנו שם משם תרגום יב"ע והסכמתו לספור מצרים — ואין המקום מסכים להאריך בזה — ומה שיש בספור זה מעורב מקורות אבותינו, הוא מה שהורונו חז"ל על עשו (אחיו של יעקב כמו שטיפון אחיו של אוסיריס ואדום כמוהו) שחמד את רחל (מלכות למעלה הנק' רחל) (ועוד תשמע פלאות ממה שהוסיפו שיוסף עמד לפני רחל והצילה מחמדתו של עשו) והתגבורת שגבר על אוסיריס במה שסגר אותו הוא במה ששלט סמאל שרו של עשו על יעקב לרע לו כאשר נגע בכף ירך יעקב (וכף ירך יעקב היא הארון והמלכות) בסוד עב קטנה בכף איש — רק ההטלה אל תוך נילוס דו פרצופין יש בה, הפנים הראשונים אל הארץ יביטו במה שאירע ליוסף ולמשה -- על יוסף נאמר ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים, ועיין שם מה שזכרתי משם תרגום יונתן שתרגם במצרים בנילוס והוא מסכים לקבלת רבותינו מצד שבנילוס היה ארונו של יוסף ומשם העלהו משה, ועם עדות פלוטארכוס מצד אחר המעיד שנילוס, מצרים (Aegyptus) היה נקרא — ועל משה נאמר ותקח לו תיבת גמא ותחמרה וגו' ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור, (ועוד תראה גדולות ונוראות כי מה שסופר על משה סופר על אוסיריס) והפנים האחרים מסתכלים כלפי מעלה כי הנהר הוא הת"ת היא יעקב יוסף בסוד ונהר יוצא מעדן, וכן שם נילוס הוא שם משמות אוסיריס בראיות גמורות, לא שיהיו אומרים שהנילוס הגשמי הוא אוסיריס אבל שיש נהר או נילוס עליוני הוא נקרא אוסיריס כמו שירדן שם נהר שבאי נתיחס אצל המקובלים אל היסוד אם לא שגיתי, ואם תשגיח בעין נוקב ויורד עד עמקי הדברים תראה כי בעוד שהמצרים שמו על ראש אוסיריס כל העטרות שעיטרו המקובלים את יעקב ומשה בעליונים תלו על צואר טיפון קצת רמזים יזכירונו משה ופעולותיו במצרים לרע להם — הא' השתדלות טיפון למלוך במצרים תחת אוסיריס כנגד גדולתו של משה והשתררותו על המלך ועל החרטומים — הב' השנים ושבעים איש שנתאספו עמו יזכירונו שבעים איש מזקני ישראל או השנים ושבעים שנבחרו אח"כ ששה מכל שבט, והסתכל כי יפה אמר שהם היו התומכים בידיו כי תמיד אנו קורים שמשה עמד לפני פרעה הוא וזקני ישראל, — הג' טביעתו של אוסיריס בתוך הים על ידי טיפון זכר לטביעתו של פרעה העומד במקום אוסיריס ופרי Phre ונקרא על שמו — סוף דבר תמצא בספורי המיטולו, גיאה של מצרים ענינים ותכליתיות שונים מורכבים זה על זה, רמזים מחכמת האלהות, זכרון קורות אבות העולם — זכרון קורות מצרים כיחס אל ישראל או אל גוי אחר, ועל החוקר הבקי לנתח אותם לנתחים כל ענין וענין בפני עצמו.

ויהי אחרי שהושלך אוסיריס אל היאור, הלכו השעירים Satyres בכל ארץ מצרים הלך ובכה, ויוודע הדבר אל איסיס, ותצעק צעקה גדולה ומרה ותלבש בגדי אלמנותה והיא דורשת ומבקשת איה גוית אוסיריס בעלה, ותמצא נערים קטנים, ויורו לה איפה הושלך ויוודע כי נחה התיבה בתוך קנה וסוף על חוף עיר ביבלוס ותהי לעץ פורח וישלח פארותיו ונוף בגדלו, ויראהו מלך ביבלוס ויחמדהו, ויצו לכרות אותו ויעש ממנו עמוד גבוה וחזק ויסמוך את ביתו עליו, ויוגד הדבר לאיזיס ותלך ותשב מנגד לשערי ביבלוס על העין והיא בוכיה, ותראנה אותה נשי המלכה וילכו ויספרו אל אדונתם את אשר ראו וכי אשה חכמה יושבת על העין, ותשלח המלכה אחריה ותעמוד לפניה ותתן אותה לבנה הקטן למינקת, ותתן איסיס את אצבעה הקטן בפי הילד תחת הדד, ויהי בלילה ותעביר אותו באש לטהרו ולקדשו, וגם היא נשתנית ליונה ותפרח סביב סביב העמוד בקול בכי וקול יללה, ויהי בלילה אחת ותראה המלכה את בנה בתוך האש ותצרח בקול מר, אז הגידה איסיס כי אלה היא ותשאל מאת המלכה העמוד ותוציא ממנו הארון ותתן את העמוד למלכי ביבלוס לשמור אותו בבית תפלתם.

ובקוצר מלין נעיר על כל הדמויים הנפלאים הכמוסים תוך הספור הלז א', הבכיה ביום אבדת אוסיריס הלא זה הדבר אשר נהג אצל כמעט כל הגוים לבכות ולתנות על אבדת או מיתת איזה אליל במצרים בצר וצידון באשור, ביון, באיטאליא, ובכל המקומות, ונשי ישראל היו מבכות את התמוז, והיא הבכיה בבתי בראי שדברו עליה בתלמוד על פי פירוש המקובלים, ושאול הנוצרי ששמע סודות החכמים מאחורי הפרגוד והוציאם לחולין אמד שהיצור כלו בוכה ומתאנח, וכבר ידוע כי הבכיה מורה על תוקף הדין ר"ל פירוד הת"ת מהמלכות, וחסרון הזווג והוא הוא אשר רצו הקדמונים באבדת או מיתת האלוה והדברים ארוכים ויקרים, די ברמיזה לחכם ומבין מדעתו, ומי לא ירגיש בתוך הרמזים הפילוסופים הללו רושם הנכר מקורות משה רבינו, הלא כשהושלך ליאור אחותו מרים נצבה מרחוק לדעה מה יעשה לו, והפלא שאחד מהמקומות שדברו בתלמוד מפורש ושום שכל על הסתרים הוא בדרשתם בתלמוד ירושלמי על פ' זה ותתצב אחותו מרחוק — אחותו כמד"א אמור לחכמה אחותי את וגו' הסבו כל הענין אל השכינה החכמה התחתונה, והאחות והיא המלכות — וכן איסיס דורשת ומבקשת גוית אוסיריס אחיה ובעלה — והנה סופר שארון אוסיריס היה לעץ פורח ולעמוד אשר בית המלך נשען עליו, וגם אלה משלי הקבלה בלתי ספק כי הת"ת הוא הנקרא עץ החיים והוא העמוד הגדול אשר כל הבנין (בית המלך מש"ע) נשען עליו כמו שנקרא עמודא דאמצעיתא — ויחזור הספור כלפי מאורעות משה ויאמר כי נתנה המלכה את בנה לאיסיס להניק, דברים נפלאים ומתאימים עם משה הוא אוסיריס הנתן לאמו להניק על ידי מרים, והוסיפו שרק באצבע קטנה היה יונק ואיני יודע לכוון בדקדוק פרט זה אם לא שיאמר כי רמזו בזה לקבלת רבותינו שלא רצה משה רבינו לינק מכל המצריות עד שבאה אמו וכן יפורש מה שאמרו שהעבירה אותו באש על פי' רבותינו שאמרו שנתמלא הבית כלו אורה — או על ידי כוויית שפתיו בגחלת שלקח תחת המרגלית — ומה נאה השתנות איסיס ליונה אחר שנקבל היות איסיס מלכות הטומאה! כי היונה היא החיה אשר ראינו משמשת לצייר לעין, האלהים הנקבית מאגרא קמא לבירא עמיקתא, ממלכות דקדושה עד האליל בינוס Venus כקוף בפניה אשר הקדישו לה היונה.

ד' ויהי כאשר שבה איסיס אל מצרים ותבקש את בנה אורוס למען ינקים נקמת אביו — אמנם לילה אחת בעוד היה טיפון צד ציד להביא וימצא את קבר אוסיריס, ויכרות את גופו לי"ד בתרים וישלך זה מפה וזה מפה לכל רוח — והנה איסיס כאשר שמעה את זאת ותלך לבקש את איברי בעלה ותמצאם, רק אבר המשגל לא מצאה, ותתן תחתיו אחר של עץ בצורת אבר -רק אוסיריס לא אחר מלעלות משאיל מטה למען למד את אירוס דרך נכוחה, ולמען ינקום נקמתו, ויתאספו אליו כל רעיו ואוהביו ויצאו להלחם על טיפון ויוכלו לו ויתפשוהו חי — אמנם איסיס התורה את מאסרו ותשלחו עוד הפעם חפשי, ולא יכול אוריס להתאפק ויסיר העטרה מעל ראשה ותתן תחתיה ראש פרה עם קרנותיה, על כן היה לחק לאיסיס לשאה את ראש פרה על ראשה — ויוסף טיפין לטמין פחים להרע לאורוס ולא יכול ויגלו אותו אל המדבר — ומצאנו אצל דיודורוס Diodoro תוספת יקר, והוא שכאשר מצאה איסיס את איברי בעלה ותקברם, התחכמה לבעבור לא יוודע מקום קבורתו — על כן עשתה י"ד צורות כצורת אוסירס ותתן כל אחד במקום א' באופן שכל אנשי מקום ומקום היו אומרים על עצמם שאצלם היה קבור, ונעיר אך בקצרה על האמור.

אורוס HORUS בנה של איסיס, ומי לא יזכיר לטוב חור בנה של מרים! הנקמה שעתיד אורוס להנקם מטיפון מובנת היא לכל משכיל, כי אורוס בנה של איסיס ושל אוסיריס הוא האדם, אד"הר וישראל בנים לקב"ה ושכינתיה לת"ת ולמלכות כידוע לכל מתחיל בחכמה זאת, ועל ישראל ועל האדם לעשות נ"ר לפני אבא ואמא ולגרום הזווג במדות הקדושות העליונות ולהכרית את הקליפות ולהגביר את החסדים, וזה פרי כל מעשה המצות לדעת המקובלים בסוד עקיבא היה לך לעוזרני, והאריכות בזה אך למותר ירגיש בו כל מבין, והכריתה שנכרת גופו של אוסיריס על ידי טיפון גם הוא מתפרש יפה יפה, כי הוא הוא המעכב שהזווג בין אבא ואמא REALE E IDEAILE יהיה שלם מכל הצדדין ותתחבר ותתמלא המלכות משפע הבעל בכל חלקיו, כי לעולם כחות הדין שבה מפרידים אלוף וגורמים שלא יהיה זווג שלם ותדירי, ולא ימצא במלכות רק רושם ברצוא ושוב מחבור הבעל והחתן ועל כן נקראו דודים דאית לון פרישו הפך ח"וב דלא מתפרשן לעלמין, וזהו הרמז הנפלא שלא מצאה איסיס את אבר המשגל כי הוא כלי הזווג שעל ידו נעשים רק גוף אחד, ועל כן נקרא שלום, ועל היות המלכות נוטה אל הדין ופעמים בבחינת טמאת הנדה רמזו בשלוח טיפון חפשי, כי טיפון הוא הנחש הקדמוני דפגים בסיהרא והוא הנחש (טיפון) שבא על חוה (מ) והטיל בה זוהמא ומאותה זוהמא נולד קין, וכמו כן מזווג טיפון עם איסיס נולד איש שרוע וקלוט והדִּבֵּר אין בו, ואין מלה בלשונו הוא. Arpocrate ועל שליטת הצדיק על המלכות בסוד צדיק מושל יראת אלהים רמזו באומרם כי Horus הסיר העטרה מעל ראשה ויתן תחתיה קרני פרה, והסתכל בשם עטרה כי הוא השם שקורא למלכות בפי המקובלים ורצו בזה כי האדם השלם שולט על היצור ונשמתו ממקור עליון מהמלכות בסוד איש האלהים — וקרני פרה בכלל טכסיסי המלכות כי היא העגלה והפרה וקרני פרה אחד מהטעמים רומזים אליה (עיין פ' מקץ פ' והנה שבע פרות) — ואם טיפון הוגלה אל המדבר מצינו לשלח אותו לעזאזל המדברה (עיין כל האמור ע"ש עזאזל) וחותם אמת חתום על הספור הלז להעירנו כו משה (התחתון והעליון) רמוז בתוכו כי כמו שסופר על אוסיריס שלא נודעה קבורתו, מצינו על משה ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה.]

ותרא אותו כי טוב הוא. ראיתי עניין נפלא לא אמנע מהקורא להעיר עליו שראיתי בס' הציוני ובילקוט ראובני דף ע"ו, ותרא אותו כי טוב הוא, סוד כמוס ונפלא, כי מרע"ה היה נברא בצלם דמות אשה א"כ מן הנכון שתמלא הבית אורה שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב ע"כ, והפלא, שנשמע כזאת במחנה החוקרים שלא ידעו מהקבלה מאומה, וגם במחנה הסופרים הקדמונים, ואין לנו לפרש ההשתוות הזה כ"א כשנאמר שמראשוני חכמינו נתפרסם זה הדבר גם אצל אחרים והבינוהו על פי פשוטו מבלי שירגישו היותו מיוסד ע"פי רמזי הקבלה, והמזכירים הם Memoires de l' Academie des inscript. et הוא belles lett. Tom. XXIX. p. 204.- Alex. Polystore האחר שכתב -. Haebream fuisse mulierem Mose nemine sesiptum sit lex Habreorum» Tes. d' antich. vol. ll. p. 168» וזה מן ההוכחות הרבות והעצומות שידיעות הקבלה פוסעות ועולות על ראשי עם קדש מקדם קדמתה, ורמז מצאנו ג"כ במדרש, שכתוב שם ילקוט א' ע"ח ומכלם אשה יראת ה' היא תתהלל, זה משה — ואולי גם אל זה מקביל אומרם, ואם ככה את עשה לי, מלמד שתשש כחו של משה כנקבה, ובכן סרו מהר התמיהות כיצד ייחס סימן הנקבות באת אל משה, והלא כלפי המקום הוא חוזר? אבל האמת שלא על משה החומרי ידבר אלא בבחינתו העליונה שהיה תלוי בה, ואליה היה מדבר, והוא המשה הנקביי שעליו נדברו המקובלים, וקדמוני הגוים, והמדרש והתלמוד, אלא שקדמוני הגוים נתנבאו ולא ידעו כי לקטו מן האויר קול הברה רחוקה וכפלו הדברים גם בלא דעת ובלא דקדוק כוונה כדרך הולכי רכיל מגלי סוד כמו שהעירונו על זה בקודם.

כי טוב הוא. פירש במשתדל משם אביו, טוב הוא כמשמעו שלא היה בוכה וצועק ע"כ, וזה לא יתכן, כי לא יהיה ילד בעולם שלא יבכה ויצעוק עד שישמע קולו, וא"כ איך תוכל להצפינו? ועוד מצינו והנה נער בוכה — והנכון שהאם החומלת הסתכלה בו ונכמרו רחמיה בזכרה מצות המלך לאמר הטילוהו אל הים, ואמרה בלבה חבל על האי שופרא, כי כל אם תאמר על בנה שהוא יפה, וביותר בשעת הסכנה, ומצינו כיוצא בו רבים במקרא, בבני האלהים הוא אומר ויראו וגו' את בנות האדם כי טובות הנה, והרבה פירושים נאמרו בו ואין מתיישבים על הלב, ואני אומר שכשחמדו להם בנות האדם ונסתכלו בהן נראו לעיניהם יפות וטובות כי התאוה תיפה הדבר הנתאב בעיני רואיו — וכן הוא אומר עתה ידעתי כי אשה יפת מראה את, וכי עדיין לא ראה אותה, אלא שהסכנה גורמת, עד עכשיו לא היה לאברהם להתקנאת משום אדם, עכשיו שהם באים למצרים והוא ירא לאשתו, נסתכל בה ונראת לעיניו יותר יפה מהנהוג, כי הסכנה תוסיף אהבה וחבה לדבר המסוכן, וכן עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, וכי עד עכשיו לא היה יודע, והלא לפניו נגלו כל תעלומות, אלא כלומר עתה אתה נראה לעיני יותר ירא אלהים מאשר חשבתיך להיותך מוציא מכח אל הפעל השלמות שהיה בך — ובזה דברה תורה כלשון ב"א — ורבותינו אמרו שמשה נקרא טוב, ומצינו בני אדם ששמם כך, בבעז הוא אומר אם יגאלך טוב יגאל — ולדעת קצת, טוב, שם אדם הוא, ומפורש בס' שמואל (ב' י') ואיש טוב שנים עשר אלף איש, וזה סיוע לדברי רבותינו, גם קרוב שייחסו למשה שם נכבד שהיה בזמנם, כי מאלהי העמים קצת היו נקראים — Optimo וקצתם Dea-Bona — Bono ולהסיר מלב הטועים, אמרו שמשה נקרא טוב כי הוא הטוב, ותורתו היא הטובה שבכלם, ומה יפו בזה פעמי המדרש האומר יבוא טוב זה משה ויקבל טוב מטוב וכו'.

[השמטה: ותרא אותו כי טוב הוא. עיין מה שכתבתי במקומו על הקול הנשמע במחנה העברים גם ערלים שמשה נקרא אשה, ומה שיש בכנוי זה מחכמת הסתרים, והסתכל בפירוש שחשבתי לחדש על מאמרם ואם ככה את עושה ומה שיקשה עליו — ופי אמלה תהלה למלמד לאדם דעת שהנחני בדרך אמת לקלוע אל מטרת דעות המקובלים גם שלא במתכוון, וזאת תהיה נחמתי שגם בשאר השערותי לא טעיתי ולא הטעתי, והא לך דברים ברורים בס' הזהר ח"ג דקל"ו וז"ל, אמר ואם ככה את עושה לי דחשיבנא נוקבא במיכלא דילה וכו' וציין שם הרמ"ז ז"ל וזה שרז"ל תשש כחו של משה כנקבה וקשו בה קמאי דאת היא כלפי מעלה ונר' דה"פ "כחו של משה מדרגתו שבה אחוז וממנה כל יחשב (?) שתשש כחו מלהשפיע בו" וזכור מה שאמרו במ"א על מה שנקרא משה איש האלהים כלומר בעלא דמטרוניתא והיא המלכות — ובוא אחי הקורא ואראך איך קצה החקירה החפשית האחרונה שבאחרונות, מתחברת ונקשרת אל קצה החכמה האלהית הקדומה שבקדומות — אמרנו שמשה נתיחס לבעלא דמטרוניתא כי הוא רמוז אל יסוד דאבא, האף אין זאת מה שסופר לנו ומה שאנחנו רואים בחוש מלכי מצרים מלובשים ומתארים בתארי האלהים Osiris ונשותיהם מלובשות ומתוארות בתארי האלילים הנקבות lsis ou Ahor? לא זו אף זו, הנה Ahor שהיא אחוזה במלכות דקדושה פעמים שהיא מצויירת בגוון שחור, Orcurti Catal illust. del Museo di Torino vol. ll. p. 125. לא סוף דבר, נשי המלכים פעמים שיציירו אתהן בגוון שחור לא בעבור (אלה דברי החוקר הנזכר) היותם מזרע כושים, רק מצד היותם מצויירים בצלם דמות אתור Athor, וכל השומע יפלא איך גם במשה נאמר שלקח אשה כושית, ויוסיף עוד להפלא כשיזכור פירוש רבותינו שלא היתה כושית ממש אלא שכנוי הוא שמכנה לצפורה בתו של יתרו, ומה יוסיף להפלא הפלא ופלא כשישים אל לבו שאצל המקובלים (שרשומם נכר במשלי מצרים הקדמונים) צפורה הוא כנוי ושם למלכות והיא התאומה היתרה של הבל הנקראת על שם לאה (גם היא אשתו של יעקב למטה ולמעלה, ויעקב הלא הוגד לך מראש כי הוא אוסיריס בכחות הטומאה של מצרים) ג"כ כי שם היא, אלא שזו מפנים וזו מבחוץ בסוד קשר של תפלין.... והיא תפלה למשה שהיא מלכות העליונה של כינה שהיא התאומה יתרה הנוקבא דמשה — (ס' הגלגולים פ' ל"ג) ומי לא יחרוד לקראת האמת וישתחוה ויכרע כשישמע עוד "כי כמו שיש בחי' צפורה במוחין דגדלות כן אותה הבחינה עצמה יש במוחין דקטנות וזהו סוד האשה הכושית כנזכר, וכבר ידעת כי המוחין דקטנות הם כלם דינים גמורים מבחי' אלהים ובפרט הנקבות של זמן הקטנות וכבר נתבאר ענין הדינים שהם מתחלקים לשנים דינים דדכורא ודינים דנוקבא ואמנם זאת האשה הבושית היא המלכות מבחי' אבא — (ס' הגלגולים פרק ל"ג) ועיין זהר חדש שיר השירים פ' שחורה אני ונאוה בנית ירושלים ותראה נפלאות. — ודע שגם איזיס lsis פעמים שיציירוה על אבן שחור, ראשה ראש לביאה וגופה גוף אשה, ואמרו עליה שהיא דומה לאליל הודו כלי CALI שפקודתה הכליון וההפסד, וראה פלא שהמלכות כשהיא בנדת טומאתה מרוחקת מבעלה, בבחינת מדת הדין הקשה היא נקראת כלה ברפה כי אינה מלאה משפע בעלה הרמוז בדגש מלשון כליון וכשהיא מזדווגת עמו נקראת כלה בדגש, וכאלה רבות נוראות ועצומות הלא הם כמוסות עמדי לעת מצוא.]

ותרד בת פרעה. אמרו רבותינו ששמה בתיה ובדקתי בשמות נשי מצרים הקדמונית שנמצאו על המצבות, אולי אמצא כעין שם זה, וראיתי שכן אשתו של אמינופי המלך הג' ממשפחת הי"ח הנקרא על שם זקנו, היתה נקראת תַיַה (Egypte par Champollion.318) — Taja וידענו ממלכי מצרים שהיה מנהגם לישא אחיותיהם, ע"כ אפשר שתהיה היא עצמה בתיה אומנתו של מרע"ה, ונשאה אחיה בן המלך המולך בזמן לידתו של משה — ותוספת הב' לא יפלא בעיני כל חוקר, ועיין מה שכתבתי בתוספותי על ס' בראשית ע"פ וגם אמנה וגו', ואולי דעת רבותינו לכנות לה שם תפארת תחת בת פרעה שקראה הכתוב על שם פרעה שהוא גם שם אלהי מצרים, חזרו לקרות בת-יה כלומר שחזרה לאמונת אל יחיד כדברי רבותינו, ושם Taja שהגיע עדם היה נסבה להמירו בבתיה בשנוי כל דהו.

[השמטה: ותרד בת פרעה. בתיה, עיין מה שכתבתי פ' שמות ותרד בת פרעה על שם בתיה, ועוד מצאתי שם אחר כיוצא בו שבו נקראת בתו של רעמסס הגדול Rahmeses le grand והוא בותיאנטי V. il Politeenico — Milano vol. XVl. p. 342. Bothianti — על כן תמהני על בקיאותו של החכם החוקר Orceurti בספרו המשובח והמפואר Catal illust. dei monum. egizii del Museo di Torino vol. l. p. 89. שכתב שלא מצא שם בשמות מצרים אפילו דומה לשם בתיה, ואמת שהוסיף כי ראוי לשמור אותו כי יהיה לעזר ולהועיל — רק אל פתח השמות שהזכרנו Taja e Bathianti לא קרב, וכל קורא ירגיש כי שניהם דומים לשם בתיה שקנה בתשמישו בכתבי הקדש צורה עברית כמו שיקרה לכל השמות (ועיין מ"ש פ' שופטים על שם אשרה ועשתורת ובמקומות אחרים מס' זה וכן שם בהמות דאיוב ואחרים) וחובה להזכיר כי יוסף הכהן לרומיים קורא בשם אחר אומנתו של משה והוא TERMUTIS ועליו כתב החוקר הנזכר כי הוא שם מצרי צח. — ולכל הדברות עדות ביהו'סף כי בזמן חכמינו היה שם בת פרעה שגור בפי הדור ההוא אלא שנשתנה שמה בפי הקוראים — וכעת לא נתברר אצלי מהו הנרצה בשם תירמוטים כי אין ספק כי יש לו הבנה כי מות Mut שם אליל נקבה ונקראת אדונת החשך Signora delle tenebre. V. Orcurti Catal. vol. l. p. 104. והרי זה כשאר שמות המצרים המיוסדים על שם משמות האלילים — ועתה רואה אני שם (דף. 105) כי תירמוטיס Thermutis הוא כנוי ותאר לאיסיס lsis וענינו האם הגדולה, ואם ידעת בכנויי הקבלה תראה כי בת-יה, (מלכות) היא האם הגדולה. ]

ותראהו את הילד. פעל קודם לשם העצם, ועיין מ"ש פ' ויצא ע"פ אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנובתי יום וגו' ואין לתמוה אם הפעל רחוק מהשם כי כמוהו רבים, אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, ומי הוא זה? זה הכוכב שדרך מיעקב וגו' וכן הביטו אליו ונהרו וגו' ומי הוא זה זה עני קרא וגו', וככה וימעטו וישחו ומי הם? הם הנדיבים שיזכיר שופך בוז על נדיבים וגו'.

משה. דעת החוקר Renan שעניינו בלשון מצרי בן Hist. des lang. Semite l. p. 199 — ואם כנים הדברים אין סתירה ממה שמצינו כי מן המים משיתיהו, שכן דרך כותבי הקדש להרכיב טעמים רבים על שם אחד, והארכתי בזה בשמות בני יעקב, ע"ש, ובאמת שהמקרא יסייענו כי סמך ותהי לה לבן לו תקרא שמו משה- וכיוצא בו ראו-בן עיין עליו, וכן נינוס מיסד נינוה מלשון נין — ונקראת העיר נינ-נוה כלומר, עיר הבן, וכן נון אבי יהושע, ובשם הבל כתבנו דעת אופרט Oppert שהוא בן בלשון אשור, וכיצד נוכל להתעלם מדברי חכמי הקבלה האומרים כי משה הוא הבל, ושניהם לבדם מצאנו בכתבי הקדש קרויים בשם בן סתם — וראיתי בבכורי העתים (לש' תק"ץ די"ח) מי שרצה להוכיח כי משה הוא הידוע בשם טיפון Typhon למצרים ואין לנו כעת לחקור הכנים הדברים אם לא, רק זאת אעיר במה שכתב שם "ועל מה שנתנו לטיפון שערות אדומות כבר מצאנו מן הקדמונים. Artapanus. apud. Eusebium מי שכתב כן על מרע"ה (ר"ל שיהיה אדום) בשגם אנחנו לא נדע מאין הוציאו הודעה זאת ע"כ, ואלו התבונן בספר הזהר שהיה לשמצה בעיני ילדי הזמן יבין את זאת, כי ראיתי שם דבר נפלא ראוי להוציא ממנו תולדות יקרות, דאיתא שם (ח"א דכ"ח) בשר דמשה סומק, ועליה אתמר פני משה כפני חמה, ולמוד מזה, א', ראיה להשערת הכותב, שהמצרים הלבישו חיי משה בספור טיפון, ב', והיא העולה על כלנה כי משם בא'רה אמתת ספר הזהר וקדמותו, כי לא נשמע כזה בכל ספרי חכמינו זולת הזהר רק בספרי הקדמונים כארטאבאן ואיאוסיביו מצאנוהו, וא"כ מנין שאב כותב הזהר אם לא מהאנשים המספרים כזאת, ומהזמן שהיה דבר זה שגור בפני בני אדם, ואיזה? זה זמן איאוסיביו וארטאבאן שהוא זמן רבותינו התלמודיים, ולדעתי דבר זה, הוא מעין הידיעות הפנימיות שנתפרסמו על ידי הולכי רכיל, והיו שגורים בפי הבלתי בקיאים שלא ידעו שחרם ומכללם ארטאבאן ואיאוסיביו, ועיין מ"ש ע"פ ותרא אותו כי טוב הוא בסופו ובשאר מקומות.

[השמטה: ותביאהו לבת פרעה. בש"ר פ"א וכן בת פרעה מגדלת מי שעתיד ליפרע מאביה, ואף מלך משיחנו שעתיד ליפרע מעשו יושב עמהם במדינה וכו' וכו' ע"כ, וזה מקביל למאמרם בתלמוד והיכא יתיב? אפתחא דרומי וכתבתי זה לפי שראיתי מי שרצה לפרש דאפתחא דרומי לאו היינו העיר הגדולה רומי, אלא ר"ל בפתח לצד דרום — ודברי המדרש יכריחונו בחזקת היד להחזיר הכוונה ליושנה ר"ל פתח עיר של רומי ממש.]

[השמטה: ותקרא שמו משה. עיין מ"ש בספר על השתוות ס' הזהר עם עדות ארטבאן על היות בשר משה אדום, ועתה אני רואה כי תאר זה שנתאר משה בפי ארטבאן הוא נבלע בתוך שאר תארים הראוים למשה כפי עדות רבותינו התלמודיים, וזה ממה שיוקיר עדותו של ארטבאן ביתר שאת הוא היה אומר ll etait GRAND ROUX ayant la tete couverte d' une epaisse chevelure blanche, et son aspect etait venerable. Artapan. apud. Eus. Prep. Ev. ed. Paris. vol. ll. p. 35. וראה בעיניך

א' אומרו גדול מקביל למ"ש ז"ל חכם גבור ועשיר וכלם ממשה גבור מנין ויקם משה את המשכן וכתיב עשר אמות ארך הקדש.

ב' אדום הוא אשר דברתי אליכם משם הזהר ועדות יקרה לכל באי עולם על קדמותו, עיין בספר — וקרוב אליך הדבר מאד להשוות עדות ארטבאן והזהר לדברי רבותינו האומרים פני משה בפני חמה, ובתלמוד מ"ט האי שמשא סומקתי היא.

ג' ואדמימותו של משה יסייע לסברת האומרים שהוא טיפון המצרי, ויש גלוים אחרים בדברי חז"ל ע"פ ראו כי רעה נגד פניכם, עיין הערתי על עזאזל.

כי מן המים משיתיהו. לדעת פילון בחיי משה נקרא כן על שם המים הנקראים בשם מצרי מוש Mos, ויתכן ליישב הכתוב על פי פירושו שנכללו בשם משה שני הרעיונים גם יחד המים והמשיה מהן וזה שאמר כי מן המים משיתיהו, ושניהם גם המים גם משיתיהו נרמזים בשם משה. וזכור מה שהודעתיך פעמים רבות, כי שמות התורה יש בהם הוראות וכוונות אחרות מלבד אותן שנרמזו בפירוש וגם זה כאחד מהם.]

ויגדל משה. יש מחכמינו שאמרו שמשה למד כל החכמות אצל כהני מצרים והוא דעת רל"בג, ודעת זו נתפרסמה משנים קדמוניות אצלנו, וגם אצל הנוצרים, שהרי פילון הוא ידידיה האמין בה — Phil. De vita Mosis ומהנוצרים Act. Apost. Cap. Vll. v. 22. Clem. Alex. Strom. Lib. l. ואולי זה הביא מאניטון המצרי Maneton לומר על משה שהוא היה אוזארזיף כהן אוסירי כי למד בילדותו עם כהני מצרים, ונתחנך בידיעותיהם, וגם ההגמון לנוצרים-Basilio כן כתב בדרשתו לבחורים, וכן יאות לראש הנביאים שיהיה שלם בכל החכמות האנושיות קודם שיגיע אל ההשגה הנבואיית וזהו שאמרו חכמינו חכם, גבור, ועשיר, וכלהו ממשה, ויותר מפורש אצלם מ"ש בב"ר משה עשה בפלטרין של פרעה, מ' שנה, ובמדבר מ' שנה, ושמש את ישראל מ' שנה, ואין ספק שלא ישב מ' שנה בפלטרין של פרעה מבלי שיתלמד כל הראוי לבן גדולים ובפרט אחר היותו חשובו כבן לבת פרעה המגדלת אותו כמנהג המלכים — וכיוצא בזה ראיתי להרב דוד די ליאון. 31 .l שכתב שמשה למד עם יתרו חותנו במדין — וראיתי במדרש קהלת דברים המורים על זה, על פסוק לא לחכמים לחם, זה משה שהיה קומסקלתור (ממונה על שלוחי ב"ד) בפלטין של פרעה ואח"כ קראן לו ויאכל לחם, ומובן מהמדרש כי חכמה למד בפלטין של פרעה.

ותבאנה אל רעואל. חז"ל אמרו שכל אלה השמות רעואל, חובב וכו' נקראו לו, ואין ספק שדרך הקדמונים לקרות לאיש אחד בשמות רבים — רק היה נראה לומר שאין צורך לפרש כן ביתרו, כי לדעתי כל מי שישא אשה ממשפחה אחת הוא חתן לאותה משפחה (ועל כלם הוא חתן לאשתו) ובני המשפחה כלם הם חותניו (ועל כלם אבי אשתו הוא חותנו) וכן מצינו (מלכים ב' ט') כי חתן בית אחאב הוא, ולמעלה אמר שהיתה בת עמרי, ועיין שם רד"ק, ובלשון חז"ל חתנא דבי נשיאה כלומר קרוב ע"י חתון, כי לא יתכן שיהיה חתן לכלם, ובזה אפשר שיובן מי היו רעואל וחובב ויתרו, כי רעואל היה הזקן אבי המשפחה, ויתרו וחובב וקני כלם אחים בני רעואל, וכשמת רעואל מלא יתרו את מקומו כי אולי היה הגדול שבאחים, ולזה אמר ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו, וכי בשנה השנית היינו שתי שנים בקירוב אחר שהלך לו יתרו אל ארצו, בא חובב אחיו וחלה משה פניו שאל יעזוב אותם, ובפי' קראו הכתוב בן רעואל המדיני, נמצא שרעואל היה אביו, וחותן משה חוזר לכל אחד מהם, וקין או קני היה מבניו של חובב, ובלעם ראה אותו להיותו נצב על ראש הפסגה בארץ מואב, ועיניו משוטטות בכל המדבר, והתנבא עליו, ובס' שופטים ד' וחבר הקני וגו' אמר שחבר נפרד משאר המשפחה ויט אהלו וגו', והמשפחה היתה מזרע קין שהיה מבני חובב חותן משה, ולסבת הקורבה עם ישראל עשתה יעל מה שעשתה, ובשמואל (א' ט"ו) ויאמר שאול אל הקני וגו' כי אתה עשית חסד בגלל עצת יתרו, או כנגד מ"ש משה אל נא תעזוב אותנו וגו'.